על-מנת לצאת מהפלונטר בו אנו מצויים - מצד אחד הבטחתו של המנהיג הדגול בן-גוריון לרבנים, שפטור משרות צבאי יינתן לעילויים שלומדים תורה, ומצד שני - עליית מספרם של היושבים לכאורה ללמוד, ומכלילים עצמם כ"תורתם אומנותם" - את הפלונטר הזה, יש לנתק במחי יד אחת כמו את הקשר הגורדי. והפתרון, המצוי במטחווי יד, הוא כה פשוט, ובשל כך כה יעיל, גם אם יקשה להאמין. אבל באמריקה - זה עובד.
הפתרון לבעית התנזרות הדתיים והערבים ממילוי חובותיהם לארץ בה הם זוכים לכל ההטבות ויותר מהרגיל - הוא אחד: יש להפסיק את כל מתן הקיצבאות לאלה שמכונים בטעות "תורתם - אומנותם". כי התורה אינה אומנות, ז"א מקצוע. מהתורה לא מתפרנסים, כי זה נחשב לחטא. רק הנשמה מתפרנסת ממנה, לא הגוף, ולא המשפחה. כך גם יש ליטול מאלה שאינם ממלאים את חובתם - את הזכות לבחור לכנסת. אין זה הרעיון המקורי שלי. זהו הרעיון שהעלתה "התנועה למען חוקה" שהקימו הפרופסורים
אוריאל רייכמן ו
עמוס שפירא יחד עם הטייס המהולל ובהמשך חבר הכנסת צ'יטה כהן, בהתכנסות הראשונה של התנועה בביתו של כהן ב-1985, בה נוכחתי.
אוסיף ואומר, אם המשרתים בכוחות הביטחון יקבלו משכורת הולמת, כמו בארה"ב, ואת הזכות ללמוד חינם באוניברסיטה לאחר סיום שירותם - אין ספק שמספר המתגייסים יעלה בצורה מדהימה. וכיצד נממן זאת? מהכסף שיצטבר מהפסקת התמיכות לפרזיטים, תלמידי החכמים שמסתובבים ברחובות בני ברק ביומיום, עורכים קניות, ועוסקים במה שבא להם, אבל לעבוד ? להביא פרנסה הביתה? מה פתאום? חס וחלילה. הכסף הרי מגיע מדי חודש בחודשו, האשה עובדת, מפרנסת ומנהלת את משק הבית,והם חסרי דאגה. גם בגולה לא תמכה הממשלה בתלמידי הישיבות והאברכים. אלה - מצאו להם חותנים עשירים, וכך יכלו לשבת ולממוד משניות כאוות נפשם. ואילו באמריקה - כל יהודי דתי עובד. את לימודי הקודש הוא עושה בערב ובלילה. אחרי שהביא פרנסה הביתה. לכן אין שם חרדים עניים. כולם מצליחים ומשגשגים.
גם הערבים, מובטחת להם תמיכה ממשלתית דשנה לבעלי משפחות מרובות ילדים, מבלי לנקוף אצבע עבור המדינה. אבל לא רק זה. הם גם מכריזים בקולי קולות ש"הם פלשתינים". לא ישראלים. אז את מי אנחנו מרמים אם לא את עצמנו?
מי שאינו רוצה לשאת בנטל החובות למדינה כאזרח (חרדים כערבים)- יצטרך לוותר גם על הזכויות כאזרח. הכוונה גם לזכות להצביע ולהיות אזרח. הם יוכלו להיות תושבים, אך לא אזרחים. כך נראה תוצאות מהירות להחלטה כזו, שרוב העם יחליט עליה, ולא יהיה צורך בוויתורים והתמקחויות פוליטיות מבזות.
בארה"ב, לא יעלה על הדעת שכאשר משמיעים את ההימנון - מישהו יסרב לעמוד דום, להצטרף לשירה ולהניח את ידו על לוח ליבו, כאות נאמנות למולדת. ואילו אצלנו - לא דום, לא הימנון ולא נאמנות מצד הערבים. לעומת זאת - אנו כן אוטמים את אזנינו מהכרזותיהם החוזרות ונשנות, על הזדהות עם בני דודיהם ובני עמם שמעבר לגבול. אך לא עם העם שהעניק להם את כל הזכויות - וללא חובות.
לשנות את המצב באחת
הגיע הזמן להתעשת. ולשנות את המצב באחת. לא מתוך מקח ומימכר עם אוכלוסית הגיטאות הלבושים עדיין בשחורים ובכובעי זנבות פרווה, כאילו הם בגיטו במזרח אירופה. מפני מי הם יראים? מוטב שיתקלפו מהמדים בשחור-לבן, שמנציחים את זכר הגולה הארורה. האם זה מה שמעניק את כוחות הנפש לכל ה"מתחזקים", קרי בעלי התשובה, המתרבים כפטריות אחרי הגשם? אלה - שבזכותם עד היום נדחה בכמה שנים בנין בית חולים בעיר הגדולה אשדוד, בגלל כמה עצמות של גויים שנמצאו שם. ומדוע לא נשמע קול זעקתם של החרדים, כשהשבוע דרכו הערבים ברגלים גסות על אבן השתיה בהר הבית, הקדושה כ"כ לנו ולעולם, תוך כדי "שיפוץ" במסגד כיפת הסלע ?
מוטב לאוכלוסיה החרדית לשנס מתניים, לצאת מהמנהגים המיושנים שכפו עליהם רבנים לפני מאות שנים ויותר בתירוץ של "ההלכה”. כי מה שהיה טוב לגולה - מיותר לחלוטין במדינה עצמאית וגאה במאה ה 21. נותיר את החופש לעטות בגדים אופייניים לעדות השונות של הלא-יהודים במדינתנו. להם זה חיוני. בעוד אנחנו - בבית. לא זקוקים לכפות על עצמנו גזרות ומנהגים שהחילו עלינו רבנים למיניהם במהלך ההיסטוריה, וקפאו במהלך הזמן. מנהגים שחידוש אין בהם. להפך - הם עבשים ולא רלוונטיים לחלוטין. את זה הבינו ראשי תנועת ההשכלה, שהודות לה קמה הציונות, וממנה צמחה - מדינת ישראל.