כיוון שזו דרכו

החמישית את החמישית של לודוויג ואן בטהובן אין שוכחים, כיוון שהיא אדירה. גם את שלי לא ישכחו - מאותה הסיבה. ועכשיו - עם הפנים לקראת השישית, הבאה עלינו לטובה ולברכה. מילה גסה בין שאר השטויות, שהנחילה ועדת אגרנט לחקר מלחמת יום הכיפורים, הייתה הדבקת סטיגמה למילה, "קונצפציה" - כלומר, תפיסה מסוימת מתי ואיך תפרוץ מלחמה עם מדינות ערב. העיסוק ב"מחדל המודיעיני", שקדם למלחמת יום הכיפורים, הוציא רבים וטובים מדעתם, עד שלא שמו לב, ש(א) הובסנו במלחמה ו(ב) תבוסתנו נובעת מכישלון קולוסאלי של המערכת הלוחמת (אג"ם) משלב הפקת הלקחים אחרי ששת הימים ועד לניהול הכושל של המלחמה. עוד כשהייתי חייל מילואים, שגויס בעל כורחו ל-189 יום בגין האסון, אמרתי זאת. יתר על כן, טענתי, לתדהמת כולם, כי "המחדל המודיעיני" שלא היה ולא נברא (או היה, אך עליו אין מדברים ואותו לא מזכירים) ואלוף שמואל גונן-גורודיש, אלוף פיקוד הדרום במלחמה, אינם אלא שעירים-לעזאזל, שהמציאו הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) וחבורתו, כדי להסיט את האש ואת הזעם הציבורי מעצמם. כידוע, זה הזיק מאוד לזעירא ולגונן, אך לא הואיל לדדו, שהודח בצדק. אחרי המלחמה כרעה ישראל תחת עוצמת האסון, ובקושי אספה את עצמה מן הקרשים - כמו מתאגרף, שחטף סנוקרת אדירה והוא מתרומם בקושי מוכה וחבול, ומתנהל גרוֹגי אל פינתו ומקווה, שלא ייחבט עוד פעם. ואסור לשכוח - זו מפלה שנייה תוך כשלוש שנים, שהנחית עלינו המטכ"ל הכושל. "מי שאינו לומד מההיסטוריה - נועד לשנות עליה" - אמר סנטיאנה, וצבאנו המפואר הגשים זאת. אחרי מלחמת יום הכיפורים טיאטאו את הכישלון הנורא - כמו את קודמו - אל מתחת השטיח, והגדילו מאוד וללא כל צורך את הצבא. רמטכ"ל חסר-דעת החליט, בלי שום בדיקה, כי מקור הבעיות בקוטנו של הצבא שיצא למלחמה, והוליך באף שר ביטחון שרלטן וחסר כל הבנה. הצבא הענק, שבנו שניהם על חשבון רווחת האזרחים, כשל כמובן, במבצע ליטני (1978), במערכת שלום הגליל (1982), במלחמות לבנון עד מנוסתנו ההיסטרית בשנת 2000, במלחמת לבנון השנייה (2006) ועוד ידו נטויה. ועדת אגרנט לא הסבירה כיצד תפיסת עולם מודיעינית הכשילה את הצבא, ואיך השפיעה על תפקודו השערורייתי בכמעט כל קרבות יום הכיפורים. ומדוע גילו מפקדיו אזלת-יד ורפיון-שכל, עד כדי שנאמר, שהפיקוד הזוטר והחיילים הפשוטים הצילו את עם ישראל. הוועדה לא הסבירה מה היה על אגף המודיעין לעשות, וכיצד עליו להתכונן לבאות. כיוון שהמודיעין מוצף במידע (גידלנו, כידוע, די הרבה אויבים, מכל עבר, וחלק גדלו פרא לבדם) יש להכין כמה דפוסי מחשבה (פרדיגמות - קונצפציות), ולבוחנם בהתמדה לאור המידע המצטבר. שאלה אחרת: מדוע אמר יצחק רבין - אז ח"כ בוועדת חוץ וביטחון - שהמודיעין (משמע, אמ"ן/מחקר) הכשיל את מקבלי ההחלטות בשראל בכל צומת החלטה, "כיוון שזו דרכו"?! אלוף שלמה גזית, שמונה לראש אמ"ן אחרי המלחמה - ובעצמו השותף הבכיר בכישלון האדיר של אמ"ן/מחקר לחזות את מלחמת ששת הימים - מעל בתפקיד, ומנע כל אפשרות לחקור את הכישלון המודיעיני במלחמה. אחת השאלות המעניינות היא, האם ידע צבאנו על התוכניות המוגבלות המצריות - תוכנית "הצריחים הגבוהים" - ומדוע לא נערך לקראתן. אגדה עירונית מספרת, שמרוואן אשרף העביר את "הצריחים הגבוהים" לידי ישראל. סא"ל ((מיל.)) אלי דקל - לימים ראש ענף מודיעין שטח באמ"ן/מחקר - ניתח את המידע, שהיה בידי ישראל, ואת מה שתיארו ראש אמ"ן כתוכניות (דפ"א - דרכי פעולה אפשריות) של המצרים בשעות האחרונות לקראת המלחמה ובשעותיה הראשונות. אין שום קשר בין המידע לבין התיאורים של מה יעשו המצרים. בהרצאה בפני הסמינר השנתי של הפורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה, הסביר דקל את המידע, שנצבר על ההיערכות המצרית, והראה, כי בניתוחים הישראלים - במטכ"ל ובממשלה - לא היה למידע הזה כל זכר. גם לא היה זכר ל"צריחים הגבוהים". עכשיו כבר מאוחר. בתרבות השקר, הנפוצה במקומותינו, כבר הושמדו מסמכים, תואמו עדויות, ופוברקו ראיות ומסמכים. הזדמנות אחרונה לדון בנושא נשמטת עתה מבין ידינו עם החלטת היועץ המשפטי לממשלה לא להעמיד לדין את אלוף אלי זעירא, ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, על שכביכול חשף את הסוכן מרוואן אשרף ("בבל"). האם אשרף היה סוכן כפול, כטענת זעירא? את טענת זעירא מאושש סא"ל ((מיל.)) שמעון מנדס, קצין מודיעין בכיר ועמיתי לפורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה. כנראה, לא נדע זאת לעולם, כיוון שהממסד אינו רוצה, שנדע. היועץ המשפטי סגר את תיבת פנדורה. זה תפקידו - כמו ה"מנקים" שמפעילה המאפיה, כדי לטשטש ראיות. גם עם העיתונאי אורי בלאו חתמו עסקת טיעון מאותה הסיבה. אומרים, שנצטרך להסתפק במסקנות בירור, שערך תאודור אור לגנרלים זעירא וצבי זמיר, שהיה ראש "המוסד" במלחמת יום הכיפורים. לאור מסקנות ועדת החושך, שאור עמד בראשה, לחקר התפרעויות הערבים בשנת 2000, אני מפקפק האם אפשר לסמוך על קביעות של כבוד השופט, שהיה כדורגלן בליגה הלאומית בנעוריו. שלום, חבר יקר ד"ר ר', רופאי, יצא לגמלאות. נפרדתי ממנו בצער רב אחרי יותר מעשרים שנה של הצקה הדדית, שבהן למדתי להעריך את יושרתו ואת מיומנותו. לצערי, הפכתי בעשורים האחרונים לצרכן כבד של מערכת הבריאות. ד"ר ר' התברר כצוק סלע, שתמך את יסודותיי כשהתמוטטתי פעם אחר פעם אל מול העובדות, שהעלו בדיקותיי. הוא ידע להגיד, שאינו יודע מה איתרע לי ולמה זה קרה ולא מכר לי לוקשים, שירגיעוני - כמו קש לטובע. תמיד אזכור לו את הימים לפני הניתוח הקשה. למרות שנראה קשוח וענייני, יצא ד"ר ר' מגדרו, כדי לחזק את רוחי, ולהכינני לקראת הניתוח. כיוון שפגשתי באותה העת הקשה גם רופאים אחרים לחלוטין, למדתי להעריכו ולהוקירו עד מאוד. עצותיו לפני הניתוח ובעיקר אחריו, היו יקרות מפז. למדתי להעריך את שיפוטו וד"ר ר' נהנה לראותני מגיב בחשש ובספקנות, מציית בפקפוק, ונסחף עם התוצאות החיוביות. אחרי הרבה שיחות על פרישה ועל נכדים, אני מעריך את החלטתך לפרוש, אך מצטער עליה. תחסר לי מאוד, ד"ר ר'. רשלנות עוד משולחנו של אלי הכל-יכול: "מים בטעמים הם בסך-הכל בקבוק, שלא שטפו היטב". אין רוצים מתחרה הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) החליטה לדחות בשנה את ההחלטה על הפיכת המרכז האוניברסיטאי באריאל לאוניברסיטה השמינית במדינה. זו החלטה מוזרה למדי, כיוון שו"תת מייצגת את האינטרסים של בעלי השררה - האוניברסיטאות הקיימות - שאינם רוצים עוד מתחרה, שיזנב בהם. כאילו נתנו לבעל מכבסה לקבוע האם יאה, שמתחריו יפתחו את עסקם לידו. זה קרב קשה על כסף ציבורי, שמאחוריו גם שמאלנות עוינת, שמתנכלת לכל מה שנע ונבנה ביהודה ובשומרון. מעבר לזה, הקרב מצחיק, כיון שמהותו סמנטית בלבד - האם האקדמיה באריאל, שנואת נפשו של השמאל הישראלי, שהוכיחה את יכולתה הרבה ואת חיותה, תיקרא אוניברסיטה, או מלפפון סגול. בפועל, זו אקדמיה פורצת-דרך ולכן, היא מפחידה את מתחריה השמרניים. את תפוח-האדמה הרותח תוציא, כנראה, מן האש מל"ג ביהודה ובשומרון, שלה האחריות על האוניברסיטאות באזורים הללו. בראש מל"ג - כמו בראש מל"ג ביהודה ובשומרון - עומד גדעון סער, שר החינוך. זה יהיה מבחן נוסף להוכיח האם יש ממש בדבֶּרת הגבוהה של אנשי הליכוד.