אמנם השופט
אדמונד לוי וחבריו לצוות עשו ככל יכולתם במלחמתם המשפטית ההרואית להסיר את הלוט מעל מערכת המשפט; בית המשפט העליון, הפרקליטות והמנהל האזרחי כתמנון רב זרועי וגזעני שכל כולו אינו קיים אלא כדי להפלות יהודים ולגרשם מארצם. שוב מתגלה והפעם בבהירות רבה תוך נתונים רבים שהמערכת המשפטית פועלת כסוכנת אויב לכל דבר.
עצם מחויבותה של ועדת אדמונד לוי למערכת המשפט ולמדינת ישראל ולתפיסות משפטיות פרדוכסליות, שיצוינו מיד, אינה מאפשרת לדוח, המכונה בפי משבחיו 'היסטורי,' להשיג את מטרותיו בשלב הזה, שהוא כעת השלב הרלוונטי, הגורלי, המיידי והקובע - האם מגרון תיהרס אם לאו, האם אדמונד לוי או טליה ששון, וְלא מה שיתרחש אכן אחרי המלחמה הבאה שתעלה אלפי אגרנטים עד עשרה דורות, כדי לחקור את השואה השנייה שהמיטו עלינו האליטות של השמאל במשולב עם "המאבק" של הימין העלוב, שעושה קולות של מאבק.
לאחר המלחמה הבלתי נמנעת, לְעולם לא תהיה נחמה כדי למצות את התסכול בעקבות התבוסה הכבירה שתנחל ישראל בפתיחת המתקפה האזורית, כאשר יום כיפור יהיה זיכרון נעים לעומת הקטסטרופה הצפויה. בדיוק מאותן סיבות של השתלטות מערכת המשפט התומכת ונתמכת על-ידי מערכת תרבותית אנטישמית מסועפת והשלטון החנף והתומך ב"חוק".
מתיימר לעשות סדר בתוך תרבות השקר
הליקוי הראשון בדוח הוא היומרה לעשות סדר בתוך תרבות שקר מהותית המדברת בשתי שפות סותרות כשיטה, ולבוא בסדרת המלצות חלולות שעל פניהן נראות נכונות אבל לא ישימות בגלגול הנוכחי. שני פרקים מרכזיים, החוזרים למעשה על עצמם, מקדיש אדמונד לוי לשאלת ההבטחה המנהלית והפרתה (עמ' 24) שהיא למעשה
הבטחה שלטונית ועיקרון המנע. "תום לב וטענת השתק" (57).
האם יכולה או רשאית מדינת ישראל להתכחש להבטחותיה לתושבי יש"ע בין במאחזים-הישובים הקטנים, ובין בישובים הותיקים. למעלה ממחצית הדוח עוסקת בשאלות הללו תוך הבאת דוגמאות רבות הכוללות סיפור התיישבותם של ישובים מרכזיים והתרחבותם האזורית ולא רק מאחזים ספונטניים. התשובה היא כמו אצל הגששים: כן ולא. הבטחות לא מחייבות, שהפרתן הורסת את חיי התושבים, הן עניין של תרבות לאומית ושלטונית. הכל פועלים במחתרת בלשון אדמונד לוי: "כמו בימי חומה ומגדל". הדוח מצפה שיחנכו את ה
מתנחלים ואת תומכיהם לשים הכל על השולחן אבל צד הסיטרא אחרא צוחק.
ממש כמו השפה שבה מתאמן ללא הרף ראש ה
ממשלה וחבריו
אהוד ברק ו
שאול מופז. שפת השקר, לשון הרמייה הדו צדדית והרב משמעית היא הנורמה הציבורית שבה התנהל גם אולמרט וכל נהנתן אחר טעון תספורת. לַדור יביע אומר.
שקר או אמת בדברי נתניהו
אדמונד לוי מצטט את נתניהו ברצינות ואינו מבין כנראה שהטקסט הוא פרודי. למרבה הזוועה גם נתניהו כנראה איננו מבין במודעות מלאה מתי הוא אומר שקר או אמת."מר
בנימין נתניהו, בישיבת ממשלה ביום י"ב בניסן התשע"ב (04.4201): "העיקרון שמנחה אותי הוא לחזק את הישוב היהודי ביהודה ושומרון ואנחנו מחזקים את הישוב היהודי בחברון, עיר האבות. אבל יש עיקרון אחד שאנחנו שומרים עליו – אנחנו עושים את כל זה תוך שמירה על החוק, ונמשיך לעשות זאת"(ראו אתר ראש הממשלה, מזכירות הממשלה).
סילוק היהודים מבית המכפלה זו דוגמה אחת אופיינית לשמירת "החוק", כמו סילוקם מבית השלום ומבית שפירא, וצפצוף אדיר על זכויות היהודים. לכן מגוחך ביותר שאדמונד לוי נותן לנתניהו אשראי כלשהו בטרם הדוח שלו גמל, חנט ונשא פרי. הרי נתניהו באמצעות "החוק" הוא שיקבור את אדמונד לוי קבורת חמור מפני שהסכים להיות אידיוט שימושי.
החוק הציני והאנטישמי קובע כי כל קרקע שאינה קרקע של מדינת ישראל היא קרקע ערבית פרטית, עניין שעומד עליו דוח אדמונד לוי. בין בממש בין במהות הרי שהחוק גויס לטובת האויב הערבי ונתניהו התגייס אולי גם מבלי ידיעה מספקת, אלא כבעל אישיות פסיכוטית, או אולי בסגנון הרגיל של סוחר שמרמה לקוחות, או בגלל תלותו הנפשית בארצות הברית.
ההתנחלויות - מפעל מזיק לעם היהודי
הסתירה המהותית והקשה בדוח היא האבחנה החדה בין זכויות העם היהודי בארץ ישראל לבין המשפט הפנימי. כבר הצגנו בעבר מילה במילה את דוח אדמונד לוי (אפשר לבדוק באתר "נאמני ארץ" מכוח משנת הווארד גריף בתוספות של עו"ד אביעד ויסולי בעניין מעמד יהודה ושומרון לאחר ההסכם המכונה השלום, עם ירדן, והסתירה עם החוק הפנימי). כמו שתי תרבויות שונות או עמים שונים או היסטוריות שונות.
לפני שנה החתימה תנועת "נאמני ארץ" באמצעות יצחק שדמי את גרשון מסיקה על תלונה נגד מזכ"ל האו"ם שחזר וטען את טענת השקר כי על-פי המשפט הבינלאומי יהודה ושומרון הם שטחים פלשתינים כבושים. בעקבות חתימתו של מסיקה חתמו עוד ארבעה ראשי מועצות שהוחתמו כולם על-ידי יצחק שדמי.
מועצת יש"ע כרגיל לקחה את הנתונים והפיקה מצגת שקר. טענה שהזכויות הנ"ל שנויות במחלוקת וכך הרגה אותן מיד. העבירה את משנתה לדני איילון, סגן שר החוץ שחזר והפיק אותה מצגת לאחר שרמס את לוז הטענה והפך את הברי לשמא.
לפי יד ימינו של המשפטן הווארד גריף, מר יואל לרנר, פנה משרד ראש הממשלה בהתלהבות ללמוד את המידע "החדש" ואכן בנאומיו של נתניהו בפני בתי הקונגרס הוא העז לומר כי איננו כובשים זרים בארצנו. אבל יחד עם זאת הוא אמר כי לצרכי שלום יעביר או ישאיר חלק מהאוכלוסיה היהודית תחת השלטון הפלשתיני. גם אדמונד לוי רואה במשתמע, במדיניות השלום, עניין תבוני ולגיטימי המאפשר לממשלת ישראל להתעלל בעמה למען השלום.
בעקבות הדוח ולשם ריסונו הגדיל אמש מי שנקרא נשיא המדינה לציין כי ההתנחלויות הוא מפעל מיותר ומזיק לעם היהודי, וקודם לכן אהוד ברק ששב לדקלם את תוכנית ההתכנסות. זה כוח החוק והשאר חוקן למתנחלים וכעת לחרדים. תחי הבריונות של יצואי הצבא כמו אשכנזי ודיסקין,
מאיר דגן ודומיו, שכל תכלית קיומם היא – הכו ביהודים והצילו את ישראל.
אדמונד לוי אינו מנסה כלל להסביר לעצמו מהי הסתירה המהותית הפסיכולוגית העמוקה בין זכויות העם היהודי לבין מה שהוא קורא המשפט הפנימי או החוק. הסתירה הזאת אינה יכולה לקיים את מדינת ישראל וכל עוד לא תבוטל הסתירה אכן כל העם היהודי בארץ ובגולה נמצא בסכנה קיומית כמערכת הנשאבת אל חור שחור לקראת כיליונה..
שדולות שהולכות לכנסת כדי להחיל את הריבונות היהודית על יהודה ושומרון ממש כמו אדמונד לוי אומרות אמת אבל מקבלות על עצמן מראש את עול השקר! משל אילו היו האנרכיסטים משתפים פעולה עם עירית תל אביב. שדולות חוטובלי או רגב, או יהודית קצובר, אינה שונה במילימטר מהרב זלמן מלמד. היא מביעה אימון בסיכוי שבכנסת הזאת או זו שבאה לאחריה יתהפך המהלך לטובה...
כאשר
אורית סטרוק אמרה שיש ללמוד מהשמאל להלחם, היא אכן צדקה. אין לשתף פעולה עם האויב במאבק. אין להיות חלק אינטגראלי ממנו, בהנחה שלכשיבוא המשיח אדמונד לוי יתהפכו הדברים.
"החוק" כולו נמצא בעימות של מאה שמונים מעלות עם הזכויות היהודיות מפני שהוא נתון כולו בידי אלו שמאסו בארץ ישראל והחליטו לדחוף אותה לפלשתינים כתפוח אדמה לוהט ולא משנה מה תהיינה התוצאות. העיקר שתקום מדינת כל אזרחיה במסווה השקר של מדינת היהודים. זו שרודפת חרדים ומתנחלים.
מלחמת חורמה בדוח
בצד החיובי של הדוח מתגלה מסירות נפש אדירה וחסרת מורא של פקידים בכירים שלחמו כמיטב יכולתם מלחמת חורמה בדוח טליה ששון שהוא דוח בוגדני חסר בושה, מוטה ומופקר כמו המערכת השלטונית של המנהל האזרחי שנטל לעצמו סמכויות לו לא. בדיוק אותן האשמות שקר של טליה ששון נגד פקידים ימניים, מתגלות כהאשמות אמת בדוח לוי. ששון המציאה, כמו המנהל האזרחי, סמכויות גזעניות במובהק; טרמינולוגיה פסבדו משפטית כמו המונח שולל זכויות האדם והקניין "שימוש מפריע". על-אף הביקורת החריפה של אדמונד לוי נגד המושג השרירותי הזה הוא מוכן לקבל אותו בתנאים שהוא, לוי, מציב. כל המושג הומצא כדי לשלול מיהודים זכות עמידה במשפט ממש כפי שבית המשפט העליון נהג בפרשת גבעת האולפנה כשלא נתן לקרבנות להשמיע את טענותיהם והסתפק בשירותי הרב זלמן מלמד.
הפקידים הציוניים הלאומיים הנחשפים בדוח בשמותיהם ובעדויותיהם אחד אחד, ראויים לכל הכבוד וההוקרה על-ידי ראשי ההתיישבות הישרים והאמיצים, אם יש כאלה. הבעיה היא שוב היומרה לעשות סדר במקום שבו עם חולה אינו מאמין בזכויותיו וגם אינו רוצה בהן. הוא מחביא אותן מעצמו, אינו רוצה להתייצב במערכה, ומלבה לשם כך את החרם על ישראל ועל היהודים דרך השיסוי בהתיישבות, כמו נגד האוניברסיטה באריאל או היכל התרבות.
מה שחסר בדוח, וכנראה אינו נמצא באופק של חברי הוועדה הנכבדה, הוא הניתוח המערכתי הסוציולוגי וההיסטורי של מערכת המשפט והקשריה, שהיה מסביר מדוע הדוח הזה לא יוכל לשמש בטווח המידי תרופה לבלימת הרס מגרון וישובים נוספים, וזאת לפחות בגלל רפיסותו של מזמין הדוח שאינו יכול לאמצו ולממשו. הוא פועל כסוכן של האנטי-דוח. דומה כי כל הזמנת הדוח הייתה תחבולה לרוקן את היקרות בטענות מכל תוכן.
אדמונד לוי ראוי לשבח על התאבדותו בטווח הקצר ועל הכבוד שינחל בטווח הארוך. אם אדמונד לוי לא יקבל הגנה מידית מאת שר המשפטים, מה שאין לו כל סיכוי, כפי שראינו את התנהלותו בעניין האסירים היהודיים, הרי שוב כמצופה ניפול לפחד התהומי, המוזמן והמתוזמן של הגורמים הפוליטיים, לחץ שהם מזמינים במו ידיהם.
התיקון בעתיד הוא בחקיקת חוקי יסוד שיתאמו בין המשפט הפנימי לבין זכויות היהודים, ויגבילו לחלוטין את ממשלת ישראל ואת בתי המשפט בפעולתם בניגוד למטרות שלשמן ורק לשמן קמה מדינת ישראל, שהן מטרות בלתי משתנות ואינן יכולות להשתנות גם בחלוף העיתים.
ארץ ישראל לעם ישראל ורק לעם ישראל על-פי תורת ישראל. מי שאינו יכול לקבל את התנאי הזה אינו שייך לארץ הזאת שממילא תקיא אותו במוקדם או במאוחר מדי.
אם יש צדק יופע מיד ואם אחרי מגרון יופיע, ימוגר נא כסאו לעד.
