ידועה ההלצה כי בישראל יש 7 מיליון ראשי ממשלה ולכן קשה לראש ממשלה אמיתי לתפקד. נכון הוא כי רבים מתושבי ישראל חשים הזדהות עמוקה עם מדינת ישראל. המדינה זה הם ואף יותר מכך, המדינה זה משהו מקודש, נשגב, שראוי אף להקריב את החיים לטובתו. זכורה אימרתו של מר פלאטו שרון מעל דוכן הכנסת: "מה אתה עשית בשביל מדינה?". מקורות הזדהות זו מובנים: אזרחי ישראל רובם ככולם היגרו לישראל כדי להגשים את המטרות הלאומיות. רבים באו לארץ אחרי השואה מתוך תחושה שזהו המקום היחידי עבורם. היו יומרות להפוך את ישראל ל"אור לגויים", מופת להתנהלות תקינה ומופתית.
לא ייפלא, אפוא, שרוב אזרחי ישראל חשים הזדהות עמוקה עם המדינה. לא ייפלא, אפוא, מעורבות אזרחים בעצות וברעיונות לפתרונות. רבים כותבים לעיתונים, משתתפים בתוכניות רדיו המאפשרות להם ביטוי. משתתפים בשיח באינטרנט. אף הוקמו "פרלמנטים" עממיים במקומות שונים בארץ ועוד. הזדהות זו יש בה הרבה מן הברכה, אך היא טומנת סכנה של אכזבה עמוקה וייאוש.
שיטתו של פרופ' ליבוביץ’
פרופ' ישעיהו ליבוביץ’ המנוח (שעל חריפותו וראייתו דברים והתפתחויות נכוחה-אין להכביר מילים) הגיע למסקנה כי שלטון ושררה משחיתים גם במדינת היהודים, והם אינם שונים בנדון מעמים אחרים ומארצות אחרות. הוא הודה לאל על כי מעולם לא קיבל משרה של שלטון או שררה. כיון שכך השחיתות מובנית לתוך השלטון. המסקנה היא שאין טעם להילחם בה ולנסות ליצור שלטון תקין: זו אוטופיה!! השלטון לעולם לא יהיה תקין מעצם מהותו. ניתן לעשות מה שעשה פרופ' ליבוביץ’ עצמו וזה: להרחיק עצמו מן השלטון והשררה המשחיתים. לראות בשלטון גוף זר ומתועב, שחייב להתקיים ואשר צריך להסתדר איתו, אך ודאי לא לראות בו גוף ראוי ותקין. יש לבטל את ההזדהות עמו, ההיפך - יש לראות בו גוף זר ומנוכר של "חשדהו" בעיקר. גישה זו יכולה למנוע אכזבות קשות וציפיות שלא במקומם.
מנפיק רישיונות מעבר בשטחים לתושבי השטחים, גם אם עושה עבודתו נאמנה אין ספק שמצפה לתגמול כלשהוא. גם מי שמחלק אחוזי בנייה ששייכים לציבור, גם אם שיקוליו ענייניים וטהורים, הוא מצפה לגמול מצד מי שהתעשר בעקבות עבודתו. גם שוטרים שממלאים חובתם מצפים לגמול מצד מי שלטובתו פעלו ואשר נהנה מפעולתם. אלה החיים!! זה הכלל, זה אינו היוצא מהכלל.
מובן הוא שאין פתרון לבעיה. הפתרון החלקי הוא השלמה עם המצב, לצמצם את ההיזדקקות לשלטון על-ידי הגברת ההיתרים לאזרח ללא היזדקקות לשלטון, על-ידי הפרטה של סמכויות שלטוניות ועל-ידי העברת הסמכויות השלטוניות לקהילה האנושית, ללא קביעת משרות וללא שכר. (הקהילה יכולה להיות לדוגמא: "ועד השכונה", קהילה עדתית מסוימת כמו "יוצאי אתיופיה", ארגון "נכי צהל", ארגון ה"פנסיונרים" וכדומה). ברור לחלוטין, כי הניסיון למנוע את השחיתות והניכור בהגברת ה"רגולציה" לא זו בלבד שלא תפחית השחיתות והניכור, אלא אף תגבירה.