אם אין תורה אין מדינה, אם אין ארץ אין שכינה!

ראוי להתבונן בקשר בין ארועי י״ז בתמוז וט׳ באב אשר ארעו את אבותינו במדבר, לבין הקורות את עמנו בהם, מאות שנים אחר כך בחורבן הארץ. י״ז בתמוז היה היום בו ירד משה רבינו מהר סיני ושני לוחות אבנים בידו, והלוחות מעשה א-לוהים המה, והמכתב גם. יום זה היה יכול להיות יום חג, יום קבלת הלוחות, חטאי אבותינו גרמו שלא היינו ראויים להם. בעקבות חטא העגל שיברם משה רבנו תחת ההר, שברי הלוחות הונחו אחר כבוד בארון הברית יחד עם הלוחות השלמים שניתנו יותר מאוחר. י"ז בתמוז: חטא העגל היה חטא ההינתקות מהשם, גילה את הפחד לעמוד נוכח השם. שבירת הלוחות מבטאת צינון היחסים עם ריבונו של עולם. כל זמן שהשברים טרם התאחו זהו סימן, שעוד לא השלמנו לתקן חטא זה. ולאחר מאות רבות בשנים בדיוק ביום זה פרצו חיילי טיטוס הרשע את חומות ירושלים, ביום זה בעצם נפלה סופית מלכות ישראל, מבחינה צבאית הקרב הוכרע בעצם הפריצה, כי החומות היו התקוה האחרונה של מגיני ירושלים, הם היו קו ההגנה האחרון. שאלנו מה הקשר בין חטא העגל לבין אובדן הממלכה? ריבונו של עולם נתן לנו מלכות בעולם כדי שנתקן באמצעותה את העולם במלכות שדי, ללא המטרה אין הצדקה לאמצעי. קריאת ספר מלכים מלמדת אותנו שהחורבן היה תוצאה של הסתאבות השלטון והממלכה, של אטימות מלשמוע את דבר השם. כך גם הבית השני נחרב. כך לאורך ההיסטוריה כל הממלכות נחרבו כאשר הם הסתאבו מבחינה מוסרית.שבירת הלוחות גררה באופן סמוי את שבירת החומות. ט׳ באב היה היום בו בני ישראל בכו בכיית חינם לאחר חזרת המרגלים מתור את הארץ. היה יכול להיות יום הכניסה לארץ יום חג לישראל, ונהיה יום בכייה לדרות, בעקבות מאיסת ארץ האבות. ומאות שנים אחר כך בדיוק ביום זה נחרב בית מקדשנו, הן בחורבן הבית הראשון והן בחורבן הבית השני 490 שנה אחר כך. מה הקשר בין מאיסת הארץ לבין גלות השכינה מאיתנו? הרי לכאורה מאיסת הארץ הייתה ממניעים דתיים, ישראל רצו להישאר במידבר לאכול את המן, לעסוק בתורה ולהתענג על השם, מדוע גררה מאיסת הארץ ברבות השנים גם את הנפילה הרוחנית? חשוב להבין שריבונו של עולם לא חפץ בעם של נזירים, בחבורת מיסטיקנים מרחפים. הוא נתן תורה- הדרכה מעשית לבנ״י כיצד לתקן עולם במלכות שד״י. השם רצה שכשתלכו מהר חורב מקום שלמדתם עליו תורה, תפנו פניכם אל הארץ, מקום שמירת התורה, כי לא המדרש עיקר אלה המעשה...ואל מקום שמירת המצוות לא פניתם(הכלי יקר דברים א ו) אם כן מאיסת הארץ בעצם מעקרת את התורה, משאירה אותה רק בתאוריה. לכן ברבות השנים הגם שישראל כן נכנסו לארץ בנו אותה והתנחלו בה, בכל זאת נשאר איזה רושם מאותו חטא קדום, אשר גרם ברבות השנים לריחוק בין עולם התורה ועולם המעשה, בין קודש וחול. גלתה שכינה ונחרב ההיכל. מאמינים אנו שדבר השם לא ישוב ריקם, הנפילות יתוקנו, האבנים ישובו ויתאחו, גם השכינה תחזור לציון, החול יתקדש והקודש יתחדש, וימי צום יהפכו לימי ששון ושמחה. והייתה לה׳ המלוכה.