באחרונה נראה כי הכנסת ובית המשפט נוקטים מגמות נוגדות בעניין קידום מעמדן של נשים בשוק העבודה. בעוד הכנסת מקדמת יוזמות לתיקון האפליה המגדרית בשוק העבודה, יוצא כי חלק מפסיקותיו של בית המשפט דווקא מחמירות את מצבן של הנשים.
בימים אלו יזמו חברי הכנסת
דליה איציק ו
חיים כץ תיקון ראוי ומבורך לחוק שכר שווה לעובד ולעובדת משנת 1996. מטרת החוק הייתה למנוע הפרשי שכר בין נשים וגברים הממלאים תפקידים זהים. כיום, לאחר יותר מעשור וחצי מאז נכנס החוק המקורי לתוקפו אך מסתבר כי, המצב השתפר אך במעט. יוזמי התיקון הבינו, כי החוק בצורתו הנוכחית אינו מביא את התוצאות הרצויות, ועל כן יש לשכללו.
הארכת תקופת התביעה
אחת הסיבות המרכזיות לחוסר האפקטיביות של החוק נעוצה בעובדה כי, סעיף 8 מאפשר להחילו רק על תקופה של 24 החודשים שלפני הגשת התביעה. מדובר בסעיף התיישנות מהותי, המצמצם באופן ניכר את היכולת להגיש תובענות מכח החוק, וכך למעשה מונע את תיקון האפליה הקיימת. הצעת התיקון לחוק של חברי הכנסת איציק וכץ תאריך את התקופה בגינה ניתן לתבוע מכח החוק ב-5 שנים, וכך הם מקווים, יוגשו יותר תביעות ותוגשם מטרת החוק.
פסק הדין בתיק בג"צ 1758/11 גורן נ'
הום סנטר, אשר היה זרז להצעת התיקון לחוק, מהווה דוגמה מובהקת לבעייתיות שבצורתו הנוכחית של החוק. בפסק דין זה, אשר ניתן על-ידי בית המשפט העליון במאי האחרון נקבע כי, העותרת אכן הופלתה לרעה בשכרה, ללא הצדקה. עם זאת, פסק בית המשפט כי, משום שהתביעה דיברה על תקופה העולה על זו האמורה בחוק, הרי שלא ניתן לפצות את העותרת חרף האפליה.
נוצר אבסורד בו בית המשפט הגבוה לצדק מכריז כי, אכן התקיימה אפליה על-רקע מגדרי, אך באותה נשימה הוא אינו מסכים לשפות את העותרת. הצעת התיקון לחוק שכר שווה תאריך את התקופה בגינה מאפשר החוק לתבוע את המעסיק ל-7 השנים שלפני התביעה, וכך תמנע מצבים דוגמאת פסק הדין ותקדם שוויון בשוק העבודה.
פסיקה נוספת שניתן לומר עליה כי היא סותרת את רוח הצעת החוק ואף יוצרת אפליה עקיפה, היא בעניין ע"א 2103/12 מלכיאלי נגד פקיד שומה אשקלון. במקרה זה נקבע כי, בני זוג נשואים העובדים יחד בעסק שבבעלותם, יחויבו בשומת מס אחת.
הפסיקה בעניין מלכיאלי פוגעת כמובן בהכנסתו של הזוג העובד בעסק המשותף, ולפיכך היא פוגעת בעקיפין באשה העובדת ועומדת על כן בסתירה למגמת הכנסת לקידום מעמדה בשוק העבודה. במישרין לא קבע בית המשפט דבר בנוגע לנשים, אך המציאות מלמדת כי, כאשר נתקל זוג נשוי בתמריץ שלילי ליציאתו של אחד מהם לעבודה, הרי שברוב המקרים תהיה זו האישה שתפסיק את עבודתה.
בעבר אפשרה הלכת קלס לזוג שעבד יחד בעסק שבבעלותו, להוכיח כי משכורתם הנפרדת אינה אמצעי להימנעות מתשלום מס, וזוג שעמד בנטל ההוכחה נהנה מחישוב מס בניפרד. כיום, לאחר פסק הדין בעניין מלכיאלי, צומצמה אפשרות זו במידה משמעותית.
לא למותר לציין כי בפסק הדין בעניין מלכיאלי קרא בית המשפט לרשות המחוקקת, לעשות את מלאכתה ולתקן את ההוראות הרלוונטיות בפקודת מס הכנסה, תוך שהוא מכיר בכך שמדובר בהוראות שאינן תואמות את רוח התקופה והמגמה הרווחת, אשר נועדה לעודד נשים לצאת לעבודה.
