"כל אדם עלול לכעוס וקל הדבר, אולם לכעוס על האדם הנכון, במידה הנכונה, בזמן הנכון, במטרה נכונה ובדרך נכונה - זה אינו בתחום של כל אחד וזה לגמרי לא קל" (אריסטו).
מתי מתקנים פרוטוקול (ראה גם סע' 137+134 לחסד"פ):
- כאשר אחד הצדדים לדיון - מגיש בקשה בכתב לבית המשפט.
- שני הצדדים מגישים בקשות לתיקון.
- ניתן לבקש תיקון או תוספת שהושמטה בבקשה בעל-פה, במועד הדיון בנוכחות הצדדים.
- תיקון של טעות דפוס, טעות כתיב, פליטת קולמוס, טעות בתאריך וכו', בפנייה לבית משפט בנוכחות הצדדים או בהסכמה בכתב משני המתדיינים.
- המועד לבקשה לתיקון - כל עוד לא עבר המועד החוקי לערעור (סע' 137 לחסד"פ).
חשיבותו של הפרוטוקול
הפרוטוקול משמש ראיה לכאורה למהלך המשפט (סע' 139 לחסד"פ), אך אין הוא ראיה מוחלטת. בערעור באותו עניין אין לטעון נגד דיוקו של הפרוטוקול ואין להביא ראיות לכך, אלא ברשות בית המשפט שלערעור (ראה סע' 139 - סיפא).
כלל ברזל משפטי ואתי
תיקון פרוטוקול - בהסכמת הצדדים. מתנגד אחד הצדדים, או מבקש לשנות, להוסיף, לתקן - מחייב הדבר דיון בפני השופט. יש הבדל בין תיקונים מהותיים, לבין תיקונים שנובעים מטעות בהדפסה, טעות כתיב, תאריך שגוי, טעות סופר וכו'... וההבדל ביניהם ברור, לרבות ההשלכות. בכל מקרה, כל טעות, ואפילו הקלה ביותר, חייבת להיות על דעת ובידיעת הצדדים.
הטיפול בפרשת אלשיך
לדעתי, השופטת הנמרצת פעלה מתוך "עידנא דריתחא", שאמנם לא מצדיק את החריגה, אבל אולי, אולי מסביר במקצת את הרקע.
אילו השופטת הייתה מיד סמוך למקרה, עושה הפעולות הבאות - התוצאה הייתה שונה והביקורת הייתה שונה:
- מודה בטעות ומפרסמת הודעה ברוח זו.
- מזמינה את עוה"ד המתלונן לשיחה בלשכתה, מסבירה, חוזרת בה, הסיפור היה מקבל מפנה שונה וחיובי.
- זו לא בושה ולא פגיעה בכבוד להודות במעשה חריג עקב נסיבות מיוחדות.
- חבל שהצדדים, ובמיוחד השופטת, התחפרו בהגנה ולא ראו את ההשלכות של האירוע.
התקשורת חוגגת ותוקפת
התקשורת בפרשה זו ניזונה מהתקפה של לשכת עוה"ד, כולל פטיציה מאורגנת של ראשי המחוזות. במקום למזער את המקרה ולפנות לשופטת או לנשיאת בית המשפט המחוזי ולבקש בירור הנושא בנוכחות הצדדים - ההפך נעשה. ואיפה הוועדה לקשר עם השופטים/בית משפט? למה לא הפעילו אותה?
שני הצדדים, הלשכה והשופטת, יצאו למלחמה, ממנה ניזונה התקשורת.
תפקידה של התקשורת בפרשה היה אומנם לדווח, אולי גם לתת ביקורת בונה ואולי לקחת צד בסכסוך, אך היא חרגה בהרבה מנושאים אלה, עד להתקפות אישיות בוטות שהיו מעבר לסקירה או לביקורת, דבר שיש בו כדי לפגוע באמינות המערכת ובבתי המשפט.
החלטת נשיא בית המשפט העליון השופט גרוניס
החלטת הנשיא גרוניס, בנסיבות המקרה, לא מתקבלת כראוי בציבור, במיוחד לאור עמדתו של נציב תלונות השופטים, השופט העליון
אליעזר גולדברג.
אילו הדבר היה בידי, הייתי מעביר המקרה בנסיבותיו העכשוויות לדיון בפני ועדת משמעת לשופטים.
התוצאה, להערכתי, לאור מעמדה, הישגיה של השופטת, המוערכת בחוגי ציבור עורכי הדין, תקופת שיפוטה, הנושאים שטיפלה בהם בנמרצות, בידע, ביד חזקה ובאומץ רב, הייתה נגמרת בעונש של אתראה, נזיפה ובכך היה מסיים את הסאגה המיותרת הזו.
המצב שנוצר עתה משאיר פתח להמשך הוויכוח והמאבק, וזה חבל, חבל מאוד.
