מצרים - והסוגיות הקשורות בה - אינה שקטה. מאמר זה בא לציין את עשר הנקודות (או אם תרצו, המכות) החשובות ביותר במצרים דהיום, בוודאי לאור אשר
קרה אמש (5.8.12). כאמור לעיל, אלו הן עשר המכות אשר ירדו על המצריים במצרים... העכשווית:
המכה הראשונה היא מכת הגנבים, השקרנים והרמאים. אמנם, הזירה הבינלאומית מתעניינת בכותרות הגדולות העולות ממצרים ואילו אנו, הישראלים, טרודים, ובצדק, מן הרגישויות החדשות המערבות אותנו, אך, לדעתי, הסיפור הגדול באמת במצרים הוא, וצריך לומר זאת ללא כחל ושרק ובצורה ברורה,
גניבת כל צל של דמוקרטיה על-ידי השלטון הצבאי הנוכחי במצרים, המתעמר בכל סממן דמוקרטי חדש ומקווה בארץ הנילוס. פרלמנט נבחר כחוק? מפזרים. תקנות לשעת חירום בוטלו? מחזירים. נשיא במצרים אמור להיבחר לפחות לארבע שנים, אם לא חמש? הנשיא הבא, לפי חלק מן הקולות, ייבחר לשנה. נו באמת, מה נשיא יכול לעשות בשנת כהונה יחידה? הלא עוד חצי שנה יעסוק הלה שוב בתעמולת בחירות...
המכה השנייה היא מכת חוסר היציבות. כאשר ערכתי תעמולת בחירות מצרית לאחד מן הערוצים הישראלים, המונח אשר חזר אצל ארבעת המועמדים לנשיאות מצרים (לפני שבועות מספר, ערב הסיבוב הראשון) היה "יציבות" והצורך להחזיר את מצרים למסלול שכזה, לאחר טלטלות רב-תחומיות במהלך למעלה משנה וחצי. היכן היציבות??? מה האזרח המצרי יכול להבין מן הפסיקות התכופות של בית המשפט העליון לחוקה? מן החרדתיות שבהחלטות המועצה הצבאית העליונה, אחוזת התזזית. זאת ועוד, למה יכול לצפות האזרח המצרי מחר? עוד חודש? הרי מדי שעות ספורות משתנה, שלא לומר מתהפכת, החרב הפוליטית במצרים.
המכה השלישית היא מכת השילוש הקדוש הנעדר. מה הבטיחה המועצה הצבאית העליונה לפני מספר חודשים? א) פרלמנט חדש. ב) חוקה חדשה. ג) בחירות לנשיאות, אשר תקבענה נשיא לשנים קדימה. ב-19 ביוני 2012 תמונת המצב העובדתית הייתה כזו: פרלמנט אין, חוקה אין ונשיא מוסכם לשנים מספר אין. כל אשר הובטח שכבר יתקיים, אינו בנמצא וכל מה שהובטח שלא יתקיים, קרי שלטון צבאי דה-פקטו במצרים, מתקיים גם מתקיים.
נו, מה אתם אומרים?
המכה הרביעית היא מכת הדרך השלישית החסרה – מזה כשישים שנה, שני ממסדים אדירים וחזקים מנהלים בינם לבין עצמם את הפוליטיקה המצרית – צבא מצרים והאחים המוסלמים. אירועי תחריר בסוף 2010 ובראשית 2011 העלו ציפייה לעליית זרם חשוב וחזק נוסף, לא צבאי ולא דתי, אלא אזרחי, חילוני, צעיר וגם משכיל. התחושה הייתה ששני הממסדים הוותיקים Out והזרם החדש In. אין בכוונתי לומר כי לא תהא יותר השפעה של שני אלו, אלא שהשפעתם הברורה תועם במקצת. היכן אנו נמצאים כעת? בימי מובארק, רק ללא מובארק. שוב, שני הגלדיאטורים הוותיקים רבים בינם לבין עצמם. היכן התחריריסטים?
אולי עדיין בכיכר, ממתינים... ניתן לקבוע כעת שמצרים צועדת בצעדי ענק קדימה,
אל העבר הלא רחוק.
המכה החמישית היא מכת חוסר הוודאות. במדינה, שבה עשרות בשנים ידע העולם מה קורה בגדול, לטוב ולרע, מדינה שעל פיה התנהל חלק ניכר מהתהליכים האזוריים, חוסר הוודאות הוא מוחשי ומדאיג. מתי ייבחר פרלמנט חדש? לא יודעים. האם ומתי תגובש חוקה מוסכמת ומחייבת? לא יודעים. מה תהיינה סמכויות הנשיא? לא יודעים. מה יהיה מערך היחסים בין שלושת קודקודי השלטון? לא יודעים. מה יעשו האחים המוסלמים אם הצבא ישלוט? לא יודעים. מה יעשה הצבא אם האחים המוסלמים ישלטו? לא יודעים.
לדעתי, הרמז יותר מברור.
המכה השישית היא כלכלת מצרים – כלכלה אוהבת דברים רבים, ובראשם יציבות. כיוון, כפי שצוין לעיל, הדבר היציב היחיד במצרים הנוכחית הוא חוסר היציבות, הנתונים הכלכליים מדברים בעד עצמם – בורסה מרוסקת, השקעות עתידיות אפסיות, תוכניות ארוכות-טווח נבלמות, תיירות בצניחה דרמטית, יותר תחזיות "צניחה" מתחזיות "צמיחה", מי הנילוס המנוצלים ביתר שאת על-ידי מדינות האגן שאינן מצרים ואבטלה גואה בשל חלק ממה שהוזכר בשורות הקודמות. שוו בנפשכם – אין תיירות, בתי מלון נסגרים, עובדים מפוטרים, ילדיהם מוצאים ממסגרות העולות כסף וכך הלאה... כלל הברזל הוא "קודם יציבות שלטונית, אחר-כך תוכניות כלכליות". מה כל זה עוזר למצרי כעת? לא כלום.
המכה השביעית היא מדבר סיני. תא השטח האדיר הזה, שנשלט עד לא מזמן על-ידי הסכמים משטריים-בדואיים, נשלט כעת על-ידי הכסף, ההברחות והטרור מול ישראל. שלא תהיינה טעויות: מצרים לא תשקיע את המרץ אשר דורשת ישראל, אלא רק את המרץ שהיא תרצה. העבר הקרוב הוכיח – טרור בגבול הפונה לישראל, מצרים שקטה. טרור בגבול מול מצרים, מצרים מגיבה.
לא נצפה, לא נתאכזב.
המכה השמינית היא מכת הבורות (בחולם). מבחינת ישראל, ישנם שלושה בורות מרכזיים מול השכנה מדרום – בור המודיעין, בור המדינאות ובור האופרציה. מודיעין בסיני קשה להשגה בצורה החמורה ביותר, גם עקב היותו שטח "נקי" מחיילי צה"ל וגם בעקבות האוכלוסיה הבדואית הדלילה, הסגורה, וזו הנהנית מכספי ההברחות למיניהן. בור המדינאות קשור בטבורו להיעדר מדינאים מוסכמים בארץ הנילוס, וכפועל יוצא מכך גם היעדר מדיניות. גם אם לישראל מהלכים אותם היא מעוניינת לקדם - האם ניתן? מול מי? עם מי סוגרים? האחים? הצבא? הבור השלישי הוא בור האופרציה וכאן העניין ברור - יכולת עשייה ישראלית במדבר סיני היא אפסית, נקודה. כל מה שניתן, גם אם במאמץ רב, לעשות בתנאי שטח משיקים אחרים, לא ניתן לעשות בסיני.
המכה התשיעית היא רצועת עזה תחת שלטון חמאס. תנועה זו היא מרוויחה גדולה מאוד מהתחזקות האיסלאם במצרים ומריסון כוחו ומעמדו של הצבא, וזהו מצב מקוטב לזה אשר שרר בתקופת שלטונו של מובארק. אחת ההשלכות המיידיות היא שינוי מערך היחסים בין סיני לעזה: בעוד סיני הייתה החצר האחורית של הרצועה שנים רבות – אימונים, מעבר אנשים וכדומה, היום הרצועה הופכת יותר ויותר לחצר האחורית של סיני,
קרי ההתארגנות ברצועה, וההוצאה לפועל מתרחשת במדבר. צריך רק להאזין לחדשות בימים הנוכחיים.
המכה העשירית היא הצורך לקרוא ולהבין את תשע המכות הראשונות.