הבה נתפקדה ל'בית היהודי'

המרחב היהודי עדין הבחירות מעבר לאופק, אבל הֵדם העמום כבר עולה באזנינו. אינני יודע האם אתה הקורא, או את הקוראת, החלטתם כבר במי תבחרו לכנסת. סביר להניח כי רבים מכם ושכמותכם טרם הכריעו, ויותר רבים מהמה טרם נתנו את הדעת על כך. יש דברים יותר דחופים בימי קיץ לוהטים אלו. אף-על-פי-כן משהו מתרחש בזירה מנומנמת זו; במפלגה הדתית-לאומית 'הבית היהודי' נערך מיפקד לקביעת האדם שיעמוד בראשה. ובעיקר, לבחירת הקהל את חברי הכנסת שייצגו את הבית היהודי ואת המדינה היהודית שלנו, בדגש על המרכיב ה'יהודי'. אני שייך לאלו המאמינים ביהדותה של המדינה ובמתן צבע יהודי למרחב הציבורי שלה, לחוקיה ולאורחותיה. אתגר זה יכול להינשא רק על כתפי מפלגת יהדות פוליטית, אשר האג'נדה היהודית מונפת על כל הליכותיה. רק מי שנבחר, או נבחרה, תחת דגל זה חייב יהיה להביא בחשבון את תבלין היהדות גם בתחומי חברה וכלכלה, חוק ומשפט, חינוך ובריאות, מדיניות פנים וחוץ ובכל נושא שעל סדר היום הציבורי. כוחות משיכה אין זה סוד שהציבור הדתי-לאומי נקרע בין שני כוחות משיכה חזקים הפועלים בקרבו; בין המגמה הליברלית ובין הכיוון התורני, המכונה חר"דלי. קוטביות זו נותנת אותותיה הן באורחות החיים האישיים והקהילתיים והן בהשקפות עולם חינוכית, תרבותית, חברתית ולאומית, ואפילו פוליטית, ותקצר היריעה מלפרט. אני מאמין באמונה שלמה שעדין יש כר משותף נרחב, בעל צבע יהודי ולאומי בולט. עדיין אני מאמין שבחיים הציבוריים והפוליטיים יש לשייר מקום גם לבעל-פלוגתא. וביותר אני מאמין, ובטוח, כי האתגר המשותף הקרוי ציונות-דתית, או לאומיות-יהודית, זקוק למשענת פוליטית שלא תימצא בשדות מפלגות אחרות. דומה כי ההתרוצצות הדו-קוטבית הפנימית בתוך שורות הציונות הדתית מתגברת מיום ליום, בפינות רבות מחיינו; היחס לתרבות הכללית, למחאה החברתית, למעמד האשה והשלכותיו, ללימוד התנ"ך, לדילמת שלום וביטחון ועוד. בכל הסוגיות הללו ודומותיהן קיים ציבור גדול הניצב בדרגות ביניים על פני כל הסקאלה, ודומה כי ההתנצחות הפומבית בין האסכולות לא באה אלא לחדד את המסרים 'כלפי פנים', כלפי המתנצחים עצמם וחבריהם הדוגלים בשיטתם. וכבר אמרו חז"ל: "אמר רבי חמא בר חנינא: אין סכין מתחדדת אלא בירך של חבירתה" (בראשית רבה סט). מיפקד כאבן בוחן אני סבור כי המיפקד הפנימי ב'בית היהודי', הכולל פריימריז (=בחירות מקדימות של המתפקדים) לקביעת מועמדי הרשימה לכנסת - זו הזדמנות בלתי חוזרת לבדוק את הסד"כ (=סדר הכוחות) הפנימי, להתייצב למנין ובעקבותיו אולי לשלב ידים, או לפחות אצבעות. אינני עושה כאן תעמולת בחירות בנוסח 'הצביעו X', ואישית אינני מזדהה פומבית עם מי מבין המועמדים. קריאתי כאן היא כי במקביל להתרוצצות ולהתנצחות הפנימית, וכפועל יוצא ממנה, מוצע ומומלץ להתייצב למיפקד חשוב זה, המסתיים בעוד כחודש ימים. אני קורא מעל במה זו לכל גוני הקשת הדתית לאומית להציג מועמדים ומועמדות הראויים לגוון שלהם בפסיפס. ובעיקר - לפנות לידידיהם ולבני שבטם וחוגם להתפקד לבית היהודי ו"לבנות את הכח" כפי שנראה להם, בגבולות הגיזרה של מפלגה ציונית המשוחה ביהדות מורשת הדורות. איחוד לאומי אני מפנה קריאה ישירה לעבר מפלגת 'האיחוד הלאומי', אישיה ונאמניה, המושכים את העגלה העמוסה לכיוון התורני והלאומי החזק והעז. אנא מכבודכם ובזאת תיבחֵנו; בצעו איחוד לאומי והציגו מועמד, או מועמדים, שיעמדו למבחן הדמוקרטי ב'בית היהודי'. במקביל - התפקדו בהמוניכם, והרבנים בראשם, וכבשו לפחות חלקית את היעד. אומנם מוכרת לי המימרה הפלגנית לפיה האמת איננה חתה מפני איש, ואיננה מתכופפת גם לא מול רוב דמוקרטי. אף על-פי כן, החיים הפוליטיים, החברתיים, הכלכליים ואפילו הלאומיים אינם מתרחשים רק בבית המדרש. מצודתם פרושה על פני מרחבי החיים, ושם, מה לעשות, מצויים גם כוחות אחרים. לפי קריאת המפה שלי תמונת המצב הנוכחית היא שכוחות ציודים (=ציונים דתיים) 'מתונים', ומן האסכולה הליברלית, כבר עודרים בחצר 'הבית היהודי' וחורשים בה חריש עמוק. ה'כוחות התורניים', אשר אני חש קירבה רעיונית אליהם, עדין ממתינים מחוץ לבית, ו'מפקירים' אותו לחסדי ה"אחרים" (במרכאות). לדעתי המגרש די פנוי! חלק ניכר מן הציודים ה'מתונים' סיגלו לעצמם אג'נדה לפיה אין צורך כלל במפלגה דתית, ושיירו בה חלל רחב לכם ולשכמותכם. הנכם מוזמנים איפוא להיכנס לבית היהודי בדלת הראשית! אל תשארו בחוץ! העולם הפוליטי הוא אכזר למדי ואיננו מתחשב בשוליים, גם אם הם 'צודקים' ו'נחמדים'. למה תעמדו בחוץ?