החגים השנה נופלים ממש סמוך לסיום הקיץ וסוף ההיערכות לקראת החזרה לבית הספר. כלומר, רק מסיימים את קניות המחברות ותיקי הגב, לא מספיקים לחדד אפילו עיפרון בודד ובום טראח, אנו עומדים שוב בתור בסופר עם רשימת קניות ארוכה לחג. עדיין לא יבשה מברשת הצבע מהשיפוץ הקטן שעשינו וכבר אנחנו נדרשים לחפש עוד כיסאות ואולי שולחן על-מנת לארח את כל האורחים לחג. במילים אחרות השנה הכול צפוף.
לכל זה יש להוסיף את העובדה - שחגי תשרי השנה נופלים באמצע השבוע. כלומר, יש חג ולאחריו שישי-שבת ושוב חג ולאחריו שישי-שבת וקיבלנו צפיפות אחת גדולה ומיעוט ימי מכירה, דבר אשר יצור לחץ גדול על החנויות בשל מיעוט ימי מכירה.
הניסיון מלמד - שצפיפות זו אינה טובה לאף אחד, לא לקונים ולא למוכרים, אשר ינסו למתוח עד למקסימום את שעות העבודה ואת שעות הפתיחה של העסקים.
נטישת הרשתות
גם ההאטה, החשש ממיתון והמצב הביטחוני לא מיטיב את המצב ואת מדד "מצב הרוח הלאומי" או את מדד הקניות, ונראה שנצפה ריבוי קניות, דווקא במקומות היותר זולים של השוק, גם בתחום המזון וגם בחנויות למוצרי הצריכה הזולות ונטישת הרשתות המסורתיות "הישנות והעתיקות", גם בתחום מכשירי הכתיבה כמו "אופיס דיפו" וגם בתחום ה"עשה זאת בעצמך" כמו "
הום סנטר" לטובת רשתות חדשות, מתפתחות ומוזלות יותר.
במילים אחרות הציבור פתוח לקנות היום לא רק ברשתות "הממותגות ומסורתיות", אלא מוכן ואפילו נהנה להראות "לרשתות הממוסדות והיקרות" שאפשר להסתדר בלעדיהן - מושפע פחות מהפרסום שלהן ומעדיף לחלוק את כספו גם במקומות אחרים.
הציבור לא נוהר בהמוניו אחרי כל פרסום של הרשתות המסורתיות, שכן הוא יודע שזה יעלה לו בסופו של דבר ממון רב, ופתוח לקנות גם במקומות אחרים ובמיוחד במקומות עם הצעות ערך טובות יותר.
במילים אחרות: כעת אנו נמצאים בשוק של קונים ולא בשוק של מוכרים. באווירת שוק של קונים - רואים שינוי ברור בהרכב הסל של מוצרי המזון ומעבר למוצרי מזון בסיסיים יותר ולמוצרים הזולים בקטגוריה.
