השבוע יתפנו סופית החברה להגנת הטבע והמועצה לשימור אתרי מורשת ממקום מושבן בחצר סרגיי - אחד האתרים היפים והחשובים בירושלים, וזו תשוב לידי ממשלת רוסיה. החצר, שנבנתה ב-1890, שימשה במקור אכסניה לבני האצולה הרוסית ובני משפחת הצאר שפקדו את ארץ הקודש במסעי צליינות שהיו מקובלים מאוד באותה תקופה. את המתחם המפואר בנה הנסיך סרגיי, יורש העצר ודודו של הצאר ניקולאי השני, שדאג לבנות חדרי אירוח מפוארים ולעטר אותם בציורי תקרה מרהיבים. עם הקמת מדינת ישראל טענה רוסיה הסובייטית שבהיותה היורשת החוקית של נכסי בית המלוכה הרוסי, מדינת ישראל צריכה לשלם לה עבור הנכסים במגרש הרוסים. בתגובה נולדה עסקת התפוזים הידועה, שבה שילמה מדינת ישראל תמורת הנכסים בייצוא טונות של תפוזים. אלא שהעסקה לא כללה את הכנסייה ואת האגף המזרחי של אכסניית המשלחת של הכנסייה הרוסית. במשך עשרות שנים הייתה פרשנות משפטית ענפה בעניין הזכויות על הנכסים הללו, שנמצאים בלב ירושלים. עם נפילת ברית המועצות, חידשו הרוסים ביתר שאת את תביעתם. לישראל היו דווקא דרכים משפטיות להתמודדות, בין השאר בשל העובדה שלנסיך סרגיי יש יורשים חוקיים חיים, ובהם הנסיך פיליפ, בעלה של מלכת בריטניה. הנסיך פיליפ מיוחס לבית המלוכה הרוסי דרך אמו אליס, מלכת יוון, חסידת אומות העולם הקבורה בהר הזיתים. אולם איש לא הרים את הכפפה. ב-2003 החליט ראש הממשלה אריאל שרון על מחווה כלפי ממשלת רוסיה. בעת ביקורו של ולדימיר פוטין בישראל הוכרז על השבת הנכס. את ההחלטה הסבירו מאז בירושלים כניסיון לייצר שיג ושיח עם ממשלת רוסיה, במטרה לקדם הבנה ורצון טוב בשאלות קרדינליות כגון המדיניות הרוסית כלפי אירן ומניעת זליגת נשק רוסי מסוריה לחיזבאללה, כפי שקרה בהמשך במלחמת לבנון השנייה. הנושא שב ועלה עם כניסתו של אהוד אולמרט לתפקיד ראש הממשלה. הרוסים לחצו ואולמרט חזר על ההבטחה. העיסוק בחצר סרגיי יצא מפרופורציה והפך לסוג של סחטנות רוסית. בכל פעם הותנה ביקור פוטין בהתקדמות בנושא של חצר סרגיי, שבינתיים הפכה גם לסמל השיבה של מדיניות החוץ האימפריאלית הרוסית. במקביל דאגו הרוסים להשבת נכסים גם בשטחי הרשות הפלשתינית ביריחו ובבית-לחם. הכנסייה הרוסית, שמעמדה הלך והתחזק, הפכה בהנהגת פוטין לזרוע של מדיניות החוץ הרוסית, ושבה למזרח התיכון אגב דחיקת מעמדן ולעתים אף השפלתן של הכנסיות האחרות ובראשן הכנסייה היוונית. כאמור, השיקולים המדיניים של ממשלת ישראל לא הוכיחו את עצמם - לא במלחמת לבנון, גם לא בכל הנוגע למדיניותה העקבית של רוסיה ביחס לגרעין האירני. הרוסים, מצדם, לא זזו מילימטר. ובשורה התחתונה, הרוסים חזרו לירושלים מבלי שמדינת ישראל הרוויחה ולו שמץ ממדיניותה הפייסנית. כעת נכנסות התוכניות להילוך גבוה. על-פי התוכניות, חצר סרגיי תשוקם ותשוב להיות אכסניה לצליינים רוסים. לא לבני אצולה, אולי לבני אוליגרכים. השיקום צפוי להתבצע בצמוד לכללי שימור נוקשים ומחייבים מאוד של עיריית ירושלים. ואכן, תוכניות שיקום רציניות הוגשו על-ידי חברה לשימור אתרים מסנט-פטרבורג, כך אומר האדריכל גיורא סולאר. אולם הניסיון מראה שבעבר הקרוב מאוד התנהגו הרוסים באופן מחפיר. לפני שנתיים הורתה ממשלת רוסיה, באמצעות הכנסייה, לבצע שיפוצים נרחבים בבית הולמן האנט - אחת משכיות החמדה הירושלמיות. הבית הייחודי נבנה בשנת 1876 עבור הצייר האנגלי וויליאם הולמן האנט. ב-1916 עברה להתגורר בו רופאת הילדים הלנה כגן, שהקימה את בית החולים הראשון לילדים. היא ובעלה, הכנר אמיל האוזר, אירחו בבית את ראשי היישוב, וב-1925 אף התגוררה במבנה סמוך המשוררת רחל שכתבה את השיר 'עץ האגס' בהשראת העץ שניטע שנים רבות קודם לכן בידי הצייר הולמן האנט. כל המורשת הייחודית הזו לא עמדה לזכותו של הבית: לפני שנתיים נכנסו אנשים מהכנסייה הרוסית עם מתנדבים שפירקו את הגג המקורי, עקרו חלונות ודלתות והרסו תנור מקורי בניגוד מוחלט לחוקי השימור. החורבן נעצר רק לאחר שעיריית ירושלים הוציאה, גם אם באיחור, צו להפסקת העבודות במקום. בכך הוכיחו הרוסים חוסר התייחסות למורשת שאינה שלהם, אולם הם לא נקנסו ומדיניות היד הרכה נמשכת. בחצר סרגיי זה כנראה לא יקרה. משום שבמתחם, שערכו נאמד בין עשרות למאות מיליונים, יש לרוסים אינטרס. יש להם הזדמנות לקדם ולחזק את מעמדם בירושלים, באמצעות הכנסייה הרוסית.