היום בבוקר, (יום ו' 30.8.12) פתחתי את עיתון "אלאהראם", ה-עיתון של מצרים ותומך קטן מאוד של תנועת האחים המוסלמים, (אמליץ לכל הקוראות והקוראים לעיין מעת לעת באמצעי התקשורת הערבית, חלקם מתורגם לאנגלית ולצרפתית, הנותנים זווית אחרת על המתרחש באזור, נכונה או לא, אך אין מנוס מלהכירה. לרוב העיתונים אתרי אינטרנט נגישים ואיכותיים) והידיעה הפותחת, אף לפני הכינוס הגדול של המדינות ה"בלתי מזדהות" באירן (עוד אחזור לכך בהמשך המאמר) פורסמה הידיעה על תוצאות מסעו של מורסי בסין. ככלל, מוסר "אלאהראם", נחתמו הסכמים כלכליים בין שתי המדינות בשווי כולל של חמישה מיליארד ושמונה מאות מיליון דולר, בסקטורים של טקסטיל, מוצרים פטרו-כימיים, אנרגיה מתחדשת, תרופות, מכוניות והתפלת מים. בנוסף, סוכם על שיתוף פעולה עתידי במגוון תחומים, עת אישר אוסאמה צאלח, שר ההשקעות המצרי, כי סין תשתתף בפרויקטים גדולים במצרים, דוגמת בניית עיר חדשה ושלושה נמלי-ים. גם נושא השגת גרעין לצורך שלום הוזכר במהלך הביקור על-ידי מורסי. מעניין, זה מה שכולם אומרים. מישהו אמר אי-פעם כי הוא רוצה גרעין למטרת מלחמה?
ביקור זה, כמו המשכו באירן, מעלה מספר נקודות חשובות, כדלקמן:
מעורבות גוברת והולכת של סין במזרח התיכון הערבי - הביקור בסין הינו אחד הראשונים של מורסי כנשיא (קדם לו ביקור מתוקשר מאוד בסעודיה לפני שבועות מספר). אירופה? רוסיה? ארה"ב? מדינות נוספות בעולם הערבי? סעודיה ראשונה ואחריה סין. יש לציין כי שיתוף פעולה זה לא התחיל כעת - מצרים היא המדינה החמישית באפריקה מבחינת היקף הסחר עם סין, ושיתוף פעולה זה צפוי להתעצם בתקופה הקרובה. מורסי לא פונה אל הקטבים ה"רגילים" והמוכרים - ארה"ב ורוסיה, אלא אל הקודקוד השלישי במשולש העוצמה הבינלאומי, סין. העניין הסיני במצרים נמשך במקביל לזה שבסוריה ובאירן, למורת רוחה של ישראל. סין, המשחקת בעיקר על הטיקט הכלכלי, רואה את מצרים בת שמונים וחמשת מיליוני אזרחיה כשוק פוטנציאלי, מוצא למים חמים, וככרטיס כניסה נוסף לעולמות האיסלאם, הערבי והאפריקני, לכולם שותפה מצרים.
המדינות ה"בלתי מזדהות" - ראשית, אין חיה כזו. שנית, אם כבר בלתי מזדהות, אזי באיזה תחום? כלכלי, פוליטי, מדיני, ביטחוני? מן הסתם, אין לכך תשובה ברורה. מוזר, חלקנו חושב שאירן מדינה משוקצת, כמעט מצורעת, אז איך יכול להיות שמנהיגי ואו נציגי מאה ועשרים מדינות טרחו ובאו אליה? אולי הן לא מזדהות, אך מה בנוגע למזדהות עם אירן. בשיטוטיי בין דפי עיתון אלאהראם (הממוחשבים...) בדקתי, עבורי וגם עבור זולתי המתעניין, מי ברשימת הבלתי מזדהות? האם מדובר אכן בשוליים של השוליים? הנה תשובה חלקית - הודו, פקיסטן, סוריה ולבנון. אלו מדינות שוליים? הרי כל העת מדובר בהן ובעניינים הקשורים אליהן ובנוסף, את חשיבותן לכלכלת המזה"ת ולביטחונו אנו כבר יודעים. בראייתי, המונח "בלתי מזדהות" יוצר טעם "פרווה" לכינוס זה ומפחית מחשיבותו ובעיקר מחשיבות במשתתפות בו. אלו אינם פני הדברים.
לאן אתה באן ולאן אתה הולך? באן קי מון - מוזר, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, היושבת בווינה, הינה גוף שאינו שייך או מתוקצב על-ידי האו"ם רשמית, אך הוקמה ביוזמתו, יחד עם ארה"ב, ומדווחת לו ולמועצת הביטחון, שהינה חלק בל ינותק מארגון האומות המאוחדות, ועם זאת, מזכ"ל האו"ם מתנהל בימים אלו בטהרן כבן בית, כמעט כוהן דת שיעי, לוחץ ידיים, מחייך ומתחכך בשמנא וסלתא של אירן ואף נועד עם שליטה העליון של הרפובליקה האיסלאמית, האייתוללה עלי ח'מינאי. יש להדגיש כי ח'מינאי אינו כאחד האדם באירן. לא רבים, בעיקר לא זרים, זוכים להיפגש עמו, ותמונה משותפת של "נשיא הזירה הבינלאומית" והאיתוללה ח'מינאי שווה, לדעתי, יותר מאלף מילים. זו כמעט חותמת כשרות. "סומכים עליכם, אל תעשו שטויות...", משדר מזכ"ל האו"מ לאירן. האמנם?!
מורסי מריח את השטח - ביקור בסעודיה פונה אל הערביות הסונית ואל כיסו של בית המלוכה. ביקור בסין פונה אל אחת ממנהלות הזירה הבינלאומית וכן אל הכיס. ביקור באירן? ביקור זה נועד לגישוש מצידו של נשיא מצרים ותחת הכותר היפה והרפה של "הבלתי מזדהות". זוהי פלטפורמה כמעט מושלמת מבחינתו לברר מה קורה בין שיעה לסונה, מה קורה במפרץ הפרסי, מה לגבי הגרעין האירני, מה קורה בזירה הסורית ועוד, שוב, ברמת הגישוש ולא הוודאות. כראייה לכך, מחניף זה האחרון למארחיו האירנים, אך תוקף חזיתית את בני בריתם הסוריים, עד שנציגיה של סוריה נוטשים בזעם את האולם במהלך נאומו. מדיניות "אחים מוסלמים" קלאסית - כל האופציות פתוחות בשלב הראשון, אח"כ הם כבר יבחרו.
מזכיר לכם, הקוראות והקוראים, את מדיניות ה"אחים" בתקופה זו - לא רוצים פרלמנט, לא רוצים שינוי, לא רוצים שלטון, לא רוצים נשיא...כן, כן...
