מחברת הספר היא חניתה הלוי, ושמו של הספר: "דרקוניאריה ואנשי החלל". אודה שהתקשיתי לבטא את המילה הראשונה של שם הספר, עד שלבסוף הגיתי אותה בשתי מילים: דְרַקוֹנֵי-אַרְיֵה.
דרקונים אלה, בעלי רעמת השיער הגדולה, חיים על הכוכב "אַרְדֵקוֹן" המכונה הכוכב הירוק, והם אינם מתים. אינם מתים כי את הכוכב מקיף נהר ה"גָשְׁטָה", אשר מימיו מעניקים להם חיים מתחדשים תדיר, וסביבם צמחייה שופעת. פרט למי הנהר, דרקוניאריה ניזונים מפיצוח גרעינים ומליקוק גלידה, מה שמורה על אופיים, ובראשם עומדים מלך ומלכה אהובים. המלך רואה עצמו כגנן הראשי של הכוכב ומטפח צמחים מיוחדים, ביניהם חמניות ענקיות ומיוחדות שאת גרעיניהן הם מפצחים. תכונת תושבי הכוכב לשמוח כאשר המלך שמח, לאהוב כשהוא אוהב, לצחוק כשהוא צוחק. כמעט אמרנו כוכב המאושרים.
ואילו על הכוכב "אָלְטִיאָה", המכונה הכוכב הכחול, חיים יצורים חמורי סבר בעלי צלם אנוש אבל רובוטיים באופן חייהם. הכוכב שלהם מתכתי ויבש, אפור וקודר וחסר מים לחלוטין. הם ענקים וגם גמדים שחיים ביניהם ברעות ובשוויון מלא. כדי להתקיים הם נאלצים להטעין את עצמם בזמנים קצובים. הם מתחברים באמצעות פִּיָה אישית למתקני אנרגיה והזנה נקיים מחיידקים, כאלה שמתאימים לגבוהים וכאלה שמתאימים לגמדים, פעולה שקרויה בפיהם: "לתדלק". הם דעתנים ובעלי כישורים טכנולוגיים גבוהים ובראשם עומדת מועצת חכמים שמקבלת החלטותיה עבור כל שוכני הכוכב.
כמיהה לחיים נוספים ובכן במה עסקינן? - בכך שתושבי שני הכוכבים חשו בודדים ביקום השקט והעמוק שסביבם וכַּמְהו לידידים, לחיים נוספים. עד אשר תושבי אלטיאה המתוכנתים גילו את סימני החיים על כוכבם הירוק של דרקוניאריה. כמובן שמיד חשקו בגוון הירוק ומלא החיים ומלאו תשוקה שגם הכוכב שלהם יהיה ירוק כמוהו. אולם בטרם נבין לא נכון, אומר שדרכם היא דרך של שלום, בשונה מן המוכר לנו על הכוכב העשֵן שלנו, שבו התחושות וההתנהגויות שונות ולאו-דווקא לטוב. על הכוכב שלהם התקיימו הרצון הטוב והשוויון, ומועצת החכמים התאספה, אפוא, לדיון רציני והגיעה להחלטות חשובות וגדולות:
"הנהלת מועצת החכמים הראשית
של הכוכב החליטה לפעול ליצירת קשר
של שלום וידידות עם הכוכב החדש,
כוכב ארדקון, המכונה הכוכב הירוק.
חלליות מאוישות יישלחו לחלל החיצון,
לכיוון כוכב ארדקון - הכוכב הירוק,
על-מנת ליצור קשר ראשוני בינינו לבינם."
(שם, עמ' 36)
כך שולחים תושבי אלטיאה את מכונות החלל שלהם לעבר הכוכב ארדקון, ובפיהם מסר של שלום. האם יצליחו תושבי הכוכבים השונים האלה להגיע לברית של שלום ושל ידידות ביניהם? יעברו כמאה עמודים של נייר כרומו ובהם ציורים צבעוניים ממוחשבים לא מעטים עד אשר נוכל לקרוא את הכרזת ההסכמות הבאות:
"הכוכב אלטיאה, המכונה הכוכב הכחול, יתרום לכוכב ארדקון, המכונה הכוכב הירוק, מהידע הטכנולוגי הגבוה שברשותו."
"הכוכב ארדקון יספק צמחים מיוחדים, המתאימים לגדול על הכוכב אלטיאה, המכונה הכוכב הכחול."
ומעבר לכל זה לימדו תושבי אָרְדֵקוֹן, הדרקוניאריה, את תושבי אלטיאה הרובוטיים ונוקשי החזות לצחוק, דבר שהם לא ידעו. מה יותר מאשר לתרום שמחה לכוכב אחר? ומי שהתחילה ללמד בחיבה גדולה את קסם הצחוק לפֶּטָא וליוֹיוֹ, צעירי הכוכב אלטִיאה היא לא אחרת מאשר מוּנְלוּנָה, (ושמא בעברית: ירחית), הלא היא נסיכת הדרקוניאריה בכבודה ובעצמה.
אני כותב את הדברים מתוך תחושת רעננות ובחצי חיוך שצג המחשב שלי עד לו, כמו אותה רעננות וסקרנות שמחה שהייתי חש לפני הרבה שנים לראות סרט או לקרוא חוברת על הרפתקאותיו של טרזן. בייחוד לאחר קריאת הכיתוב בגב הספר, כשמתחוור למי שמחזיק בו שהמחברת אינה נערה צעירה אלא אישה בוגרת, משוררת, תסריטאית, עיתונאית-עורכת ובעלת מסטר ב"אנרגיית חיים אוניברסלית" - והנה איזו רעננות יש בה. ואולי בעצם התואר האחרון שמלווה אותה מקרב אותנו אל מהות הספר הזה, שכתוב רובו ככולו ברוח חיובית וטובה ואולי תוך חיוך מסוים, גם מנוקד לכל אורכו כיאה לספר שמיועד לגילאים שעבורם נכתב.
כך או כך, עם הופעתו והפצתו באנגלית, כאמור, בארצות דוברות אנגלית, אין לי אלא לאחל לו הצלחה ולהביע תקוותי בשם כולנו, כי שני תושבי הכוכבים שבספר, גם דרקוני האריה וגם האנושיים למחצה, דמויי הרובוט, יוכלו לשמור על ידידות ארוכת שנים לטובת שני הכוכבים ולטובת החיים עליהם, אפילו לגרום לנו קינאה בהיותם טובים אלה לאלה.
והלוואי עלינו.
ה. חניתה הלוי, "דרקוני אריה ואנשי החלל", ציורים: שרגא הלר, הוצאת תמונה, 105 עמ'. מהדורות בעברית, 2005, 2007.
מהדורה אנגלית, בתרגומה של נועה רוז, הוצאת contento de semrik, 2012.