לאחרונה התפרסם דוח החינוך השנתי של ארגון ה-,
OECD דוח המראה כי קצב גידול ההוצאה הלאומית לחינוך לתלמיד בישראל היה בין הנמוכים במדינות המפותחות בעשור האחרון. מנתוני הדוח מתברר כי בתקופת המשבר הכלכלי באירופה, שיעור האבטלה של חסרי השכלה גבוהה, היה גבוה יותר וכך גם פער ההכנסה. כך מתברר כי יותר ממחצית הצמיחה בתמ"ג (תוצר מקומי גולמי) במדינות החברות ב-OECD קשורה ישירות לעליה ברמת ההכנסה בקרב בעלי השכלה גבוהה.
למרות המשבר הכלכלי באירופה, הדוח מציין כי מאז 2009 קיימת עלייה של למעלה מ-15% בהשקעה הציבורית פר תלמיד במדינות החברות בארגון. כך מתברר כי ההוצאה הציבורית לתלמיד בשנה בישראל עומדת על כ-6,400 דולר בעוד ממוצע מדינות החברות בארגון עומד על כ-9,250 דולר. נתון מעניין מתייחס לאחוז השתתפות ההורים מתוך ההוצאה הציבורית ומראה שגם כאן המצב עגום והשתתפות ההורים גדולה באחוזים רבים לעומת ממוצע המדינות החברות בארגון. נתון נוסף שצריך להטריד מאוד הוא המספר הממוצע של ילדים בכיתה בביה"ס היסודי. בעוד על-פי ממוצע החברות בארגון מספר הילדים בכיתה עומד על 21.5, הרי שבישראל הוא עומד על 27.6.
אין שוויון הזדמנויות
נתונים אלו בהחלט מטרידים ומראים כי הממשל בישראל לא הפנים את חשיבות ההשקעה בחינוך החל מהגיל הרך ועד לתואר אקדמי. הדוח גם מציין כי בישראל קיים הפער הגדול ביותר בין בתי ספר במבחני פיזה, מבחנים בינלאומיים, הבוחנים את רמת התלמידים בהשוואה למדינות אחרות. משמעות הדבר כי שוויון הזדמנויות לא רק שאינו קיים בישראל, אלא שעלול הדור הבא של תלמידים באזורים מוחלשים להיוותר בשוליים בשל אי השקעה ראויה בחינוך. אין זה סוד כי ברשויות מקומיות ובהם מועצות אזוריות שמשקיעות משאבים מתקציבן, מעבר לתקציב המועבר ממשרד החינוך רואים תוצאות של הישגים בבחינות הבגרות שלעת עתה הן מפתח הכניסה ללימודים אקדמאיים. רשות מקומית מבוססת שלה יש אזורי מסחר ותעסוקה יכולה להרשות לעצמה להשקיע משאבים רבים בתחומי החינוך ובכך היא מאפשרת כיתות קטנות יותר, סייעות בכיתות, ליווי אישי של תלמידים עם צרכים מיוחדים ועוד. תוצאות ההישגים בבחינות הבגרות קשורות ישירות להשקעה של הורים במקומות מבוססים מעבר למה שמעניק ביה"ס או להשקעה של הרשות המקומית כתוספת לתקציב שמועבר על-ידי משרד החינוך.
הדוח השנתי האחרון של ה-OECD מטריד ביותר, ומשמעות הדבר שגם בתחום החינוך שבו ההשקעה לטווח ארוך היא המשתלמת ביותר, גם בתחום זה ישראל בפיגור ניכר לעומת חברותיה במערב. נתונים אלה צריכים להדאיג כל אזרח, שכן מחסור בהשקעה לא רק שיביא לקיפאון, אלא יביא להידרדרות. מדובר בביטחון הלאומי של ישראל ולא פחות מכך. מצב זה של השקעה נמוכה יוצר יתרון ברשויות עשירות או באוכלוסיות מבוססות המשקיעות בחינוך האפור. ההשקעה בחינוך היא ההשקעה עם התשואה הגבוהה ביותר לכלכלה, לחברה ולפרט וראוי שהמדינה תשקיע בתחום זה יותר, הן בתחום התשתיות, הן בתחום שכר המורים כדי שיבואו ויישארו הטובים ביותר והן בתחום המיידי של מספר הילדים בכתה, דבר שיאפשר גישה אישית לצרכיו ולעולמו של כל תלמיד.
