פגישת גרוניס עם הפרקליטות והמשטרה

פגישת השופטים וצמרת הפרקליטות והמשטרה נבעה בעקבות הפגנות הורים, שנמנע מהם לראות את ילדיהם, מול בתי שופטים לענייני משפחה. הורים אלו, אזרחים ללא רבב, אינם פוגשים את ילדיהם בעקבות גירושים וסברות רשויות הרווחה כי ילדיהם בסיכון. בפגישה נדונו מציאת כלים משפטיים שיאפשרו לאסור על קיום הפגנות ומחאות בקרבת בתי שופטים. בעבר פנו ההורים בהליכים מקובלים למשרד הרווחה והוקמה ועדת סלונים נבו, שמצאה ליקויים מהותיים בעבודת משרד הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה. בדוח שפורסם בנובמבר 2008 נקבע כי עבודת פקידי הסעד לסדרי דין לוקה בניגוד עניינים, כתיבת עובדות בתסקיר ללא וידוא או ניסיון הפרכה, אי מתן אפשרות ללקוח להתייחס לתסקיר טרם מסירתו לבית המשפט, אימוץ מלא של התסקיר על המלצותיו ע"י בתי המשפט לענייני משפחה (חותמת גומי), העדר מעקב, פיקוח ובקרה, אי קיום נהלים ועוד. מאידך, בתי המשפט רואים בתסקיר סוף פסוק. לפי שיטת העבודה של פקידי הסעד מהדוח יוצא כי ההטיה, עיוות הצדק ועגמת הנפש הם בלתי נמנעים. יצוין כי מסקנות הדוח ידועות למשרד הרווחה מזה שנים מוועדות קודמות, אולם לא יושמו. גם מסקנות דוח סלונים נבו לא יושמו. תעשיה המספקת עבודה זכות הורים וילדים להיפגש הינה זכות יסוד טבעית, מכובדת באמנה בינלאומית לזכויות הילד, עליה חתומה מדינת ישראל מזה שני עשורים, אך טרם חוקק חוק למימוש האמנה. עיכוב בחוק נובע מחששם של גורמי רווחה לחשיפת מעורבותם בענייני ילדים וצמצומה. בישראל שיעור מרכזי קשר, פנימיות ומסגרות רווחה אחרות עולה עשרות מונים על אלו בעולם, ורשויות הרווחה חוששים מפגיעה בתעשיה המספקת להם עבודה. ההורים פעלו בהדרגתיות על-פי חוק ורוח הדמוקרטיה לתיקון העיוות של פקידי סעד, העובדים ללא סדרי דין, בחיסיון, אינם כפופים לדיני ראיות ומקבלים סמכויות סטטוטוריות מבתי המשפט, על ערכאותיהם השונות, לקבוע גורל משפחה. נשאלת השאלה, האם הנשיא אשר גרוניס פעל בדרך דומה למיגור הפגנות הורים אלה מול בתי השופטים? גרוניס פנה למשטרה בערוץ לא מקובל - מעין ישיבה ל"גיבוש כלים משפטיים לאסור הפגנות מול בתי שופטים", שתוצאותיה היו עיכובים לחקירה, מעצרים, ושחרורם של כעשרה הורים. המשטרה הרי יודעת את עבודתה ומתייחסת בחומרה לכל פגיעה בעובדי ציבור ושופטים. אילו רצה גרוניס לשנות מדיניות יחס האזרח לשופטים, או שינוי חקיקה האוסר הפגנות מול בתי שופטים, המקום הוא בית המחוקקים או נבחרי הציבור, כפי שעשו ההורים. התנהגותו של גרוניס מעלה תהיות האם בעלי כוח נוספים ברשות השופטת או המבצעת פועלים בדרך דומה נגד קבוצה, או פרט אשר התנהגותם, או מעשיהם החוקיים אינם לרוחם.