לא על עימות טלוויזיוני אמור לקום נשיא חדש לארה"ב, אף אם הוא ההצגה הטובה ביותר בעיר. לכל היותר יהיה בו כדי להכריע קומץ זעום של קולות צפים שעדיין לא החליטו. והרי הניסיון ההיסטורי עצמו מלמד שתבוסה בעימות רטורי שכזה איננה מובילה, בהכרח, לתבוסה בבחירות. כך למשל, גבר בקלות
ג'ון קרי הדמוקרטי על יריבו הרפובליקני,
ג'ורג' בוש, בכל העימותים ביניהם. גם וולט מונדייל הצליח לקרקס את רונלד רייגן, ובכל זאת נבחרו, בסופו של דבר לנשיאות מי שהפסידו בעימות הטלוויזיוני.
לעימות שכזה אין משמעות יתרה מזו שהוא, בסך-הכל, בלון אמריקני נפוח של הצגה להמונים. בדרך כלל גם אין בו כדי להבטיח שהכרזות המועמדים הבומבסטיות אכן יקוימו הלכה למעשה. מבחינת ישראל זה מזכיר לי את העימות הטלוויזיוני של שנות התשעים בין איציק מרדכי, מנהיג "הדרך השלישית", שהתעמת על ראשות הממשלה עם
בנימין נתניהו, מנהיג הליכוד. בניצחון הרטורי שלו, ובמיוחד באמרתו הבומבסטית, "תסתכל לי בעיניים", הנחיל, אומנם, מרדכי נוק-אאוט כואב ליריבו, אבל לא מנע ממנו את ההנהגה.
סוד גלוי
יתר על כן: מסתבר שדווקא בארה"ב, שבה עימות שכזה נחשב לקודש הקודשים - אין כדי לחרוץ גורלות. בחירתו של הנשיא החדש תיפול מעל לכל על ענייני הכלכלה הפנימית, וזו מקרטעת. היא משחקת לרעת הנשיא הנוכחי אובמה, שהוביל את ארה"ב מדחי לדחי, אבל היא גם אינה משחקת לידיו של
מיט רומני, שספק גדול אם יכול לשמש כקוסם הגדול שיציל את ארצו מן המשבר החמור שלה.
סוד גלוי הוא שגם אחרי הנאום הרטורי המזהיר שלו, לא מצליח עדיין מיט רומני להתחבר כראוי לבוחר האמריקני המצוי. זה הרי כבר שבע ממעידותיו הלשוניות החוזרות חדשות לבקרים, ופיגורו אחרי אובמה, לפחות במספר מדינות מכריעות, אינו מבשר לו גדולות ונצורות ויקשה עליו להשיג ניצחון. ועדיין לא נשכחה נקודת השפל שלו עם פרסום הקלטת של נאום ה-47%, שדרדר את מעמדו אל עברי פי פחת.
לא יושיעו
וחוץ מזה, מרקיז, מספר הבוחרים האמריקנים, המתלבטים בין אובמה לרומני, הולך וקטן מיום ליום, ואלה על-פי כל הסקרים, ממעטים ממילא לצפות בטלוויזיה, כך שגם שני העימותים הבאים לא עשויים לשנות את התמונה מעיקרה. ספק גדול גם, אם רומני יפגוש בהם יריב אפטי ופלגמט כפי שפגש בעימות הראשון, שבו נראה אובמה כאילו השלים עם מר גורלו.
בשורה התחתונה צריך להודות: לא אובמה ולא רומני הם אלה שיושיעו את ארה"ב משברונה הגדול. לצורך כך דרוש מנהיג כריזמטי, עם ביצים, נוסח ג'ורג' וושינגטון, אברהם לינקולן, או ג'ון קנדי, אלא שלמרבה הצער, כאלה עדיין לא נמצאו.