את שי אגסי פגשתי לראשונה בניו-יורק ב-2008. האיש, כמו שהבטיחו, מקסים וכובש. נראה שהוא השכיל לאמץ את כל היתרונות של ישראלי טוב ואמריקני מהמעמד הגבוה - מחד-גיסא חברמניות, ביטחון עצמי של בן לעם סגולה שעומד להביא גאולה לעולם, ומאידך-גיסא אנגלית מהוקצעת, רטוריקה מהודקת, פורמליות ומקצועיות.
אגסי (45) לא הגה את רעיון המכונית החשמלית, כמובן, אבל הוא הציג מודל חדש שהבטיח להפוך את הרעיון הוותיק והמדשדש הזה למציאות, ולהביא לעולם טוב יותר (מכאן שם החברה שהקים 'בטר פלייס' - Better Place). לאחר לא מעט הצלחות עולמיות בתחום הטכנולוגיה ולאחר שהצליח להיות הזר (הישראלי) הראשון שכיהן בדירקטוריון חברת התוכנה הגרמנית SAP, הוא הפך להיות הבטחה חמה בעולם כאיש עסקים וטכנולוגיה. אגסי יכול היה להשתלב בהנהלות של חברות בינלאומיות, אך בחר להקים מיזם משל עצמו. והוא בחר לעשות זאת בישראל.
המודל של אגסי הציע פתרון לנקודת התורפה של המכונית החשמלית - משך זמן ההטענה. אגסי הציע לצייד את המכוניות שלו בסוללות שיוחלפו בתוך כמה דקות בתחנות הטענה. לציבור הוא מכר את היתרון הברור של טעינה בזמן קצר יותר מתדלוק, בלי ללכלך את הידיים; למשקיעים הוא מכר את הפוטנציאל לגזור קופון לאורך כל חיי המכונית, ולא רק בעת מכירתה.
הייתה זו משפחת עופר שהאמינה במיזם של אגסי והתחייבה להשקיע בו מאות מיליוני שקלים. נשיא המדינה,
שמעון פרס, נדבק בהתלהבות, וסייע לו לפתוח דלתות של מנהיגי עולם. יש משהו נכון מאוד בכך שבשׂוֹרה מעין זו תצא דווקא מישראל. יש לנו אינטרס ברור שהדלק לרכב יוחלף בחשמל, ויאפשר שחרור מהתלות בדלק הערבי. בינתיים נוסף לישראל אינטרס של ניצול מאגרי הגז הטבעי שנמצא בשטחה. הצלחה בתחום עשויה לזרז גם את התוכנית לאפשר ליצרנים פרטיים לייצר חשמל, ולהשתחרר, בהדרגה, ממונופול חברת החשמל.
הבעיה היחידה שנראתה באופק היא היקף ההשקעה הנדרש. כבר משלב הייסוד, כשראיינו אותו ב-2008, הודה אגסי שיש צורך בהשקעה של מאות מיליוני דולרים. אבל היה לו ביטחון בכך שכסף לא יהיה המכשול, מכיוון שלא חסר כסף בעולם שמחפש השקעות מניבות מסוג זה. מפתיע ככל שזה יישמע, בכך הוא לגמרי צדק: עד כה נמצאו יותר מ-1.2 מיליארדי שקלים שהיו פנויים להשקעה במיזם. אלא שזו לא הייתה ההבטחה היחידה שהוא פיזר בביטחון עצמי מושלם. הוא הבטיח גם שבתוך שלוש-ארבע שנים (שזה יוצא בדיוק עכשיו) יצרניות הרכב הגדולות בעולם יצטרפו למיזם, ממשלות יעודדו את אזרחיהן לרכוש אותו, וברחובות ישראל ייסעו אלפי מכוניות של 'בטר פלייס'.
ביום שלישי האחרון, התעוררנו לידיעה ששי אגסי, מייסד המיזם והמנכ"ל, פוטר מתפקידו. את מקומו יתפוס מנהל החברה באוסטרליה, אוון תורנלי, שהצליח להחדיר את הרעיון שם במידה מוצלחת יותר מאשר בישראל ובדנמרק, ששתיהן יחד לא הצליחו להגיע למכירת אלף מכוניות.
עדיין לא ברור מהי הסיבה לכך. לא שחסרות סיבות, אבל לעובדי החברה - מהבכירים ועד הזוטרים - קשה לדמיין מישהו אחר בתפקיד הזה. אגסי הפך לשם נרדף לחברה. הוא ממשיך להתלהב ולהדביק בהתלהבותו רבים בכלי התקשורת בעולם, והוא עושה זאת גם לעובדי החברה, בארץ וברחבי העולם.
לפיטוריו יש מסר לא פשוט לחברה שמצויה בחובות בסדר גודל שכזה. החברה מביעה ביטחון שלמרות קצב ההתקדמות המאכזב, היא צועדת בבטחה בדרך הנכונה, ושהתשואות למשקיעים עוד יגיעו. אז מה אומרים להם עכשיו? הרי לא מדובר בהחלפת פרסונה בלבד, אלא בהחלפת חזון.