הם רוצים לחזור לשלטון, כמובן אך ורק למען השלום, הביטחון, הצדק החברתי, החזון הציוני והעם היהודי. הם חיים ופועלים כמובן, אך ורק למען השליחות הציבורית והמנהיגות המפלגתית.
לכל אחד מהם יש חסידים ותומכים, שמנפחים להם את האגו לממדים של מגלומניה דמיונית, לפיה כל אחד בנפרד וכולם ביחד מסוגלים להוביל את העם בציון אל המנוחה והנחלה. רבים מתומכיהם משוכנעים שכל אחד מהם הוא "משיח מפלגתי" שמסוגל לגרום למהפך שלטוני. שלשתם הסתבכו ונפלו מהפסגה. עכשיו הם רוצים את "זכות השיבה" כדי לחזור לפסגה ולשלטון במדינה.
לפני שהם אולי יעלו על מסלול החזרה לפוליטיקה ראוי לזכור ולהזכיר כמה דברים שכל אחד מהם עשה ואמר.
אהוד אולמרט
"עייפנו מלהיות אמיצים. עייפנו מלנצח. עייפנו מלהכריע את אויבינו". "הלחימה בלבנון עשויה לתת לישראל תנופה ליישום ההתכנסות". "שתי מדינות או ישראל גמורה". "ראשות הממשלה זה מקום העבודה שלי. אני לא פופולרי".
"
אהוד אולמרט נכשל באופן חמור בכל הנוגע להפעלת שיקול הדעת, אחריות וזהירות" (מתוך מסקנות
ועדת וינוגרד על מלחמת הלבנון).
חיים רמון
הקים והרס, בגד ופרש מכל המפלגות שהיה שותף להן: פרש ממפלגת העבודה. הקים עם
עמיר פרץ את מפלגת "חיים חדשים", שבאמצעותה שבר את ההסתדרות הישנה. חזר למפלגת העבודה לאחר שפירק את "חיים חדשים". בהמשך פרש ממפלגת העבודה עם פרס ו
דליה איציק כדי להקים את קדימה יחד עם פורשי הליכוד ושרון. לאחרונה פרש גם מקדימה, בגלל שמופז ניצח ולבני הפסידה. עכשיו הוא עוסק שוב בלהקים "מפלגת מרכז" חדשה ...
זה כל מה שהוא יודע לעשות!
אריה דרעי
למרות שהורשע בשחיתות ושוחד וישב בבית סוהר, הוא רוצה לחזור לפוליטיקה. הוא רק מתלבט כיצד ובאיזו מסגרת. הוא כמובן רואה כשליחות את חזרתו לפוליטיקה. השמאל רואה בדרעי מי שיכול לגזול קולות מהימין הדתי של שס כדי לסייע לבצע מהפך לטובת השמאל.
לשלושתם אין זכות לחזור! לנו יש זכות וחובה למנוע את חזרתם!
