אירן? לא בראש שלנו, נדבר אחרי הבחירות!

האירנים לא עשו את עבודת המודיעין שלהם כראוי. במקום לשלוח מזל"ט משטחי החיזבאללה, הם היו צריכים לעקוב אחרי הפגישות של ציפי לבני ואהוד ברק, לברר מה זוממים השניים ואיך הדבר מטריד את השותף הנבגד של ברק שמכהן כעת כראש הממשלה, ולדעת ששום דבר לא מאיים עליהם ברגע זה. איך זה שהם לא שלחו כמה דוברי עברית לבתי הקפה התל אביביים להקשיב לשיחות בין מאכערים, פרקליטי צמרת, פוליטיקאים וקצינים לשעבר, ולהבין שאת האליטות בישראל מעניינת כעת תפיסת מקומות הכוח בממשל ולא פצצות האטום שהאירנים מכינים עבורנו. (ואיך זה שלא עקבו אחרי הבית היהודי. כן כן, הבית של הציונות הדתית, שם מתרחשת מלחמת עולם. כולם שקועים בביצה של השמצות וספינים. אילו היו לוקחים האירנים את המפלגה הקטנה כמיקרו-קוסמוס של החיים הפרלמנטאריים, היו מבינים שאם שם, במפלגה שמוסדותיה מחנכים לענווה ומסירות, מתנהלת מלחמת עולם של כבוד ואגו, אז משהו רע עובר על החברה הישראלית שלא מאפשר לה לצאת למלחמה.) השמאל החברתי לא פראייר חלון ההזדמנויות שעליו דיברו הכל כעומד להיסגר "תוך 40 יום מהחגים" כבר נסגר, זמנית, עד אחרי הבחירות ובגלל הבחירות. הוא נסגר לא בגלל האמריקנים ולא האירופים. הוא נסגר כרגיל בגלל פוליטיקה פנימית. בגלל אי-משילות של הממשלה - פועל יוצא של חישובים פוליטיים שלא מאפשר תפקוד של הקואליציה; בגלל אריה דרעי שנושף בעורפו של אלי ישי שעומד בראש רשימה "חברתית" שלא יכולה להרשות לעצמה להעביר תקציב עם קיצוצים גם אם תיחרב הכלכלה. כי אז יקנטר את שס ואת העומד בראשה שלא דואגים לשכבות המצוקה. גם ככה אריה דרעי יילחם. אבל למה לו לאלי ישי לספק תחמושת פוליטית שעלולה לפגוע בעתידו ובמפלגתו - כשטובת המפלגה קודמת כידוע לטובת המדינה; בגלל אולמרט, מורשע בפלילים שמוכשר על-ידי שורת כותבים, יחצנים, פרקליטי צמרת ואנשי ממלכת נוני מוזס לקראת המלכתו כמועמד לראשות מפלגת קדימה, שיכול לתת פייט לנתניהו; בגלל נתניהו שגם הוא לא פראייר; הפצצה האירנית יכולה לחכות. לשיטת נתניהו פתאום מתברר שהזמן יעשה לה רק טוב. אפשר יהיה להשתמש בה ללכד את הבוחרים סביבה וסביב הליכוד, אם רק נדע להעלים את האג'נדות החברתיות. אבל גם השמאל החברתי לא פראייר. הלכידות החברתית אומנם נפרמת בגלי מחאות חברתיות של 'מגיע לנו', שביתות ההסתדרות הסוחטות את המדינה בהסכמי עבודה שערורייתיים לפקידיה - so what! [אז מה!]. בקיץ הבא נמצא את דפני ליף מכינה את המחאה החברתית, בדיוק בזמן המתאים של החופש, בדיוק כפי שהיא השבוע מכינה הפגנה על-מנת להיכנס לקמפיין הבחירות. ח"כ איציק שמולי (לשעבר יושב-ראש התאחדות הסטודנטים) ימצא את מקומו בקדימה או בעבודה (בקרוב נדע), וח"כ סתיו שפיר האדמונית תתרוצץ במסדרונות הכנסת מטעם העבודה לדאוג לילדי בית ספר ביאליק של העובדים הזרים עם סיסמאות של שוויון חברתי לכל. הצלחה לסוכני הארגונים הזרים קצת עשינו עוול לפוליטיקאים בישראל. ספינת השוטים של ישראל מחוררת אומנם ממתקפות פנימיות ומסכסוכים אישיים, אבל עומדת מול פעילות ענפה של מאות סוכני תעמולה זרים עם ארגונים זרים המתמחים בערעור הסדר במדינות, תוך ניצול המתחים הפנימיים בחברה. הבחירות הן בעצם ההצלחה הגדולה של סוכני המדינות הזרות בחברה הישראלית. בעיקר באמצעות המחאה החברתית, יצירת המופת שלהם, שהובילה לבחירות, להלן. היא פגעה בכלכלה הישראלית ויצרה למפלגות האופוזיציה מכשירי תעמולה יעילים כדי לסרס את יכולת הפעולה של הממשל לשמור על תקציב מסודר ולגרום בסוף לפיזור הכנסת. הרווח המוסף של אותם ארגוני חו"ל: הבחירות דוחות את הבעיה האירנית ומרחיקות את הקו האדום בפועל. אף אחד לא יגיד זאת, אבל אף אחד לא יפציץ באירן כעת וגם לא בעתיד הקרוב. איך יהיה אפשר לצאת למלחמה גם אחרי הבחירות כאשר יידרשו 60 יום להרכיב את הקואליציה. ואחר כך יצטרכו הנבחרים ללמוד את הנושא האירני. בקיצור, הרי לכם דחייה עד לקיץ הקרב. בינתיים יוכלו האירנים לייצר ולסיים את הפצצות, ולהכניסן לבטן האדמה בהרי פרס. הנה מתגשם חזונם של מוסדות מחקר אמריקניים ואירופיים הקשורים לשרשרת אותם ארגונים זרים, שישראל תצטרך לחיות תחת איום גרעיני אירני וש'זה יעשה לה רק טוב'. לשיטתם היא תבין את מגבלות הכוח שלה מול החיזבאללה או החמאס בדרום, תצטרך לקדם הליכים מדיניים עם ויתורים משמעותיים כדי להשתלב באזור. ואם חלילה תחוסל? זה לא במנדט של הארגונים הזרים שפועלים פה.