אהבת אמת

שאנדור מאראי הוא סופר הונגרי שגלה מארצו בגיל 48, התאבד בגיל 89 וזכה לתהילה כעשור לאחר מותו. לספרו "האמיתית" ("כתר" 2009, תרגום: מרים אלגזי) יש מימד של "רשומון" המתאר את סיפור האהבה של גיבורו פטר ממספר נקודות מבט. החלק הראשון מסופר מנקודת מבטה של אשתו הראשונה (אילונקה), החלק השני מסופר מנקודת מבטו של פטר עצמו, ואילו החלק השלישי מסופר מנקודת מבטה של אשתו השנייה (יהודית אלדוזו) שאותה הכיר כמשרתת בבית. בנוסף, שזורות בספר גם מספר דמויות משנה שמספרות את הסיפור מנקודת מבטן הן. בין דמויות המשנה ניתן למנות את הסופר לזר, חברו של פטר שהוא גם מאהב צעיר של יהודית, ששמע על הסיפור מפיה ומספר אותו מפי השמועה. המורכבות של הספר מתבטאת בכך שבנוסף להבאת הסיפור מנקודות המבט השונות, הוא שזור בניתוח סוציולוגי אנתרופולוגי על חיי עשירים ועניים (אדונים ומשרתים), ובהגות פילוסופית/פסיכולוגית של הדמויות השונות המנתחות את ההתנהגות שלהם ושל הסובבים אותם. בספר גם מתוארת מלחמת העולם השנייה והשינויים שהתחוללו בעקבותיה הן בגוש הקומוניסטי והן בארצות-הברית. השם "האמיתית" מעלה את השאלה האם לכל אדם יש בת או בן זוג "אמיתי" (אהבת אמת). התמזל מזלו ומצא את בן/בת הזוג האמיתיים - זכה; היה ולא, אזי הוא/היא נאלצים להתפשר. בהקשר לכך אני נזכר בסיפור התלמודי שלפני שתינוק נולד, יוצאת בת קול מן השמיים ואומרת מהו הזיווג שיועד לו. גם על כך ייתכנו פרשנויות שונות. הפרשנות כפשוטה היא שאכן קיים בן/בת זוג מסוים המתאים ביותר. פרשנות מורכבת יותר היא כי כאשר אדם נוהג כראוי עם בת זוגו הוא זוכה להינשא לאותה בת זוג שהכי מתאימה לו. הפרשנות האחרונה שמה דגש על ההתנהגות של בני הזוג ועל השותפות ביניהם. אריך פרום בספרו "אומנות האהבה" מעלה רעיון דומה, שהאהבה היא היכולת הקיימת בנו, שאותה אנו משליכים על האחר. אהבה קשורה, לכן, ליכולת שלנו ולא לקיומו של אדם ספציפי, נבדל מכל שאר האנשים. בהמשך לרעיון של האהבה "האמיתית", שזורים בספר גם רעיונות הקשורים לשאלה מהו עושר אמיתי? מהי תרבות אמיתית? מיהי האישה האמיתית והאם היא קיימת? הספר מציג נקודות מבט שונות על שאלות אלו: אמו של פטר, כאשר היא נשאלת אם קיימת האשה "האמיתית", עונה כי "האמיתית" תמיד חיה באיזה מקום, אבל אין זו סיבה לפירוק נישואין. "מה זה נישואין? מצב רוח? המצאה? נישואין הם קודש וחוק החיים. אסור אפילו לחשוב על זה" (ע' 36). הכומר שעמו מתייעצת האשה הראשונה סבור כי ניסיון החיפוש שלה אחר האשה האחרת, "האמיתית", הוא מיותר, כיוון שהאל הפגיש בינה לבין פטר והביא לנישואיהם. כמו-כן בחיפוש טמון פוטנציאל הרס. הרצון לחשוף מיהי האמיתית נועד לחשוף סוד שהסתיר האל בנפש מסוימת. לפי השקפתו, על האהבה להתאפיין באמונה ובהכנעה. "מי שאוהב לא בענווה מעמיס משא כבד על שכמו של האחר" (44). האשה הראשונה נאבקת בדמותה של האהובה "האמיתית". זהו מאבק אובססיבי באויב בלתי נראה, אשר להערכתה משפיע באופן סמוי על התנהגותו של בעלה. היא חשה כי בגלל "האמיתית", היחסים בינה לבין בעלה הם טקסיים ונעדרי רגש אמיתי. בעלה ממלא טקסים רבים, הן במישור הזוגי והן במישור החברתי. השיחות איתו מתנהלות ברצון ובלבביות, אך מתוך ריחוק ובדידות. הוא מתנהג בסוג של אדיבות טקסית הנעדרת תחושה של רגשות אמיתיים. רק בסופו של דבר היא מגיעה למסקנה ש"האמיתית" לא קיימת. "יום אחד התעוררתי, התיישבתי במיטה וחייכתי. כלום לא כאב לי כבר. ופתאום הבנתי שאין אמיתית. לא על פני האדמה ולא בשמים. היא לא קיימת בשום מקום, זה בטוח. קיימים רק בני אדם, ובכל אדם יש מעט מהאמיתי, ובאף אחד מהם אין מה שאנו מצפים מאחר שמקווים לו. אין אדם מושלם ולא קיים האחד והיחיד המיוחד, הנפלא, המסב אושר. ישנם רק בני אדם, ובאדם יש הכל, חלאה וטוב, הכול. לזר ידע את זה כשנפרדתי ממנו בדלת הבית והוא שתק" (103). בהקשר לכך, עולה בזיכרון שירו של דוד אבידן (דומני שיר על מות אהובה) שבו הוא אומר שהאהובה הייתה מלכתחילה מתה, כיוון שהאהוב מעולם לא ראה אותה כפי שהיא באמת. פטר אומר כי כאשר ראה לראשונה את יהודית, היא הייתה קורנת, כמו פני אנשים בראשית החיים "לפני שאכלו מעץ הדעת, לפני שהרגישו פחד וכאב" (עמ 110). יהודית הייתה עבורו מפלט מאורח החיים הבורגני, מכל הטקסיות המעייפת שחונקת את התחושות האמיתיות. היא ייצגה עבורו משהו ראשוני, טהור ופשוט שהמוסכמות והכללים החברתיים לא הטביעו עדיין את חותמם בנפשו. מעניין שפטר לא ראה ביהודית, אשתו השנייה, את "האמיתית" אלא את האחרת שמייצגת בשבילו עולם שונה מזה שבו התחנך. פטר אומר: "ולפעמים ראיתי שם את אשתי, זו הראשונה, כמעט אמרתי האמיתית. כי לגבי יהודית לא הרגשתי אף פעם, אפילו לא לרגע, שהיא אשתי. היא הייתה האחרת״ (198). מהי תרבות אמיתית? הזוגיות הטקסית מאפיינת גם את שאר ההתנהגויות החברתיות של הבעל פטר, ובכלל זה את יחסו לתרבות. אשתו הראשונה מתארת את בעלה הקורא "בסדירות" כמי שממלא חובה. "בעיניו הקריאה הייתה חובה קדושה, לאותיות הוא התייחס בכבוד כמו שהתייחסו הכמרים לספרים הקדושים. כך הוא התייחס גם לציורים, כך הלך למוזיאון, לתיאטרון , לקונצרט" (10). מהי אם כן תרבות אמיתית, מעבר לקריאת הספרים הנכונים, שמיעת הקונצרטים הנכונים וביקור בתערוכות הנכונות? בקטע אחר מעיד הבעל-אף הוא על תחושה דומה ״ יום אחד גיליתי שאין לי קשר אמיתי לחומר הקריאה שלי. קראתי כמו מישהו שמבקר במוזיאון בעיר זרה כדי להעביר את הזמן״ (167). נגד הגישה המכנית לתרבות מוצגת גישתו של הסופר לזר, חבר ילדות של פטר, הטוען כי תרבות אמיתית קשורה בשמחה - לעשות את הדברים הנכונים לא כמצוות אנשים מלומדה, אלא בשל הרגש הנכון. כאשר יהודית מתארת את לזר, היא מתארת את סקרנותו שהיא תשוקה לדעת ולחוש. "הוא עגב על העולם, החומר של העולם הטריד אותו, המילה, הבשר, הקול והאבן, כל מה שקיים וכל מה שאפשר לתפוס ובאותו זמן אי-אפשר לתפוס את המשמעות ואת התוכן שלו" (308). תרבות אמיתית, כמו אהבה, קשורה בתשוקה, ולכן אולי גם ברגש של שמחה. מהו העושר האמיתי? בקטעים האנתרופולוגיים מתאר הסופר את אורח חייהם של העשירים מנקודת מבטה של יהודית המשרתת בבית. התיאור מתמקד בכל הטקסים המבטאים את העושר. עולה השאלה מהי המהות האמיתית של מושג העושר, ואם זו אכן קיימת, מלבד הטקסים הכרוכים בה. בחלקים אחרים נטען כי העושר אינו קשור רק למצב הכספי, אלא מייצג מצב תודעתי מסוים. זאת בשונה מהדיאלוג המפורסם בין פיג'ארלד והמינגווי, בו אומר פיג'ארלד שהעשירים שונים מאיתנו והמינגווי עונה: "כן, יש להם הרבה יותר כסף". הספר, אם כן, מציג היבטים שונים הקשורים לקושי בזיהוי מהו אמיתי. יש כאן אספקט מסוים הקשור לדיון הפילוסופי לגבי הדואליות שבין גוף ונפש, או במקרה שלנו - בין ההתנהגות שאנו יכולים לראות לבין הרגש שאותו אנו מסיקים על סמך ההתנהגות. אני נזכר בדיון של פרופ' ליבוביץ ז"ל שבו הוא שאל: נניח שאני הייצור האנושי היחיד וכל שאר המין האנושי הם רובוטים. האם יש בידי היכולת להבחין, על סמך ההתנהגות הנצפית, מיהו רובוט? התשובה היא שלילית. אנו יכולים לבחון את ההתנהגות של בני האדם, אבל לא את תחושותיהם האמיתיות. אנו מניחים כי התחושות שלהם בעקבות אירוע מסוים יהיו דומות לאלו שלנו בעקבות אותו אירוע. בדומה לכך, כאשר אני רואה את הצבע הירוק, אני מניח שכל פרט אחר יראה את אותו צבע, אם כי אין בידינו אפשרות לדעת בוודאות ששנינו אכן רואים אותו דבר. אנו נדונים אם כן לחיות בעולם שבו אנו צופים בתופעות, ובכלל זה בהתנהגות האנושית, אך לעולם לא נוכל לדעת מהי המהות האמיתית של התופעות וההתנהגויות, וניאלץ תמיד להניח שהתנהגותו של האחר מבטאת תחושות דומות לתחושותינו, אילו התנהגנו באורח דומה. רעיון דומה מבטא הגיבור פטר כאשר הוא אומר "רק העובדות בטוחות, המציאות. ההסבר שלנו לעובדות הוא רק ספרות יפה" (106). משפט מעניין שלפיו אין הבדל בין מדע לספרות. בשניהם יש ניסיון להסביר עובדות. "האמיתית", שאנדור מאראי, הוצאת כתר, 2009, תרגום: מרים אלגזי.