תעודת הזהות של אברהם אבינו רשומה בפרשתנו: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". בד-בבד עם הקריאה בשם ה', והבשורה בדבר אלוקי ישראל המופשט והעליון שהיא בשורה נגד האלילות המרדדת את דמות האדם, מלמדת אותנו התורה, כי ייחודו של אברהם אבינו לא בא לידי ביטוי אך ורק בתיאולוגיה, או בקריאה לעולם כולו להאמין שיש בורא לעולם. ייחודו הוא גם בהליכה בדרך ה'. דרך ה' היא דרך הצדקה והמשפט, לאמור: בניין העולם על-פי יסודות הצדק. במקום בו לא ממשיכים את דרך הצדק והמשפט, לא אוחזים בדרכו של אברהם אבינו.
הביטוי "מעשה סדום" התקבע בשפה העברית כביטוי הקשור לתחום העריות בצורה המאוסה ביותר, אולם מדובר בזווית אחת בלבד של מעשה סדום, וזו גם לא הזווית שהודגשה על-ידי הנביא. הנביא הדגיש, כי הבעיה העיקרית בסדום הייתה אחרת לגמרי: "הנה זה היה עוון סדום אחותך, גאון שבעת לחם ושלוות השקט היה לה ולבנותיה, ויד עני ואביון לא החזיקה". לאמור: התביעה העיקרית כנגד סדום לא הייתה אווירת העריות שהתרחשה בה.
כמובן שהדבר איום ונורא והוא חלק מהביטוי "רעים וחטאים" שבו מתוארים אנשי סדום. אולם תשומת הלב העיקרית שניתנה על-ידי הנביא לסדום נבעה מהעובדה ששכונת היוקרה סדום ("גאון שבעת לחם") לא פתחה את שעריה בפני העני והאביון, ואף להפך. חז"ל הרחיבו את תיאור הנעשה בסדום, כדי ללמד אותנו כיצד גם מערכת חקיקה מהוגנת ומפורטת שנועדה כביכול לשמור על הסדר הציבורי, הייתה בפועל עסוקה בעיקר בשמירת מעמד התיישבות היוקרה, ונעילת השערים בפני אלה הזקוקים לעזרה.
אנחנו המבקשים ללכת בדרכו של אברהם אבינו חייבים לקרוא פרשה זו חזור ושנן. הפרשה לא באה להמעיט מהחשיבות של התנהגות בצניעות, של זהירות בעריות, ושל החדרת הקדושה לרחובותינו. אלה יסודות עיקריים בתורת ישראל, ואף נכתב עליהם בספר ויקרא, כי אלו הסיבות להקאה שמקיאה ארץ ישראל את מי שמטמא את אדמתה. אולם יחד עם זאת, פרשת סדום באה לקבוע את סדר הבניין: הבניין מתחיל מהליכה בדרכי אבותינו בעשיית צדקה ומשפט, מול העני והאביון שאינם זוכים ליהנות כראוי ממנעמי הארץ ומטוב ההצלחה הכלכלית.
בניית החברה בצורה צודקת קריאה זו משמעותה רבה מאוד. במקום בו יש עוול, במקום בו לא מחזיקים ביד עני ואביון, במקום בו נמצאים עובדי קבלן מנוצלים, הלנת שכר, במקום בו הקרובים לצלחת מחלקים לעצמם את הפירות העיקריים, במקום בו הפער בין עשירים ועניים מעמיק - במקומות אלה קיים החשש היותר גדול שמא יוגדרו גם אלה על-ידי ריבונו של עולם כעושים מעשה סדום. חשוב להדגיש, כי לא מדובר כאן בצדקה או גמילות חסדים. דווקא נושאים אלה מתוקנים יותר ויותר בעולמנו. אברהם אבינו לא היה רק איש של חסד. הוא היה איש של "צדקה ומשפט", לאמור: בניית החברה בצורה צודקת, ולא רק בדרך בה העזרה לעני נעשית מכוח נדיבות הלב של העשיר. מבחינה זו, עצם הכמיהה לתיקון חברתי בתחומי הצדק, היא היא הליכה בדרכו של אברהם אבינו.
אפשר להתווכח על מניעיה של המחאה החברתית שהייתה פה עד זה לא מכבר. אפשר להתווכח על היעדים שהוצבו האם טובים הם או רעים, ואפשר להתווכח על עוד נושאים רבים הקשורים בה. אולם המבקש ללכת בדרכו של אברהם אבינו, ולא לחיות בחברה שמוגדרת על-ידי הנביא כמעשה סדום, חייב לבנות תנועת תיקון, שתתקן את העוולות שמתרחשות מכך שאין צדק ואין משפט ברחובותינו. כך אנו בונים את הנדבך הראשון של הקיום, ומעל לו כמובן באים היסודות האחרים של הקדושה המיוחדת לאומה הישראלית.