בחוף ברייטון, אזור שעד אתמול היה זרוע וילות מרשימות אל מול הים, בעיקר של בני הקהילה הרוסית העשירה, אנחנו פוגשים את גרגורי. הוא עומד בתוך סלון גדול, סביבו השברים של מה שהיה פעם הווילה של חבריו ושל גדר הבטון שהייתה אמורה להגן עליה. החברים לא רצו להתפנות אתמול, חששו לעזוב את הבית. כשהרוח ניפצה את חלון הסלון הגדול הם נמלטו לקומה השנייה. המים באו כמה דקות לאחר מכן ושטפו את קומת הקרקע ואת המרתף. רק בבוקר הם הסכימו לעבור להתגורר אצל קרובי משפחה. המרתף הפך לברֵכה. גרגורי עומד ושומר שאיש לא יבזוז את מה שנשאר. יום שלישי בבוקר, מנהטן, ניו-יורק סיטי. העיר שלא נגמרת לעולם. הבוקר היא נראית כמי שעברה קרבות קשים. בדרומה של העיר אפלה גמורה. החשמל מנותק זה שעות רבות. אלה שלא התפנו, והיו רבים כאלה, ספונים בבתים. ברחוב 14, די רחוק מהים, "קילפה" הרוח את קירותיו של אחד הבתים. חדרי המגורים של התושבים הלטינים נחשפו לרחוב. ברחובות סובבות ניידות משטרה במספר עצום. השוטרים מקימים מחסומים בכניסה לכביש ה-FDR הנמשך לאורכו של הנהר המזרחי, זה שעלה על גדותיו כמה שעות קודם לכם והציף את העיר התחתית, כולל את וול-סטריט. בכניסה למנהרה המובילה לברוקלין מחזה אימים: המים ממלאים את המנהרה הענקית כמעט עד תקרתה. צוותי טלוויזיה מכל העולם מציבים את ניידות השידור ומעבירים את התמונות חסרות התקדים. גלין שני, כתבת רשת הצרפתית 'פראנס 2', מנסה להקליט דיווח מצולם אבל מראה המנהרה המוצפת מקשה עליה. היא בכלל באה לסקר את מערכת הבחירות ומצאה עצמה כתבת לענייני אסונות טבע. גלין דווקא מלומדת בהוריקנים. היא סיקרה את הסערות במרטיניק ובגואדלופ אבל גם ניסיונה באסונות טבע לא מותיר אותה אדישה מול מראות ניו-יורק. "מוזר מאוד לראות דבר כזה בניו-יורק. אני דווקא מוצאת שאנשי ניו-יורק מתמודדים נכון ובאופן חיובי עם מה שקורה. יש פה סולידריות ושיתוף פעולה, המידע זורם אליהם ואני בטוחה שהם ידעו מהר מאוד לצאת מזה". כיצד תשפיע סנדי על מערכת הבחירות, אני שואל ומחזיר אותה לתפקידה המקורי שלמענו באה לכאן. היא מתחמקת בדיפלומטיות. "איני יודעת, הרי אני לא מומחית לפוליטיקה האמריקנית..." לא הרחק מ'גראונד זירו', המקום שבו עמדו פעם מגדלי התאומים והיום הוא אנדרטה מרשימה לזכר האסון ההוא, עומדת חוה שלום, ישראלית לשעבר המתגוררת באחד הבתים רבי-הקומות הצופים אל נהר ההדסון. מחלון ביתה אפשר לראות את פסל החירות ואת מגדלי העיר התחתית. כשהחלו להודיע בטלוויזיה כי תושבי אזור א' (כן, כך נקרא האזור המועד לפגיעה גם שם) מתבקשים להתפנות, נטלה תיק, שמה בו כמה דברים וטלפנה לאחיה בניו-ג'רזי להודיע שהיא בדרכה אליו. "אלה מאיתנו שחיים כאן מאז מוראות 11 בספטמבר 2001 יודעים מה זה להימלט תוך כמה דקות. רציתי באמת ללכת אבל ראיתי שאיש מהשכנים שלי לא זז", היא מספרת לנו. "אז החלטתי להישאר. בעצם לא רציתי להתרחק מהבית. ידעתי שאם אלך זה יהיה לזמן רב. חוץ מזה הסקרנות לראות מה יהיה גברה עליי". חוה מספרת כי ראתה כיצד נהר ההדסון עולה ושוטף את הטיילת, "בדיוק כמו שאמרו שיהיה. ירח מלא וגאות חזקה. אומנם פחדתי מהרוח אבל שמחתי שיש לי חשמל. ראיתי בטלוויזיה את מראות הפינוי, את אזור הסאות'-סטריט שבו אני עושה קניות מוצף במים, ושאלתי את עצמי: זאת ניו-יורק 2012? "אז הבנתי שבעצם אני צריכה להודות לאלוקים שעם כל הטרגדיה הזאת שמסביב נותרתי ללא פגע. אני מאמינה שיש משמעות לכל דבר בחיים. לרוח, לגשם ול'סנדי'. הנה, אמרתי, הטרגדיה הביאה אנשים שלא דיברו זה עם זה עשר שנים אף שהם גרים באותו הבניין - כמו אני והשכנה שלי - להתחיל לדבר. "עברתי את כל הטרגדיות כאן. את התאומים, את 'איירין', ובסופו של יום אנחנו רואים שעם כל הטכנולוגיה והקדמה, האדם נכנע לפני הטבע. לאלוקים יש כוח להכניע את כל הכוחות המלאכותיים. הטכנולוגיה כורעת ברך לפני הגלים והרוח. בסופו של יום חוזרים אל ההומניות, אל האדם. יש מי שיגיד שזו סתם סערה ויש מי שיגיד שאנחנו מאבדים את האמונה ואלוקים רוצה, ככל הנראה, קצת לנער אותנו". הנה קיבלנו שיעור מוסר בפתחה של מנהרת מנהטן המוצפת.

בסופו של דבר יתברר כי לא קמפיין הבחירות, העימותים או התקשורת היו אלה שהכריעו את מערכת הבחירות, אלא דווקא סופה אחת, בעלת שם מוליך שולל בנעימותו, "סנדי". אדם אחד יכול היה לקנות את עולמו או לאבדו בסופה אחת והוא הנשיא אובמה. הסופה ניתנה לו כמתנה משמים. באחת חדלה התקשורת לדון בפיאסקו בבנגזי ועברה לסיקור ההיסטרי של הגלים המתנפצים אל החוף, המים הגואים ברחובות, הבתים הנהרסים והרוחות העזות העוקרות עצים וטוחנות אותם זה בזה ובמכוניות החונות תחתם. ביום שני ביטל אובמה אספת בחירות באורלנדו שבפלורידה, בהשאירו את ביל קלינטון למלא את מקומו, ומיהר לחזור לבית הלבן. כהרף עין הפך ממתמודד לנשיא. השוויון בינו לבין יריבו רומני היה כלא היה. בעוד יריבו מנסה למצוא שורה בסיפור שנטל את כל תשומת הלב הלאומית, הרי הוא, אובמה, הוא שעומד בראש הכוחות והוא זה שמתייצב נוכח האומה להצילה מכל צר ואויב. התמונות מחדר הישיבות, כשהוא מוקף בראשי פימ"ה (FEMA - כוחות החירום) הקרינו משהו אחר. החיוכים, לחיצות הידיים ונאומי הבחירות התחלפו בארשת פנים ממלכתית, חמורה, היאה לעתות חירום. התמונות, ששידרו מסר של "עזבו אותי מהבחירות, עכשיו אנחנו מצילים חיים", הראו שבבית הלבן יושב אדם אחראי, היכול ליטול לידיו את ניהול המדינה במצבי חירום. שנית ניו-אורלינס לא תיפול. יממה קודם לכן מיהר אובמה להתקשר למושלי המדינות ולהבטיח להם סיוע. כריס כריסטי, מושל ניו-ג'רזי, מאנשי רומני, העניק לאובמה לגיטימציה רפובליקנית: במשך ארבע דקות תמימות עמד ושיבח את הנשיא. אובמה לא היה צריך יותר מזה. "אני פונה בזאת לכל מושלי המדינות וראשי הערים", אמר אובמה למצלמות, "אל תהססו לפנות אלינו. דעו, אנחנו נמצאים פה בשבילכם". למחרת לא חדל כריסטי מלשבח את הנשיא ש"טלפן אליו בחצות כדי להבטיח לו שלא ימנע ממנו שום סיוע או תקציב". למיט רומני כאמור לא נותר אלא ללקט פירורים של ממלכתיות נשיאותית. הוא וסגנו המיועד פול ראיין חרשו את אוהיו, הנחשבת מדינה שעל פיה יקום דבר, עוד לפני שהגיעה הסערה. מה שנשאר להם היה לאחל לתושבים לעבור את המשבר בשלום. רומני התאמץ למצוא איזו הצהרה שתישמע נשיאותית דייה כדי להשאירו בעמדה ראויה. בסופו של דבר הסתפק בקריאה נרגשת לתושבים להרים תרומה לצלב האדום ולארגוני ההצלה. רומני התכוון להמשיך במערכת הבחירות גם אחרי אוהיו אך חיש מהר הבין שאין בכך כל טעם והודיע שהוא משעה את כל אספות הבחירות שלו עד שוך הסערה, ושיקיים רק אירועי התרמה למען נפגעי האסון. הבעיה הייתה שלפני שהחלו באיסוף הכספים, מישהו במטה לא התאפק והחליט בכל זאת להקרין את סרטון הווידיאו הביוגרפי של המועמד הרפובליקני. כן, גם את זמריר הבחירות השמיעו שם. התמונה הטובה ביותר שרומני הצליח להפיק הייתה כשהתגייס לסייע להכין חבילות מזון לנפגעי הסופה. גם שם ארבו לו העיתונאים והזכירו לו כי הוא זה שהצהיר שהטיפול באירועי חירום חייב לעבור מהממשל הפדרלי למדינות עצמן, הצהרה שעל-רקע "סנדי" נראית קצת תלושה מהמציאות.

ביום שלישי הקרוב (אלא אם כן יוחלט אחרת) תסתיים מערכת הבחירות הצמודה ביותר בתולדות הבחירות בארה"ב. "סנדי" עצרה את המרוץ המטורף והכניסה את הדברים קצת לפרופורציות, אם כי המחיר היה נורא. הסקרים היומיים הבלתי נגמרים, ניתוחי מפת האלקטורים וחישובי הסיכויים בכל מדינה ומדינה נבלמו לכמה ימים. המדינות "המתנדנדות" כבר לא היו אוהיו או פלורידה אלא ניו-יורק וניו-ג'רזי, אלה שבתיהן ואדמתן התנדנדו עם הגלים והרוח. נראה שלקראת סוף השבוע יחזרו למסכי הטלוויזיה הפרשנים, השדרים ומשדרי התעמולה (שחלקם מגעילים, חלקם מלוקקים וחלקם עוברים כל גבול של טעם טוב, דוגמת מקהלת הילדים השרה "רומני יגרום להרג דובי הקוטב, יגרום לכך שחולים ימותו, שאמריקה תחזור לימים אפלים, ש'יתקנו' הומואים ושהים יתמלא בנפט". ויש גם גרועים מזה). גם טבלאות האלקטורים יחזרו ואיתן התחזיות המלמדות כי רומני, למרות הפגנת המנהיגות של אובמה בעת האסון, עדיין שומר על ההובלה. במיוחד אחרי שהתברר כי מישיגן עברה מרשימת המדינות הנוטות לתמוך באובמה לרשימת ה"מתנדנדות".

למרות התוצאות הצמודות, איש אינו פוסל כאן ניצחון בהפרש גדול של אחד המועמדים. הכול בגלל שיטת האלקטורים שכבר גרמה הרבה עיוותים בבחירות קודמות לנשיאות. אובמה לא יכול לנוח על זרי הדפנה. הוא אומנם הראה מנהיגות, אבל ככל שהימים יחלפו וממדי האסון יתבררו ילכו הטענות כפי הממשל ויתגברו. מישהו יחליט שההיערכות הייתה לקויה, שהסיוע לא הגיע בזמן, שלא היה מספיק ציוד, וכל הטענות יתנקזו לפתחו של הנשיא. אובמה מודע לכך. "הסופה טרם שככה", המשיך להכריז במהלך יום שלישי בעת שביקר במטה הצלב האדום בוושינגטון. "אנחנו נמשיך לדחוף בכל יכולתנו לספק את כל הצרכים". הוא הדגיש שהמסר שלו לממשל היה "לא לביורוקרטיה, לא לסרטים אדומים" (כינוי לאוסף תקנות מרובות סעיפים, על שם הסרט האדום שבו נהגו לכרוך את קובצי התקנות בתחילת המאה הקודמת). אובמה נזהר מאוד שלא "להגליש" את פעולותיו כמפקד עליון האחראי לניהול משבר הסופה לעבר מערכת הבחירות. כל צעד שלו, כל אמירה, נבחנים בשבע עיניים. כל שגיאה עלולה לעלות לו בקולות הבוחרים. בכל אופן, מטה הבחירות של אובמה בשיקגו לא מזדרז לחזור לקמפיין ומבקש למצות עד תום את המתנה הבלתי צפויה שניתנה לו, מתוך תקווה שלא תתנפץ בפניו, כמו גלי הים שהתנפצו לחופי ניו-יורק וניו-ג'רזי.