פרופבליקה, עמותת עיתונות המפרסמת תחקירי עומק בנושאים ציבוריים, נוסדה לפני כארבע שנים בארצות-הברית כמיזם יוצא דופן: ארגון עיתונאי ללא מטרות רווח, המתמקד בעיתונות תחקירים ונתמך על-ידי פילנתרופ עשיר. היוזמה הונחה לפתחה של קרן הצדקה של זוג בנקאים עשיר, הרברט ומריון סנדלר, על-ידי פול סטייגר, מי שהיה עורכו הראשי של ה"
וול סטריט ג'ורנל". ההקצבה הראשונה עמדה על סך 10 מיליון דולר לשנה, והארגון, המפרסם את ממצאיו באתר האינטרנט שלו ובכלי תקשורת מובילים בארצות-הברית, כבר ביסס את המוניטין שלו ואף גרף פרס פוליצר.
את צוות העיתונאים החוקרים מנחה סטיבן אנגלברג, מספר 2 במערכת "פרופבליקה" (Managing Editor) ומי שייסד את מחלקת התחקירים של ה"ניו-יורק טיימס". בראיון טלפוני סיפר אנגלברג ל"העין השביעית" על מאחורי הקלעים של העבודה על אחד התחקירים הבולטים של האתר מהעת האחרונה, שעסק בחקירת משרד המשפטים כלפי חברת ההימורים והמלונאות "לוס אנגלס סנדס" שבבעלותו של המולטי-מיליארדר
שלדון אדלסון.
"חוק מעשי שחיתות בניכר" (Foreign Corrupt Practices Act), אוסר על חברות אמריקניות לשלם לפקידים רשמיים של מדינות זרות סכומי כסף או שווה כסף במטרה להשיג יתרון עסקי או לקדם את עסקיהם. בראשית 2011 החל משרד המשפטים האמריקני לחקור חשדות לפיהן מנהליו של ה"סנדס", שעבדו תחת החברה בסין, שיחדו גורמי ממשל רשמיים שם כדי לפעול להסדרת פעילות קזינו במקאו. החקירות, יש לומר, אינן מופנות כלפי אדלסון באופן אישי. ב-16 ליולי השנה התפרסמה בפרופבליקה כתבת תחקיר שחשפה את פרטי החקירה [לקריאת הכתבה המלאה, "לביבות ב-100 מיליון דולר"].
"הטריגר שלנו לעבודה על התחקיר הייתה עובדת הפיכתו של אדלסון לתורם הגדול ביותר במערכת הבחירות הזו ובהיסטוריה של ארה"ב בכלל", אומר אנגלברג, "כאשר מישהו תורם 70 מיליון דולרים למערכת בחירות, יש עניין לציבור להבין יותר מי הוא ואיך הוא עושה עסקים, מה האינטרסים שלו ומה הוא מנסה להשיג מבחינה פוליטית".
"מעט מאוד אנשים פה בארה"ב שמעו עליו עד השנה" אומר אנגלברג, "הוא היה תורם יהודי מפורסם לפרויקטים כמו 'תגלית', ומי שעקב אחר תחום הפילנתרופיה היהודית הכיר את שמו. הייתה לו דעה על נתניהו, על הפוליטיקה האמריקנית, על פתרון שתי המדינות - אבל לא הכירו אותו כאן עד שהתחיל לתרום לפוליטיקאים. פסק הדין 'סיטיזנס יונייטד' שינה את הכללים כאן".
פסק הדין "סיטיזנס יונייטד" (Citizens United) של בית המשפט העליון האמריקני שינה את דיני התרומות הפוליטיות בארה"ב, ומבצעי התרמה של "סופר פאקס" (Super-PACs), גופי התרמה חוץ-מפלגתיים, אפשרו לאנשי עסקים כמו אדלסון לנתב הון חסר תקדים לתוך הקמפיינים הפוליטיים באמצעות החברות שבשליטתם. "אנחנו בסך-הכל צוות של 20 עיתונאים קבועים ואנחנו לא עובדים על הסיפורים החדשותיים היומיים", אומר אנגלברג, "אבל אחרי 'סיטיזנס יונייטד' קיבלתי החלטה להקדיש איש צוות אחד שלנו, עיתונאי, במשרה מלאה לעבודה רק על הנושא של מימון פוליטי.
"תוך זמן לא רב הוספנו עוד ועוד אנשים לצוות העובד על זה וגם אני עובד איתם על הסיפורים. במקרה של הכתבה הנוכחית שיתפנו פעולה עם הכתבים מאט אייזקס ולואל ברגמן, שניהם מן המכון לעיתונות חוקרת של אוניברסיטת ברקלי". אייזקס הוא עיתונאי חוקר מ-AP, וברגמן הוא מייסד המכון ועיתונאי חוקר ותיק.
שיתופי פעולה כאלה עם עיתונאים עצמאיים אופיינים לשיטת העבודה של פרופבליקה?
"אייזקס וברגמן מתחקרים וכותבים על אדלסון זמן רב. הם מכירים היטב את העסקים שלו במקאו, את החשדות בנוגע לקשרים לפשיעה מאורגנת ולכן שיתוף הפעולה שלנו איתם היה טבעי. זה לא משהו שאנחנו עושים באופן קבוע".
איך השגתם את המסמכים הרבים שמלווים את התחקיר?
"יש לא מעט מידע ציבורי. את המסמכים המשפטיים לא הייתה בעיה להשיג. בנוגע לאי-מיילים ומסמכים מתוך החברה, אייזקס וברגמן עשו מאמץ אדיר כאן וצריך לזכור שהייתה גם תחרות אדירה בינינו לבין עיתונים אחרים, ה'ניו-יורק טיימס' וה'וול סטריט ג'ורנל', שכולם עבדו במקביל על הסיפור הזה. אני חושב שבסופו של דבר שלושת הכתבות הללו שופכות אור על צדדים משלימים של הסיפור".
כשהוא נשאל באשר לעלותו של תחקיר בסדר גודל כזה מספק אנגלברג את הנתונים הכלכליים הכלליים של האתר: תקציב הפרילנסרים של "פרופבליקה" הוא כ-75 אלף דולר בשנה וההוצאות על משכורות צוות עומדות על 6.5 מיליון דולרים בשנה.
כמה זמן עבדתם על הסיפור הזה?
"קשה להגיד באופן מדויק כי אייזקס וברגמן הביאו איתם המון ידע מוקדם. עבודה על סיפורים בסדר גודל כזה אורכת בדרך כלל שישה חודשים. אני חושב שבזכות הידע המוקדם של הכתבים הספיקו כארבעה חודשים, מה גם שהקדשתי לסיפור הזה הרבה יותר שעות מבדרך כלל".
