"נסדר לביבי ולליברמן ארבע שנים של גיהינום"

אלדד יניב ורני בלייר, מייסדי מפלגת 'ארץ חדשה', הם קודם כול ולפני הכול מספרי סיפורים מקצועיים. הם יודעים להגיש סיפור, לתבל אותו ברכילות צהובה ובסופו של דבר להשאיר אצל הקהל טעם של עוד. ביבי מחביא דולרים בגרביים, עופר עיני מהמר כפייתי, נתן אשל מערבב את כולם - הכול הולך במערכת הבחירות שלהם, שמתנהלת בעיקר ביוטיוב ובמדינת תל אביב. הם מבטיחים שזוהי רק ההתחלה. בשבוע האחרון הם הגיעו למועדון 'סודה בר' בתל אביב כדי להסביר את הרעיון שעומד מאחורי "סרטוני הלכלוכים" שלהם. כמו בכל מפגש עם קהל, זה התחיל בסיפור שפוליטיקאי מככב במרכזו. הפעם לא היה מדובר בנתניהו, בליברמן או באלי ישי אלא ב"בכיר במפלגת העבודה" שגרם לרני בלייר לעזוב הכול וללכת לפוליטיקה. "לפני ארבע שנים הייתי יו"ר איגוד הבמאים", פתח בלייר את נאומו במועדון. "התחיל הבלגן עם ערוץ 2, והפסיקו לנו את הפקות המקור. התחילו הפגנות, מחאות. באמצע כל הסיפור הזה אבא שלי נכנס לניתוח לב בבאר-שבע, יצא מהניתוח כשיר, אך אחרי יומיים חטף זיהום ונפטר. זה קרה בט"ו בשבט וזה ממש מתאים לו, כי אבא שלי, יוסטה בלייר, היה יו"ר איגוד חקלאי ישראל. בקרב חקלאי ישראל הוא נחשב מיתוס גדול. "בשבת הוא נפטר. ביום שלישי היו בחירות. יום שלישי מגיע, אני נכנס לקלפי, מסתכל על הפתקים וחושב על אבא שלי, מפא"יניק ותיק, ואני אומר: 'יאללה יוסטה, אצביע פעם אחרונה בשבילך'. ואני שם מפלגת העבודה בקלפי. זה הכי ימני שהצבעתי בחיי אי פעם", בלייר קורץ והקהל במועדון התל אביבי מתמוגג. "חזרתי הביתה עם נקיפות מצפון ורגשות אשם. בינתיים הבית מלא בשועי הארץ. כולם באו לנחם את אמא שלי, חברי כנסת ממפלגת העבודה, גם שר החקלאות. ואז יושב בן אדם, דמות בכירה מאוד במפלגת העבודה, ומדבר איתנו על קולנוע ועל כמה שהתרבות חשובה לחברה. הוא ישב איתנו משהו כמו שלוש שעות, אכל ארוחת צהריים עם כל החבורה של הקולנוע. "כשנגמרו ימי השבעה אני חוזר לתל אביב, ומתחילה פעילות מחאה של יוצרים: הפגנות, מחאות בגשם שוטף, יס"מניקים מרביצים מכות רצח, מעצרים. אנחנו פורצים לישיבה של הרשות השנייה ועוצרים אותה, ופתאום נכנס הבכיר ההוא ממפלגת העבודה" - בשלב הזה הקהל כבר מתחיל לדרוש: "מי זה? תגלה", אך בלייר ממשיך - "אנשים אומרים לי תקום, תגיד לו שלום, לא יפה. הוא קם והולך לכיווני, ואני אומר לו 'אהלן, מה שלומך, זוכר שהיית אצלי בשבוע שעבר?' הוא משיב בנימוס: 'כן, מה שלומך, הכול בסדר?' ואז הבן אדם הולך שלושה צעדים קדימה, מסתובב ואומר לי: 'אה, כן, מסור ד"ש לאבא'". הקהל מאבד סבלנות ושואג "מי זה?". אלדד יניב נדחף למיקרופון: "מתן וילנאי, מה אתה מפחד?"