בשבוע שעבר הגיעה לקיצה מערכת הבחירות בארצות הברית, אשר בסופה
ברק אובמה זכה לקבל את מושכות השלטון לארבע שנים נוספות. מערכת הבחירות בארצות הברית זכתה לתשומת לב רחבה מצד מדינות העולם, בעלות ברית מסורתית עם ארצות הברית ואף מאויביה האידיאולוגיים. כצפוי, ראשי מדינות שונים לא פסחו על כללי הטקס המקובלים ובירכו את אובמה על זכייתו. בין ראשוני המברכים ניצב ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ
ארדואן.
ארדואן ואובמה מצליחים לתחזק מערכת יחסים יציבה, הדומה במאפייניה למערכת היחסים המתנהלת בין ברק אובמה לבין עמיתו הבריטי, דייוויד קמרון. מערכת יחסים זו גוברת על הפערים באינטרסים של שתי המדינות. חוסר היציבות השלטוני שפקד את המדינות המזרח תיכוניות, גרם לברק אובמה לבחון את צעדי ארדואן בזירה המדינית, ברמה רחבה יותר. למעשה, טורקיה הינה בין המדינות היחידות במזרח התיכון, שבהן בחירת השלטון התבצעה בהליך דמוקרטי ללא אירועי אלימות כלשהם. עבור אובמה, טורקיה מגשרת בין מזרח למערב לא רק בהיבטים הכלכליים והתרבותיים, אלא גם בהיבט המדיני.
האתגר הראשון
למרות זאת, ארצות הברית של אובמה לא הצליחה לפענח את מדיניות החוץ של טורקיה באופן מלא, ובהתאם לכך קיימת מידת מה של חשדנות כלפיה. העיקרון המנחה של טורקיה בעידן ארדואן הוא "אפס בעיות עם השכנים". אחת מהמטרות הסמויות של מדיניות זו, הינה לחזק את אחיזתה של טורקיה באזורי התווך שלה עם מדינות כמו סוריה, עירק, אירן ומדינות הקווקז. בעיני אובמה, ארדואן צריך להשמיע קול תקיף וחד-משמעי יותר למול הצהרותיה האלימות של אירן בנושא הגרעין ולהיות תומך של מדיניות הסנקציות עליה.
האתגר השני
האתגר השני איתו אובמה יצטרך להתמודד הוא הפשרת הקרח ביחסי טורקיה-ישראל, אשר עלו על שרטון לאחר אירועי המרמרה. מבחינתה של טורקיה, גם במצב בו הנשיא האמריקני לא יצליח לקרב בינם לבין ישראל בסבב הנוכחי, הרי שהוא יהיה מאוזן וביקורתי יותר כלפיה, לעומת
מיט רומני, יריבו בבחירות האחרונות, שייתכן שהיה יוצר התנגשות בלתי הפיכה בין המדינות.
ככל הנראה, שני הצדדים ינסו להניב פירות רבים יותר מבעבר, אך הדבר יתנהל עקב לצד אגודל. ממשל אובמה יגלה כעת נחישות ותקיפות גבוהות יותר מבעבר כדי להביא לתמימות דעים בנושא האירני עם עמיתו הטורקי, שמצידו ינסה לנהל מערכת יחסים קרובה עם האמריקנים בד-בבד עם חתירתו להגדלת השפעתה של טורקיה במרחב האזורי.
