ניהול סיכונים: תרבות ניהולית הכרחית

חברת דן אנד ברדסטריט (להלן D&B) נחשבת לאחד המותגים המפורסמים, המכובדים והותיקים ביותר בכלכלה העולמית. עד כדי כך שלפחות ארבעה נשיאים אמריקנים עבדו בה טרם שמונו לתפקידם או לאחר פרישתם (אברהם לינקולן, שהיה דרך אגב מהמפלגה הרפובליקנית ולא הדמוקרטית בניגוד למה שרבים חושבים, יוליסיוס גרנט, ויליהם מקינלי וקליבלנד גרובר). משום כך, אולם לא רק, זכות היא לי לראיין את חיים כהן, מנכ"ל D&B ישראל ולהציג בפניכם מעט מחוכמתו של אדם בעל תובנות עסקיות הנשענות על מאגר מידע עסקי מהגדולים בעולם. לאור מורכבות נושא הראיון, לקחתי לעצמי ככוח עזר את ידידי רב השנים, מר שמואל שמואלי (או בקיצור "שמוליק"), לשעבר ראש תחום מימון והבראת חברות בחברת גיזה, זינגר אבן וכיום מומחה עצמאי להבראת חברות במשבר. אבל רגע! לפני שאנחנו מתחילים אני חייב להבהיר משהו. כולנו מכירים את D&B כגוף המספק מידע עסקי על פעילות ארגונים בארץ ובעולם ומשום כך רובנו גם נעזרים בשירותיו לצורך קבלת מידע על לקוחות, ספקים, והתקשרויות עסקיות אחרות. רק ששמוליק ואני מתרווחים על הספה הגדולה במשרד המפואר המשקיף על כל תל אביב, לא בכדי לדבר על התאגיד שבראשו חיים כהן עומד, אלא בכדי לקבל ממנו סקירה על פעילות האיגוד הישראלי למנהלי סיכונים שהוקם על ידו לאחרונה. איגוד המיועד לתת מסגרת לאלו העוסקים בתחום ייחודי זה, הצובר תאוצה רבתי בשנים האחרונות, כפועל יוצא של מודעות העולם הכלכלי בצורך בניהול מושכל של סיכונים בפעילות העסקית.

בוא נתחיל מהבסיס אני מבקש מחיים. בוא תגדיר עבורי ועבור הקוראים כיצד אתה המפרש את המושג סיכון. "השאלה הזו עד כמה שהיא נשמעת טריוויאלית, מהווה בעצם פתח לעולם שלם של מתודולוגיות ותיאוריות לניהול עסקי ומשום כך קיימת חשיבות עצומה לענות עליה בהרחבה". עונה חיים וממשיך מבלי לשים לב לריאותיי המתנפחות בגאווה. "במספר מילים, ובאופן כוללני, אפשר להגדיר סיכון כתהליך העלול לאיים בכל עת על מעמדו של ארגון, מיצובו, המוניטין שרכש לאורך השנים וכמובן על התוצאות העסקיות שלו. הסיכון יכול להיות אנדוגני או אקסוגני ולרוב היכולת של הארגון להשפיע על היווצרותו או מניעתו היא מינורית, מאידך היכולת של הארגון להיערך למקרה בו הסיכון מתממש והיכולת שלו להתאושש מהשלכות היווצרותו תלויים רק בו." "מניסיוני" ממשיך שמוליק את השאלה שלי, "סיכונים מתפלגים למאות סיכוני משנה ובכלל זה: סיכוני נזילות, אשראי, מטבע, מחירי סחורות, ריבית, שינויי חקיקה, מיתון, אסונות טבע, תרמית וחוסר תום לב, נזקי מחשב, אבטחה, בטיחות, תאונות עבודה, כשלים ביצור, שביתות, תביעות ייצוגיות, אחריות המוצר, אנשי מפתח ועוד מ101 סיכונים שונים ואחרים שכל אחד מהם יכול בצורה כזו או אחרת להסב נזק משמעותי לארגון במידה והוא לא נערך אליו כיאות. אז כיצד נערכים לנושא? - באמצעות הטמעת מדיניות ניהול סיכונים אני קופץ עם תשובה. רגע. למה בעצם? מה רע באופן הניהול כיום, אני תוהה בקול רם?.

"עד לפני מספר שנים ניהול הסיכונים לא היווה חלק עיקרי במטרות של ארגונים, ולא משנה אם היה מדובר בארגון קטן עם מחזור מכירות של מאות אלפי ₪ בשנה או בארגון עם מחזור של מיליארדים." עונה חיים, מבקש ממני לספור עד שש מאות תשעים, לפני אני קופץ פעם נוספת כמו תיש, וממשיך: "ומה שונה יום מיומיים? בשנים האחרונות כפועל יוצא מהגלובליזציה, היקף הסיכונים איתם נדרש כל ארגון להתמודד גדל בקצב מהיר. מי העריך לפני עשרים שנים ששינוי בשער המטבע הטורקי, וירוס קטלני החודר למערכות המידע, תביעת אחריות המוצר מצד רגולטור במדינה דרום אמריקנית, או פיתוח טכנולוגי מסין יכול להביא לקריסה כלכלית של תאגיד בישראל. מי העריך לפני מספר שנים שאפשריות מימון פעילות תאגידים יהיו כל כך מורכבות, עד כדי שלימוד הסיכונים הטמונים בהם תחייב מאמץ כה רב. היום אפשר לומר בביטחון מלא שתאגידים גדולים במשק הישראלי שהסבו בשנים האחרונות לבעלי המניות ובעלי האג"ח שלהם הפסדים עצומים, היו נמנעים מכך במידה והיו מנהלים את הסיכונים שלהם באופן מושכל. ואני לא מתכוון כאן לרגע לזלזל בכישורים העסקיים של המנהלים שלהם." "אבל היכן התובנה שחובב הבטיח לי מהראיון?" שואל שמוליק. "הרי ידוע לכול שבשנים האחרונות,ובעקבות הכשלים הרבים שחווינו על בשרנו, נושא ניהול הסיכונים קיבל ומקבל את ההתייחסות הראויה. כפועל יוצא מכך, הוא גם הוטמע בשורה של חקיקות כדוגמת: בזל 1, בזל 2, סרבנס אוקסלי, דוחות ברנע, תוכניות אכיפה פנימית והוראות רבות מאין ספור של הרגולטור ." "אני אחלק את התשובה שלי לשלוש" עונה חיים. "ראשית חובב הוא רואה חשבון המתמחה בביקורת פנים של חברות ציבוריות ואתה כלכלן המתמחה בהערכת שווי של חברות ובהבראת אלו מהן שנקלעות לקשיים, ולכן שניכם מכוונים פיננסית, וממוקדים בהיבטים שונים של שוק ההון. משום כך, כל התקנות והחקיקות עליהן הצבעת, רלוונטיות בעיקר למוסדות פיננסים ולחברות ציבוריות. אולם, אם תיתן לנושא מחשבה נוספת, תשים לב, שאף אחת מהן כמעט ולא הוטמעה בסקטור הפרטי, הממשלתי או במגזר השלישי, ותתפלא לשמוע, אולם היקף הפעילות העסקית בסקטורים אלו אינו פחות מזה של המגזר הפיננסי או שוק ההון. אני מאידך, בדעה שתרבות ניהול הסיכונים צריכה להיות מוטמעת בכלל הארגונים במשק, ובכלל זה: חברות פרטיות, מלכ"רים, רשויות מקומיות ואפילו בקרב העצמאיים. שנית, ניהול סיכונים הוא מושג רחב הרבה יותר שאינו אמור להתמקד רק בהיבטים הפיננסים אלא לעסוק גם בהיבטים רגולטורים, תפעוליים, טכנולוגיים, שיווקיים וגם אנושיים. הוא אמור להיות מנוהל גם על-ידי אנשים בעלי ידע משפטי, הנדסי, טכנולוגי בכל רמות ההיררכיה בארגון. בסופו של דבר המטרה הינה להשפיע על הסביבה התרבותית של הארגון באופן כזה שיאפשר את היציאה ממצב ההכחשה בו חלק גדול מהם נמצא בכל הקשור לסיכונים אשר עלולים להשפיע לרעה על הארגון."

"מלכ"רים ועצמאיים ? "אני שואל מופתע. "למה לא?" מתלהב שמוליק מהרעיון, "מדוע שמלכ"ר, רשות מקומית או משרד ממשלתי לא יגדירו תקן למנהל סיכונים. האם פעילותם לא חשופה לנזקים או הפסדים. יש לך מושג כמה הפסדים נרשמים בסקטור הממשלתי בישראל עקב ניהול שגוי של סיכונים. ומאידך מדוע שעצמאי שהשקיע את כל הונו ועולמו בעסק שהקים לא יקבל מרואה החשבון שלו שירות בתחום. האם בעל עסק עצמאי לא נדרש לכמת את הסיכונים העומדים בפניו ולהתכונן אליהם?" "בהחלט" אומר חיים. "מעגל ניהול סיכונים מתחיל בהכרת ומיפוי סוגי הסיכונים המאיימים על העסק ומסתיים בתוכניות לשיקום וחזרה לשגרה היה וסיכון יתממש. ניהול הסיכונים אינו אירוע חד פעמי אלא ת ר ב ו ת ניהולית וארגונית מעגלית אין סופית. במעגל: הגדרת תיאבון לסיכון - מיפוי סיכונים צפויים – אומדן נזקים - תעדוף אסטרטגיות הגנה - ביצוע הגנה - בקרת הצלחה - הפקת לקחים - מיפוי מחודש וחוזר חלילה....., המעגל הזה רלוונטי לכל עסק, מהעצמאי הקטן ועד לתאגיד הבינלאומי החובק חצי עולם." רגע. אמרת שאתה מחלק לשלוש. אני מצייץ מתוך הרשומות שלי. "אכן" עונה חיים. "גם במוסדות הפיננסים ובחברות הציבוריות אותם אתה לא מפסיק לשבח מתחילת הראיון, הנושא אינו מנוהל בצורה אופטימאלית, האחריות ליישום תקנות אלו מתפלגות בין גורמים שונים בארגונים אלו, ורק לאחרונה החלו חלק מהם במינוי סמכות ניהולית אשר תרכז את הנושא על היבטיו השונים, החל מאלו הפיננסים, המשך באלו הרגלוטוריות וכלה באלו התפעוליות והטכנולוגיות."

"אבל אני הגעתי לכאן בשביל כותרת". אני אומר בחוצפה, כי בכל זאת גם עיתונאי צריך לנהל את הסיכונים שלו ולכן אני שואל: "האם אפשר לומר שחוסר מודעות לאופן ניהול סיכונים במשק הישראלי הוא גורם לקריסת עסקים ולכישלונות כלכליים. או בקיצור, האם חברות שהיו מטמיעות מתודולוגיות של ניהול סיכונים, היו יכולות להיערך כבר בשנים 2006-7 לקראת משבר הסאב פריים שמוטט את כולנו בשנת 2008?", "ואולי כספנו לא היה יורד לטמיון" ממשיך אותי שמוליק. "בהחלט". עונה חיים ורומז שאני יכול גם לצטט אותו לפני שהוא ממשיך ומסביר שבישראל מנהלים מתמקדים בעניינים מוחשיים מיידיים, כך העיסוק בניהול סיכונים גורר אותם למחוזות שאינם שטח המרעה הטבעי שלהם. הם אוהבים לרוץ קדימה, להשיג את היעד הבא. הוא גם מסביר שכאשר מנהלים, דירקטורים ונושאי משרה בארגונים פרטיים ואפילו ציבוריים עוצרים לרגע במרוץ ושואלים את עצמם מספר שאלות מהותיות, מובטח לארגון שייכנס למתווה בעל רמת סיכון סבירה ומדודה בהתאם לתיאבון הסיכון של בעלי המניות והדירקטוריון. ובמידה והשאלות האלו היו נשאלות לפני משברים שחווה המשק הישראלי בשנים האחרונות, אז בהחלט ייתכן שהיה כאן אחרת. "ומהן השאלות המהותיות האלו שואל אותו שמוליק?" - "מספר השאלות הוא עצום ועל חלקן נתנו דגש במהלך הראיון." עונה חיים. "אליהן אפשר להוסיף את אלו המוודאות כי לארגון קיימת תוכנית מגירה למצב קיצון בו תהיה ירידה דרסטית בתזרים המזומנים שלו יהא הגורם אשר יהא,אחרות עוסקות בבדיקה האם כל עובד בארגון לוקח אחריות לסיכונים שבתחום עיסוקו",ויש כאלו האמורות לוודא כי הארגון הגדיר את חמישים/מאה/אלף הסיכונים העיקריים מולם הוא עשוי להתמודד והאם הוא ערוך להתמודד מולם, אני ממשיך, כי בכול זאת גם אני מבין דבר או שניים בנושא.

בוא תספר לנו קצת על האיגוד שהקמת? אני מבקש מחיים. "איגוד ישראלי למנהלי סיכונים, הוא חברה בע"מ הפועלת בדומה לארגונים שהוקמו בשנים האחרונות ברחבי העולם. בדומה למקבילים שלו בעולם, מטרתו היא לקדם את תחום ניהול הסיכונים במדינה בה הוא פועל , להגביר את המודעות של ארגונים לחשיבות ניהול סיכונים כחלק מניהול הפעילות העסקית, להטמיע מתודולוגיות בקרב אנשי המקצוע העוסקים בנושא באמצעות מרכזי הכשרה, ולהסמיך בעלי תפקידים. בעתיד, מי יודע, אולי תקום דרישה מצד הרגולטור לחייב חברות ומוסדות ביישום הנחיות בנושא." "ואיך אדוני קשור לנושא?" אני שואל. "מניסיוני מזה עשרות שנים בניהול אשראי ומתן פתרונות מימון לחברות, ומתוך חשיפה לעסקים שנקלעו לקשיים, אני יכול לומר שבמרבית המקרים אפשר לזהות כבר בשלב מוקדם מגמות המרמזות על הידרדרות כלכלית בארגונים עקב חוסר היערכות או מודעות לאופן ניהול הסיכונים הנדרש. בשנים האחרונות נחשפתי לחברות שהשקיעו משאבים עצומים בכל תחומי פעילותם מבלי לתת דגש לחשיפות הרגולטוריות, חברות שביצעו עסקות מכר מבלי להגדיר בפירוט מה הם סיכוני האשראי וכיצד יש להתמודד עימם, חברות שלא רכשו ביטוחים למקרה של אירועי אסון, שלא נערכו נכון למקרים של שינויים בריבית, בשער מט"ח, בעליית מחירי תשומות, עזיבת אנשי מפתח, פיתוחים טכנולוגיים מתחרים וכיו"ב. כל אלה הן תופעות משולבות של הכחשת סיכונים מחד והעדר ניסיון וידע בניהול סיכונים. מרבית החברות האלו, קטנות כגדולות, קרסו והסבו הפסדים עצומים לכל מי שבא עימן במגע. קריסת חברות אלו הביאו אותי כבר לפני שנים להבנה שהבעיה העיקרית כיום בקרב חברות במשקה הישראלי הינה ההכחשה להתרחשות סיכון, תופעה שלילית מפניה אני מתריע מכל כל במה." מה שאתה בעצם אומר, שמרבית או חלק מן הכשלים עליהן כולנו קראנו בעיתונות הכלכלית בשנים האחרונות היו יכולים להימנע במידה והייתה מוטמעת ביתר שאת מתודולוגית ניהול סיכונים במשק הישראלי. ממשיך שמוליק את הדיון. כן. עונה חיים: "אני בהחלט מוכן לומר כי תרבות ניהול הסיכונים בישראל זקוקה לשיפור, בכלל ענפי המשק, ואני גם בטוח שאם ארגון, באשר הוא, ינהל את סיכוניו כהלכה הוא יוכל בעת שמתממש הסיכון, לצמצם את נזקיו, להיערך במהירות "לשיקום" ולחזור לשגרה. "

מאיפה יגיעו מנהלי הסיכונים? אני שואל. "אתה רואה חשבון", הוא אומר לי. "לפני שבועיים כתבת על מצוקת העבודה במגזר. אז הנה אני זורק לך כפפה. רואי חשבון אשר שימשו כחשבים ומנהלי כספים, יכולים לבצע הסבה בכדי לעבוד כמנהלי סיכונים בארגונים גדולים, רואי חשבון עצמאיים יכולים לרכוש השכלה בתחום ולהציע את השירות כשירות נוסף עבור הלקוחות שלהם ובכלל כל אחד מחבריך מוזמן להקליק בגוגל www.iarm.co.il ולהצטרף לארגון." שמוליק מחליט לאתגר את המרואיין ומנסה לחדור מעט יותר לעובי הקורה , בעוד אני מדמיין איך אני מנסה לשכנע מנכ"ל של קונצרן בינלאומי למנות אותי למנהל הסיכונים הראשי של הארגון עליו הוא מופקד. "אתן לך דוגמה", שמוליק ממשיך, מבלי להתחשב בחלומות שלי: "שתי חברות ציבוריות, ולא משנה כרגע השמות שלהן כי כולנו קוראים עיתונות כלכלית, הראשונה מימנה את פעילותה באמצעות מימון בנקאי ואילו השנייה באמצעות הציבור (אג"ח והון ). שתי החברות עסקו בפעילות מסחרית דומה. הראשונה הייתה מחושקת בעשרות קובננטים (אמות מידה פיננסיות) שהטיל עליה הבנק, נדרשה להציג באופן שוטף בפני האנליסטים של הבנק דוחות ניהוליים , נדרשה לשתף את הבנק טרם קבלת החלטות ניהוליות מהותיות. השנייה מאידך, פעלה באין מפריע כאילו היא חיה לה בעולם אוטופי. סופו של דבר, שבשנת 2008 הראשונה שרדה את המשבר ואילו השנייה צללה למצולות." מה השאלה אני שואל את שמוליק. כי אף פעם לא הייתי חד מחשבה כמוהו. "הוא שואל", עונה חיים במקומו, כיצד אני רואה את הדברים, ואני אסביר בפשטות כי כשם שהבנק הגדיר עבור החברה הראשונה עשרות מגבלות וחייב אותה במתן תשובות כיצד היא נערכת להתמודד עם מהלכים אסטרטגיים אותם היא מבצעת, גם החברה השנייה הייתה אמורה לנהוג כך, גם ללא דרישה של גופי המימון, באופן וולונטרי. השימוש בסוגי קובננטס (אמות מידה פיננסיות) עצמיים שונים מעלה ומשפרת באופן מהותי את רמת הניהול ומקטינה את הסיכון לבעלי המניות ולחברה. וזה בעצם מהות כל הנושא. הטמעה של מתודולוגיות של ניהול סיכונים בארגונים בישראל.

"אתה יודע מה?" שמוליק אומר לחיים ביציאה. "אני מרגיש משהו חסר. כאילו לא מיצינו את הנושא עד תום. כאילו שהראיון לא היה מספיק ממוקד או חד דיו". "לא רק שלא מיצינו את הנושא עד תום, אפילו לא נגענו בקצה המזלג", עונה לו חיים וממשיך בחזון אותו הוא מנסה לקדם "הרי מדובר בעולם ומלואו שבשנים הקרובות יתפוס תהודה רבתי. החלום שלי שבבתי ספר בארץ יוקמו חוגי מצוינות בניהול סיכונים וכמובן לפעול להקמתם של חוגים אקדמיים בניהול סיכונים כדיסציפלינות עצמאיות באוניברסיטאות. דמיינו את התרומה האדירה שתהיה למדינה אם אלפי תלמידים וסטודנטים ירכשו ידע והבנה כבר בשלב מוקדם בחייהם." "אז ניפגש בעוד שנתיים למעקב?" אני שואל. "אתה מוזמן כבר בשבועות הקרובים לכנס שלנו", עונה חיים בחיוך. "ושם בניגוד לפה, אולי גם יימצא איזה מנכ"ל קונצרן שיילחש לך באוזן, בזה הרגע מונית למנהל הסיכונים הראשי שלי."