באופן די קבוע מוציאים אמנים שונים מעין אלבום מסכם לשלל השירים שהוציאו עם השנים. זה יהיה אלבום נושאי או עם מקבץ לא מוגדר מסך כל האלבומים. התוצאה לרוב היא בנאלית ואינה אלא לשם שיווק בלבד. בדיסק אין שום חידוש. אלו אותם השירים, אותו האמן ואותה המנגינה. אלו אותן הרצועות, רק בסדר אחר.
אבל לא כך אצל אהוד בנאי. אחרי ש
כתבתי כאן על צאת הספר הנפלא החדש שלו, הייתי מוכרח לשמוע את האלבום. אהוד, שאת שיריו אני מאוד אוהב, לא היה בנאלי כמו המתואר לעיל. ראשית, המנגינה הקלאסית המיוחדת והעיבודים. שנית, היה גם משהו אחר וזה קולו של בנאי, שהפך לאישי יותר בהתאם למוזיקה. והתוצאה פשוט נהדרת.
גם השירים שבחר אהוד היו בעיניי השלמה לספר שלו, שבו הוא רמז על כמה מהאירועים ועל כמה מהשירים. וכך מצאתי את עצמי מצד אחד נהנה מהשירים המוכרים, ומצד שני היה קצת מאכזב עבורי לגלות שלא כל השירים שאני אוהב נכנסו לאלבום (שני דיסקים). אני מדבר למשל על "מעשה בארבעה" המעניין במשמעותו. אבל זה בהחלט מובן, כי מגוון השירים גדול, וקשה לרצות את כולם.
הבחירה של אהוד ב"באופק אחר" כשיר הנושא מעניינת, כי היא בעיקר מביאה אל קדמת הבמה שיר נהדר שלא זכה למקום משלו בעבר. ומילה על העטיפה: כשראיתי מאחורה את המשולש והעיגול, ראיתי בכך עוד קריצה אל הנכתב בספר על הסמל ומשמעותו אצל בנאי. והיה בכך כדי לסמל עוד תו במסע אליו צועד בנאי.
