הַכִּר את הלוח העברי
הסקר שפורסם לאחרונה, שלפיו למעלה מ-50 אחוז של האוכלוסיה היהודית אינם יודעים את התאריך העברי של יום הולדתם, צריך להדליק נורה אדומה. הוא מצביע לא רק על חֶסר בתודעה היהודית, אלא לא פחות על מגמת הליעוז הפושטת במחוזותינו. ראוי לציין כי התאריך העברי, בניגוד לתאריך האזרחי, הוא קבוע ביחס לעונה.
נראה לי שבמוסדות ציבור, ובמיוחד במוסדות החינוך הממלכתיים (כבר מהגן), יש לציין את התאריך העברי לצד התאריך הלועזי, דבר שיביא להיכרות של הנוער והמבוגרים עם הלוח היהודי. כדאי גם להקדיש שיעור לנושא זה, ולציין את יתרונו על פני לוחות אחרים, כפי שצוין, בקביעוּת התאריך בעונה, עובדה הבולטת בחגים. אפשר גם לערוך חידונים בנושא, כדי לעורר את המוּדעות והעניין בו. שירה של נעמי שמר על חודשי השנה יכול אף הוא לתרום להכרת הנושא.
לתשומת לב שר החינוך,
גדעון סער.
ללא כוונת רווח?
אם חשבתם שעמותות הסיוע, הפועלות כידוע ללא כוונת רווח, הן עמותות וולונטריות טהורות, בא הדוּח שפורסם לאחרונה בנושא וטופח על פנינו.
מתברר שאם אתם רוצים להתעשר בדרך הקלה (כי המתנדבים הם שיעשו כבר את העבודה), כדאי לכם לפתוח עמותה. בתור מנכ"ל תקבלו שכר גבוה, אף יותר משכר ראש הממשלה, העומד על כ-40 אלף שקל, ומשכר עובדי חברת החשמל, שהם שיאני השכר במשק.
תשאלו את מירי זיו, מנכ"ל האגודה למלחמה בסרטן, המשתכרת 439 אלף שקלים בשנה (אתם קוראים נכון) ומנהלי עמותות אחרות ששכרם נע בין 540-530 אלף שקל, כשרק עמותות 'צנועות' יותר מסתפקות בפחות. יתר על כן, כספים רבים הולכים לקבלנים, המארגנים התרמות, ולצרכים לוגיסטיים.
השאלה היא האם אנחנו תורמים כדי להעשיר את קופת המנהלים והעובדים, במקום לצדקה בהתאם למטרה המוצהרת של העמותה? לאחרונה קבע משרד החינוך בצדק ששכר מנהלי העמותות, המתרימות תלמידים, לא יעלה על השכר הממוצע במשק, והגבלות נוספות לצמצום ההוצאות שלהן. אולם מדוע לא יחולו הגבלות אלה על כלל העמותות? היכן הפיקוח האדמיניסטרטיבי של משרד הפנים, האחראי על העמותות? די לניצול כספי ציבור, כדי שהמנהלים יוכלו לצחוק כל הדרך אל הבנק. ובא לציון גואל.
הכוח המשחית
מה קורה בחברת החשמל? נראה כי תיבת הפנדורה שלה, שנפתחה לאחרונה, תופחת והולכת. כאילו לא די בהטבות השכר המפליגות חסרות התקדים וחשמל חינם לעובדים, כמיטב המסורת של החברה, לעומת החובות שצברה בסך 70 מיליארד (!) שקל.
בכרוניקה הניהולית הכושלת של החברה, השערוריות הנחשפות לציבור חדשות לבקרים, צוברות תאוצה. אחרי ההיעלמות המסתורית בסך 1.4 מיליארד שקל מכספיה, מתגלה פרשת השוחד הגדולה של החברה בתחום המכרזים. אך גם האוצר, הנתון בגרעון, לא יוצא נקי. מדוע הוא מוותר לה על חוב של 6 מיליארד שקל? ומדוע הוא מעניק לה ערבות מדינה של מיליארדי שקלים?
ומי משלם על מחדלי החברה? הציבור כמובן, כשהעלאת התעריפים הבאה, אחרי הייקור המצטבר בשיעור של 27 אחוז, כבר בדרך. עד מתי? די למונופול הרקוב של החברה המחזיקה בשאלטר של המדינה!
תרגיל בחירות
לא סוד הוא ש
רפי איתן, אשר כאיש מוסד לשעבר היה המפעיל של המרגל יונתן
פולארד, התנער במשך שנים רבות מאחריותו האישית והציבורית לגורלו האומלל של האיש ולמאסרו.
אז מה קרה שאחרי 27 שנים שהאיש נמק בכלא, פתאום איתן התעורר כאריה מרבצו להשמיע קול תרועה רמה בעד שחרורו, ועוד בפריים טַים של חדשות
קול ישראל? לא ניחשתם? התשובה היא הבחירות בפתח, ואיתן כידוע מתמודד על ראשות מפלגת הגימלאים לכנסת. המטרה למשוך מנדטים ולצבור נקודות בדעת הקהל, איך לא, מקדשת את כל אמצעי התעמולה הבלתי כשרים. תרגיל ביחסי ציבור כבר אמרנו?
במבחן התוצאה
דוח של משרד החינוך, שפורסם לאחרונה, מצביע על הישגים נמוכים של החרדים בתחום לימודי הליבה.
נכון שהישגי המיצ"ב בחינוך החרדי נמוכים, כי ברוב הישיבות לימודים אלה אינם נלמדים. אולם בשורה התחתונה, במבחן התוצאה, לא סוד הוא שלימודי הגמרא מקנים חשיבה אנליטית. הודות לכך תלמידי הישיבה מדביקים את הפיגור במכללות תוך זמן קצר ביותר. אז הם ארנבת, מה איכפת לכם, כבר אמרנו?
דברים שרואים מכאן
אין ספק שהתרבות היא ה'בייבי' של
ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, ובה השקיע את מיטב המשאבים המוניציפליים. אולם מעבר למטרה למשוך צעירים לעיר, נראה שהתרבות מהווה עלה תאנה לכסות על הכישלון של ברקת להתמודד עם הלכלוך וההזנחה בבירה, נושא שהוא המבחן האמיתי להצלחה של כל ראש עירייה.
כזכור, מעל ספסלי האופוזיציה הוביל ברקת, קבוצות מחאה נגד קודמו בתפקיד,
אורי לופוליאנסקי, בגלל מצב הניקיון בעיר. כפי שציינתי הוא אף הקים סיירת ניקיון עצמאית בשם 'משמרת הבירה', ששימשה לא פחות מאשר כלי לניגוח ראש העירייה הקודם.
והנה חלפו ארבע שנים בקדנציה של ברקת, ולמרות כל הבטחותיו הרבות לחולל מהפך במצב הניקיון בירושלים, הוא לא הביא עימו כל בשורה חדשה בנושא. הלכלוך וההזנחה בעיר תקועים באותו מקום כמו בתקופת כהונתו של לופוליאנסקי, מבלי שחלה כל תזוזה משמעותית.
ברקת, כמה אירוני, מוצא את עצמו בדיוק כמו קודמו - כתובת לתלונות וגל מחאות של תושבי העיר על מצב הניקיון. זוהי במידה רבה סגירת מעגל כלפי לופוליאנסקי. אכן, הלכלוך שרואה ברקת מכאן ,כראש עיר, לא ראה משם, כראש אופוזיציה.
