אי-אפשר שלא להחמיא לפריימריז ככלי דמוקרטי, שעשוי לתת לחברי כל מפלגה להיות שותפים המכריעים כיצד תראה נציגות מפלגתם.
אין דבר דמוקרטי יותר מאשר לתת את ההכרעה בידי חברי התנועה, העומדים מאחורי הפרגוד. בוחרים במי שנראה להם מתאים , ונפרדים ממעומד שאינו נראה ראוי.
אך כל מה שנראה נקי ויפה, ניתן גם לכער אותו, לגמד את קומתו, לחורר בעורקיו חורים שמוציאים את נשמתו. כך נראים הפרימריז בשנים האחרונות במפלגות הגדולות שמרכיבות את ממשלות ישראל.
מפלגת העבודה הייתה שנים רבות מפלגת שלטון, גם אם בשנים האחרונות מלאה תפקיד של חוליה חלשה ולעתים קרובות מדי גם גלגל חמישי ושישי, שניתן להתנהל בלעדי התוספת המיותרת.
מפלגת העבודה מעולם לא שאלה עצמה, איך בולעים את העובדה המצחינה, שלמעלה מ-20% מהבוחרים בפריימריז, הקובעים את הרכב רשימת העבודה לכנסת, הם בני מיעוטים ואילו בבחירות, ביום הדין, המפלגה מקוששת 5% מהקולות וזה גם בקושי.
בפריימריז של מפלגת קדימה הצביעו בקלפי אחת בכפר על יד כרמיאל, דיר אל אסעד, כאלף אזרחים עבור
שאול מופז, כשבכנסת ה-18 זכתה קדימה ב-20 קולות. גם
ציפי לבני, המקופחת לעומת מופז, קיבלה מעל מאה קולות בדיר-אל אסעד, רק פי 5 ממספר הקולות ביום דין הבוחר.
תהום רובצת בין השקפת עולמי המדינית ובין השקפת עולמו של חבר הכנסת כרמל שמאה-הכהן. אבל יש לי הערכה רבה למלחמתו נגד טייקונים, שזכו ללובי חזק של חברי כנסת אחרים. באומץ התריס כנגד גורמים חזקים בליכוד, שהוציאו חוזה נגדו, נגד בחירתו.
בפריימריז של הליכוד בישוב בשם יפיע זכה
דני דנון ב-291 קולות ואילו ישראל כץ פיגר אחריו וזכה ל-264 קולות. אף לא אחד בליכוד הרים גבה לנוכח עוצמת הפער בין כ-30 קולות שניתנו בבחירות לכנסת לליכוד ביפיע, ובין למעלה מ-300 קולות שניתנו בפריימריז לשרת התרבות והספורט בישראל, גב'
לימור לבנת וקצת פחות לדני דנון וישראל כץ.
עתניאל שנלר יכול היה להתברג ברשימת קדימה לכנסת ה-18 כנציגם של המתנחלים. אך עתניאל שנלר לא הזדעזע שבמקום מגוריו, בהתנחלות בה הוא חי, מספר המצביעים עבור מפלגתו לא חצה את גבול אצבעות יד אחת.
ל
אופיר אקוניס, הדובר הרהוט של הליכוד, שרץ מאולפן לאולפן, תהיה בוודאי תשובה "משכנעת" כהרגלו, איך הוא זכה בכפר ראמה ב-225 קולות, כשהליכוד מעולם לא אסף בכפר ראמה 225 קולות בבחירות בכנסת.
ליריב לווין, הלוחם לטוהר המידות של מערכת המשפט, יש בוודאי הסבר "משכנע" המתאים ל"טוהר המידות" של 267 קולות שהוא אסף בראמה. אני כבר שומע את תשובתו, שזו הייתה "הצבעה אידיאולוגית" של אזרחי ישראל בכפר ראמה.
את המנה הגדושה ביותר של כיעור, שיש בפריימריז סיפקו לנו מתפקדי הליכוד בתעשיה האווירית. אי-אפשר שלא לגחך לנוכח עוצמת פער בין מספר קולות אפסי, שקיבל אדם ערכי רב זכויות כמו בנימין בגין בין מתפקדי הליכוד בתעשיה האווירית ובין פרץ הקולות האדיר, כ-3500 קולות, שקיבלו "ענקי הרוח"
חיים כץ וכמוהו גם שר החבורה ישראל כץ בקלפיות, הסמוכות לתעשיה האווירית.
חיים כץ משכנע אותנו, שזו "הייתה הכרעה אידיאולוגית טהורה בבחירות להנהגת הליכוד". ואני מגחך לנוכח "ההצבעה האידיאולוגית, של אלפי מתפקדי הליכוד בתעשיה האווירית ".
כמו שעד היום לא נתנה מפלגת העבודה את דעתה לנוכח הפער בין מצביעים בפריימריז החוזרים ונשנים בריכוזים מסוימים במפלגת העבודה ובין התוצאות בבחירות הכלליות, כך הליכוד לא נתן את דעתו ועבר לסדר היום לנוכח גידולי הפרא של הפריימריז, כשדני דנון יכול לקבל ביפיע יותר קולות בין "המתפקדים" מאשר הליכוד מקבל בבחירות.
הפרימריז זו השיטה הטובה ביותר להכרעה אידאולוגית טהורה, אך גידולי פרא כמו חיים כץ משחיתים ומשחיטים אותה. וכמוהו יש יותר מדי.