הטבח המחריד בקונטיקט שבארה"ב בסוף השבוע האחרון, בו נטבחו ללא רחמים ילדים רכים בני 5-10, תלמידי ביה"ס היסודי שבעיר ניו-טאון, מעלה שוב למודעות ולדיון הציבורי (כמו לאחר כל טבח מזוויע שכזה), את נושא מכירת ואחזקת הנשק בארה"ב.
עיקר הבעיה בנושא מכירתו ואחזקתו של נשק רב מאוד (במספרים אדירים של כמה עשרות מיליונים) ע"י הציבור האמריקני, היא הקלות הבלתי נסבלת, הגובלת בחוסר אחריות משווע, של האופן בו ניתן להשיג לעצמך נשק בארה"ב. למרבה האבסורד, קל הרבה יותר כיום לאדם צעיר בארה"ב להשיג נשק חם, מאשר להשיג אלכוהול למשל. זאת מכיוון שלצורך רכישת אלכוהול, יש להצטייד בתעודה מזהה, המעידה כי האדם הרוכש את המשקה המשכר הוא בן 21 לפחות. בכדי לרכוש נשק, אין צורך לעיתים אפילו בזיהוי שכזה. מספיקה העובדה שיש לך את סכום הכסף, לשלם בעבור רכישת הנשק.
"הזכות להגנה עצמית"
?/BU>
הסיבה העיקרית לקלות של השגת נשק בארה"ב, נובעת מהתיקון השני לחוקה האמריקנית. תיקון זה, מאפשר ומגן על הזכות של כל אדם להחזיק נשק, לצורך הגנה עצמית. במאה ה-18, בתקופה בה נכתב והוכנס לחוקה התיקון השני, האמריקנים ראו צורך אמיתי של אזרחים להחזיק בנשק הן להגנה עצמית, והן למטרת הצטרפות אפשרית (בעת הצורך) למיליציה אזרחית חמושה, בהגנה על החוקה והמדינה הפדראלית האמריקנית, מפני אויביה. זו לשונו של התיקון השני בחוקה האמריקנית.
מכיוון שכיום, אין כל ממש באפשרות של התארגנות אזרחית כמיליציה חמושה, נותרה למעשה החוקה האמריקנית בעניין זה, כמו בעניינים רבים אחרים, לא מעודכנת ולא רלוונטית. כיום, הסיבה העיקרית לאחזקת נשק בציבור האמריקני, היא הזכות ומתן האפשרות להגנה עצמית, שגם היא מתקיימת בזכות אותו תיקון לחוקה.
אותו תיקון יצר לאורך השנים מצב מסוכן וחמור, המאפשר אחזקת נשק רב ע"י רבים מהאזרחים האמריקנים. כיום, ארה"ב היא המדינה המובילה בעולם במספרי אחזקת נשק ע"י האזרחים.
מסעות רצח המוני
למרבה הצער, במבחן המציאות אותו תיקון לחוקה, הביא על האמריקנים מסעות רצח המוני ברוטאליים, אכזריים, מזוויעים ומטורפים. כמעט בכל שנה מתרחש לפחות מסע טבח מטורף ומחריד אחד, כפי שהתרחש בסוף השבוע האחרון בקונטיקט. בכל פעם שכזו, נחצה סף חדש של אלימות ושימוש בנשק חם, שמוביל לקורבנות רבים. אז גם חוזרת לדיון השאלה על אחזקת הנשק בארה"ב.
התומכים בזכות האמריקנית להמשיך ולשאת נשק, טוענים לאחר אירועים כאלו כי לא הנשק הוא שהורג, אלא האדם המחזיק בו. לדידם, מכיוון שאין הפרט מעיד על הכלל, אין היגיון בלאסור על כלל הציבור השפוי והנורמטיבי, להמשיך ולהחזיק נשק. אותם אמריקנים אינם מוכנים לוותר על זכותם ההיסטורית, להמשיך ולשאת נשק, כפי שהיה עד כה. מבחינתם זוהי זכות קדושה, שאין להגבילה.
אמנם, במרבית המקרים הטראגיים של מסעות הטבח שאירעו בארה"ב, התברר כי האנשים שעשו בנשק את אותו שימוש מזוויע ואיום, הם אנשים שלא היו אמורים לשים את ידם על נשק כלל. אותם אנשים, לא היו מסוגלים להשיג לעצמם עבודה סטנדרטית, כגון פקיד בנק, מורה או אפילו שמרטף, עד כדי כך בעייתית אישיותם. תמהונים אלו, לא יכלו בדרך-כלל להשתלב בחברה באופן נורמטיבי. ועם זאת, נשק היה להם. אף אחד לא ראה שיש כאן בעיתיות מסוימת, על סף רשלנות פושעת. לא נלמד הלקח הידוע מן התיאטרון, כי אקדח שהופיע במערכה הראשונה, ייעשה בו שימוש במערכה השלישית.
ואולם, לא רק מטורפים ומשוגעים למיניהם השתמשו בנשק לצורך ביצוע מעשי זוועה. חלק מאותם רוצחי-המונים, נמצאו לאחר המקרה שפויים לחלוטין ואף בעלי אינטליגנציה גבוהה. ידוע כי גם אדם שפוי ונורמטיבי, עלול ללקות בהתקף טירוף רגעי, שיכול להוביל לתוצאות איומות, אם אותו אדם מחזיק בכלי נשק, כאשר אינו מודע ואחראי למעשיו. אין דבר מסוכן יותר, מאדם מעורער המחזיק בכלי נשק קטלני.
חייבים לשנות את התיקון לחוקה
תפוצת נשק אינה גורל או כוח עליון. זהו אינו אסון טבע, אלא מעשה ידי אדם. בהחלט ניתן לפקח ולהגביל את תפוצת הנשק בארה"ב, זהו רק עניין של קבלת החלטה מושכלת. עניין זה נתון לחלוטין בידיו של הציבור והממשל האמריקני. התיקון השני לחוקה יכול וצריך להשתנות, ומבחינת האמריקנים עדיף שזה יקרה כמה שיותר מהר, לפני האסון הבא.
כעת, נשמעים לאחר מסע הקטל האחרון בארה"ב קולות הקוראים לעצור ולחשוב מחדש, על כל עניין אחזקת הנשק, בידי הציבור האמריקני. קולות אלו עדיין אינם נשמעים חזק מספיק. אם אותם תומכים בהגבלת תפוצתו של הנשק בארה"ב, רוצים שקולם אכן יישמע וגם יועיל, עליהם להתארגן יחדיו ולתבוע את דרישותיהם מן הממשל. עד היום, למרות הטרגדיות של אותם מעשי טבח, עדיין לא קם אף נשיא אמריקני, והוביל לשינויו או הגבלתו של התיקון השני לחוקה.
יש לומר, כי בכדי לשנות או להסיר תיקון לחוקה האמריקנית, יש צורך בהצבעה מיוחדת, ובהסכמה רחבה ביותר של גורמי הממשל והחקיקה הפדראליים, כמו גם בית המשפט העליון. תיקונים, שינויים או ביטולים בחוקה האמריקנית, הם אינם עניין שבשגרה. התיקון האחרון למשל, בוצע לפני כ-20 שנה (בשנת 1992). אך הפעם נדמה, כי שינוי או אפילו הסרה של התיקון השני לחוקת ארה"ב, הוא אולי מן השינויים החשובים והמוצדקים אי פעם, שיעשו האמריקנים בחוקתם.
אותו תיקון שהוביל את האמריקנים לטרגדיות אנושיות רבות ולאירועים טראומטיים וקשים, חייב להשתנות על-מנת להגן על אזרחים אמריקניים ישרים ותמימים, מפני הסכנה שבתפוצה לא אחראית, המונית וחסרת מעצורים, של נשק חם רב כל כך, בידיהם של אנשים רבים כל כך. רק כך תוכל ארה"ב להמשיך ולהיות אומה דמוקרטית וליבראלית, המגוננת ושומרת על חירויות אזרחיה מחד, אך גם שומרת על חייהם וביטחונם של אותם אזרחים מאידך.
