בואו נתחיל בסוף ונפציץ כבר בהתחלה: עוני אינו מהווה איום אסטרטגי ואינו סרטן בגוף האומה. המסורת שלנו מבקשת מכם, מאז ומתמיד, להיזהר בבני עניים כי מהם תצא תורה. כמו-כן מכריזים הנביאים שלנו באופן חגיגי, אופטימי, מליצי ומלא הבטחות, כי בורא עולם דואג לנו שלא ייעלמו ולא ייתמו העניים בקרב הארץ, ולא יימחו מעל פני האדמה, וכי נזכה לכך שתמיד יהיו בינינו עניים. זה נשמע כאילו העניים שלנו הם בעצם מלח הארץ והם-הם יסוד העולם - לא הצדיקים. נשמע כמו אבסורד, מה?
עוני מהווה מנוף עצום לצמיחה וכוח מדרבן להתעצמות וצמיחה. עושר הוא מנוף אדיר לריקבון ואשפה. עושר מצמרר אותי ומזכיר לי את מנופי הבורסה המעוותים והתספורות המחליאות לאחרונה. מה הוא מזכיר לכם? אז מה לא בסדר במשוואות?
גם זה דבר פשוט: חוסר צדק מהווה איום אסטרטגי, לא עוני.
אנחנו נוטים לערבב בין עוני לבין חוסר צדק, כמה בנאלי.
כשהתקוממה המדינה היהודית לפני ששים שנה היינו כולנו עניים, כמעט כולנו. גם המדינה הייתה ענייה ומי שגנב – גנב ממש מהפה שלי ושלך. לפיכך הגנבים היו צריכים להתקרב עד לפה שלי ושלך. הם היססו. האם זכור לכם שאחד מגדולי מפא"י סולק מצוות ההנהגה רק מפני שבנה לעצמו וילה? אם לא, ראוי להזכיר, זה היה אליעזר ליבנה, אדם ראוי, בעל זכויות, אבל לא מתאים. ולכן הצדק עשה לו את שלו.
תראו מה יצא מהעניים של אז, תראו היכן אנחנו, הבנים שלהם, נמצאים היום. אם נמשיך בקצב הזה ניקח את העולם בהליכה. אבל אין חשש, כי הסתאבנו. הצדק התכווץ, כמעט נשל. השלכנו אותו בצידי הדרך או מתחת לשטיח הפרסי. זה מה שקורה לנו בשנים האחרונות, אנחנו מנסים להתקיים בלעדיו, לעצום עין, למסד את ישרא-בלוף ולהמשיך כאילו הקמנו לעצמנו הוליווד בג'ונגל. נסיים ללהק את הסט, נסריט ונצלם את הסדרה החדשה של הישרדות ואחר כך נחזור לשכון בתוך בריכת השחייה וקרם השיזוף של הפרסומות. לא, אני לא חושב שזה ילך טוב עם העם הזה.
כמו תוכניות המטבח הפופולריות בטלוויזיה וברדיו גם מדורי הכלכלה התפשטו במהירות והתנפחו, והיום העיתונות המצליחה והשופעת היא כלכלית עם מדורי חברה, בריאות ורכילות מצומצמים בדפים האחרונים, ממש ליד התשבצים וההורוסקופ.
כלכלה אכן מביאה פריחה. לך תראה כמה מסעדות צמחו לאחרונה בשכונה שלך. לך תדע מה יש היום יותר ביער האורבני, פטריות או מסעדות? גם היער עצמו נעשה יותר אורגני. בגלל הזבל, לא בשל האורגניזם.
במה הדברים אמורים, או מתבשלים?
מצאתי בעיתון (שישי, גלובס), בין שאר הערות כלכליות מפוקחות ומאוזנות, מאמר על חטאי ה
ממשלה והאוצר. לדעת הכותב המכובד האוצר מטעה את הציבור כשהוא נטפל לוועדים הגדולים. לדעתו זה תפל. נכון, הוא אומר, הועדים חזקים מדי, שמנים מדי ולא יעילים, אבל הם מהווים רק 3% מכוח העבודה בישראל. בחברת חשמל ובנמלים אחראים לזוטי זוטות ביוקר המחייה... מי שאחראי באמת ליוקר המחייה זה האוצר באמצעות מיסוי עקיף גבוה...
כמה מדויקת, אמיתית ונכונה, במונחים של כלכלה הקביעה הזאת, וכמה שגויה, הרסנית ולא מוסרית היא במושגים של חברה. כלכלה לא מתנהלת בעולם של רובוטים, אני אומר לכם, למרות שאשפי הפרסומת והשיווק מנסים להפוך אותו על פיו. שנים שהם מוזגים לנו 'קוקה-קולה טעם החיים' ואחר כך עוד תוהים, תמהים ואבלים מדוע בני אדם מתאבדים...
באותו אופן ניתן גם לגחך את המשכורות המופרזות להדהים של בכירי המשק ומנהליו השועים השוהים עכשיו גם במספרות צמרת לצורך ייצוב ועיצוב עצוב. עד כמה יכולות כמה משכורות נפוחות לנפח את התקציב הלאומי שלנו, נו באמת? אם תתעמרו בהם עם הקטנוניות הנקרנית והקרתנית שלכם הם יעזבו את הארץ וילכו למקום שבו אפשר לנשום קצת ולהרוויח... רגע, מה הם בעצם עושים פה בגיהינום אצלנו? כאילו משמים להרגיז פורסם עתה סקר שאומר כי 40% מבני הארץ שוקלים גם הם לעזוב אותה.
עוני זה דבר מאוד יחסי. אם למשפחה ממול יש שתי מכוניות ולמשפחה שלי רק אחת – אני מעניי הארץ וגם פרייר קטן, מבוזה. הילדים שלהם צוחקים על הילדים שלי ומגרש המשחקים הופך לשדה קרב בין כמה מחנות. כי זה גם החינוך שאנחנו מקבלים בהשראת הוועדים והמנהלים שבצמרת. למעשה אנחנו מושתנים כרוניים ומחר נעבור לשכונה אחרת שבה אין לאף אחד מכונית כדי להרגיש שווים משהו. אני מניח שגם עושר הוא סוג של עוני יחסי וכי אותם מנהלים שפויים איבדו את דעתם אי-שם במרוץ לעוד פירור של תשוקה ולעוד מטר אורך של יאכטה במעגן היוקרתי של העשירון. כי מה שיש לי כבר לא שווה כלום, היסטוריה. כולם כבר ראו והתרשמו. מה שיש לאחרים (ולי אין) זה מה שנחשב. ותאמינו לי, שם, בעשירון הנוראי הזה, יש להם מצלמות, ממש טלסקופים, שמתעדות את פרטי הדקויות של החרקירי המתמשך של החיים.
הנביאים הגדולים שלנו, שכל כך אוהבים לצטט אותם, היו זועקים לשמים מול בתי העשירים ומזכירים להם את הדל, יתום, אלמנה וגר. הנביאים אמרו, חזרו ואמרו, כי האדמה תקיא אתכם (אותנו) אם נאטום את לבבנו למצוקותיהם הבנאליות של פשוטי העם פושטי היד. ככה זה. בשל שנאת חינם ואטימות חברתית הוגלה החרש והמסגר לבבל. נוטים להאשים בכך את ירמיהו כמו שמאשימים היום את נתניהו שאין שלום עם הערבים.
ידידי הכותב בגלובס ומסובב אותו סביב האצבע, ממשלה דמוקרטית יכולה לייקר את יוקר החיים כי היא עושה זאת למען העם. אבל הוועדים החזקים והשמנים כמו גם הטייקונים והמנהלים הציבוריים עושים זאת למען עצמם. זה כל ההבדל ובהבדל הזה טמונה סכנה גדולה של צונאמי, שהארץ תקיא את יושביה. הנה, 40% מהרהרים בכך ולא מתביישים לספר לנו. חלפו הימים ההם של רבין ונפולת הנמושות שלו. כשרבין הגה את הדברים האלה והשמיע אותם, הייתה בארץ קהילה יהודית. הקהילה הזאת התפרקה מנכסיה בכל התספורות המעוצבות של הגבירים, קרסה לתוך אטימות חברתית מפריטה שבה הלכו כל הערכים לעולמם ובמקומם באו נכסי קוקה-קולה וניתן לחיים טעם שהוא למעשה תרכיז של רעל עכברים. המדינה הזאת תמות עם המון כסף בתוך המזרון וקרדיט מצוין בבנקים של אמריקה.
המטרה האסטרטגית שלנו כחברה יהודית המובילה את העולם מאז ומתמיד היא לשאוף לעוני ולא לעושר. כי עוני משמעותו שאין קנאה בין בני אנוש. מה שיש לי הוא גם מה שיש לך ולכן המטוס הפרטי שלי לא מנקר את העיניים של המטוס הפרטי שלך. זו המשמעות של עוני. ולכן ניבאו הנביאים שלא ייתמו עניים, כי עניים יהיו בעלי המקצוע הנעלה ביותר, חסרי הקנאה. עניים הם אנשים העומדים ליד מחרטה, כמו החבר הזה של וורן באפט, שכחתי את שמו. זו הייתה ברכה גדולה שאנחנו התעלמנו ממנה, עוותנו אותה בעוונותינו הרבים.
אני מבקש את כל הטייקונים האלה, המנהלים המדופלמים שלהם וחברי הוועדים האדירים במשק לחתור בכל הכוחות כדי להקים פה מדינה של עניים, ממש ליצור אותה יש מאין. מאין – כי המחשבה הזאת גם היא נוצרה באין.