חידת ליברמן: איווט או אביגדור?

ליברמן חצוי הפעם. מעמיד פנים לצורך ההצגה אך מודע למשמעות הערותיו החדות וגם בעלות השיניים של היועץ המשפטי. הכוונה לאותה ביקורת חריפה על ליברמן שליוותה את מסקנותיו המבהירות מדוע החליט על נעילת "התיק הגדול". ככל שנוקפות שעות מתברר כי היועץ המשפטי רחוק מלהיות שוטה הכפר, ומוטב שאיש חכם כליברמן לא ימצא עצמו עטוף באדרת שקופה כזאת המביישת את בעליה באם לא יבין את המציאות שלפניו. מדובר בקרב גדול בו עליו חובה לחשוף עצמו, שכן זהו הקרב על שמו הטוב. נעילת תיק נגסנית כזו להכאיב, משולה למיטת סדום ארורה שליברמן עלול לגלות לדאבון-לבו כי כדי להתאים עצמו לממדיה עוד יקצצו גם יקצצו. באיזה תרגיל ממולח הפתיע היועץ המשפטי את לוחם הרחובות ליברמן; מעתה "התיק הגדול" שנסגר הופך לעננה כבדה ומעיקה הרובצת על ראשו של ליברמן, הר כגיגית, והוא במרחק של הושטת-יד בלבד מיעדו הברור מאליו, כמעט מוצהר בגלוי, להתייצב כראש הממשלה לאחר שיטרוף את נתניהו וזה יהיה בחזקת לא נודע כי בא אל קרבו. מבחינתו משימה זו תהיה קלה כשליפת ארנב בידי מלהטט. עד אז כבר יתרבו מוכי הסנוורים הנוהים כמסוממים אחרי נתניהו שיפקחו עיניהם לזהות את האדון מקיסריה כמות שהינו, לא משיח, אלא סתם בן-אדם שבנוסף למעלותיו כמו שולף סיגר מכיסו שהוא כבר בוער, הוא גם נהנתן גרגרן. מה יתאים יותר לליברמן לאחר הצלחתו המסחררת כשר החוץ לשדרג עצמו במדינת הגמדים שרבים מאזרחיה חסרים כלים להבין את חומרת מצבנו שליברמן תרם לו בנדיבות בוטותו. תרבות ניסוחיו נוסקת מכבר מעל כולנו, אבל ביום המיועד תיחשב בידי ההמון כהילת משיח מקודש. ההיסטוריה עוד תפליג ביצירת אגדה כיצד סנשו פנשו הישראלי בעל ההליכות הפשוטות הפך לדון קיחוטה המרחף בדמיונותיו. אולי גירסה מפתיעה זו אומנם לא תתחרה ביצירתו האלמותית של מיגל דה-סרוואנטס, אך בצד הבידורי ההמוני תיצמד אליה. יתר-על-כן היא אף תחזק במשהו את מתח היצירה של איש למנשה. שכן סנשו שלנו שרגליו על הקרקע מתברר דווקא כמי שראשו בעננים. דעתו נתחזקה כנראה נוכח החיזיון המביש במרכז הליכוד בו נבעטו הלאה למרחקים נסיכים אחרונים, יודעי פרקי ז'בוטינסקי. ואילו ליברמן מצא חיזוק, מה שנקרא כיום "רוח גבית" לשאיפותיו המרקיעות. מעתה והלאה התחלפו אצלו היוצרות ובארץ כשלנו בה לא שכחנו מכבר מיהו בכלל יוסף פותר החלומות, מוחזרת הבכורה לאותו אדום, לעשיו איש הציד. תרצו, תראו בו את ליברמן. בל נשכח שליברמן הגיע לישראל בהיותו בן עשרים. זהו גיל בו אנשים מסוימים כבר מגובשים כעצים תמירים שצמרתם מלבלבת, והם בעלי השקפת-עולם שלמה כמעט מכל בחינה שהיא. ליברמן יכול היה להיות בבואו איש צעיר שלא כל ימיו ופרקיו ידועים לנו, בעל תודעה מפותחת של תרבות שלטונית כוחנית המתאימה לו ככפפה לכף ידו. איש שצעדיו נשקלים לטובתו. ואז, מה עלינו היתומים? ליברמן כזה שטיבו אינו ידוע לנו והוא בגדר נעלם כרבים מבין חברי הכנסות האחרונות, ימצא את הדרך לתעתע בכולנו. כוחו נקבע על-ידי מעמדו. ככל שיגביה, יכסה צילו שטח גדול הראוי למידותיו. הוא יקבע את מעמדו הבכיר בהקדם תוך זינוק קליל למשרד הביטחון, מקפצה לכיסא הרם במדינה החבוטה והמיוסרת שלנו. עם עננה כזו הרובצת עליו, ליברמן יתקשה גם להרשים את עצמו בזקיפות קומה שתהפוך לשחוחה. זה יקרה וזה עלול להתרחש כאשר יקומו כנגדו אלה שנקעה נפשם מהביזיונות הבלתי-פוסקים בצמרת הנהגת המדינה, קרי נתניהו את ליברמן, או להפך.

יתרה מזו, ליברמן מוזהר על-ידי היועץ המשפטי בלווית אמירה ברורה כי יבוא הציבור וישפוט. הציבור זוכה אם-כן בהזדמנות נוספת להוכיח כי יש בו גם חלקים טובים לבוא ולתבוע בתוקף שינוי מגמות ונוהלים, כדי שנקבל מידע אמין עבור מי אנחנו מצביעים לנציגינו לכנסת ישראל, שתנאי עבודתם שוב שופרו בימים אלה. מוטב לנו שלא נחמיץ איזכור ערכי זה לגבי חובתנו כאזרחים; הזירה הציבורית חייבת לקום ולהזדקר על רגליה האחוריות ולמנוע בעד היווצרות מצב בו עבריינים שפלים ומוכחים כאריה דרעי הנוכל בעל הדיפלומה המשפטית, ואדם כליברמן האפוף חשדות פליליים כבדים שאפילו היועץ המשפטי לא הצליח להפריכם, יהיו אנשים שיופקדו בידיהם סודות המדינה כולם. מי באמת יודע מיהו ליברמן? בוודאי שישנם כאלה שיטענו כי הם יודעים מיהו. אם-כן, שיעודדו אותו לעימות עם אזרחי ישראל המפקפקים בו. שיוכיח עד כמה הוא "כשר". בדקתי ומצאתי כי לאמיתו של עניין ידיעותיי עליו מעטות. טרחתי אפוא ללקט עליו מכל הבא למסך הקטן ודליתי פרטים שונים שמתחברים למסכת מצומצמת המצביעה על כך שליברמן, ככל שהוא מטפס מעלה-מעלה בקרקס הפוליטי הזול שלנו, נחשפת עלילה סמויה שרב בה הנסתר מהנגלה. אומנם אפשר לטוות מהפרטים סיפור סביר של עולה שהגיע לארץ בצעירותו וכנגד נתוני הפתיחה שלו כמהגר גילה את אותם נתיבים נפתלים וזעירים הפרושים בגוף כנימי דם נעלמים. את אלה שזר ליברמן כאמן הישרדות לחבל טבור המזין אותו ואת משפחתו כאחד מאותם גבירים יהודים שצצו ברוסיה לאחר ניתוץ חומת ברלין. שוב אני תוהה כרבים מחבריי מיהו האיש החכם הזה שחדר במהירות-שיא לתפקידי צמרת, וללא ספק ניחן בחושים פוליטיים מושחזים, כאלה שהודות להם לא החמיץ ניצולם של אחרים לצורכי קידומו האישי. לעניות דעתי מדובר באדם שלצערי תפישת-עולמו אין בה מקום לחותמת ישראליות, שכן הוא ממשיך לינוק תרבות מאותה ארץ בה נולד, ארצו של פוטין. רוסיותו רבה מישראליותו. קחו כדוגמה להערכה זו את דרך התנהלותו כמנהיג פוליטי בקרב מחנה העולים הרוסי הגדול. חושיו אמרו לו לפני שנים כי כאן מקור עתידו - והוא לא טעה. הוא זיהה כבעל טביעת-עין עד כמה יהדות זו המחפשת לעצמה לפיד אור להבהיר לה סתומות במולדת העתיקה-החדשה, אינה יודעת כיצד לנהל אורחותיה. ליברמן הניף בזריזות את הדגל והופיע כמשיח בציבור הזה שרמת האינטליגנציה שלו אינה מוטלת בספק וכן לא מרחף סימן שאלה על תרומתו התרבותית העצומה. אין זה מפליא שדווקא מבחינתם של העולים מברית המועצות לשעבר, הם גילו לעצמם את ליברמן כאחד מהם אך עדיפותו בכך, שהוא ישראלי להערכתם בכל רמ"ח אבל רוסי-רוסי כמותם.

מכאן להקמת "ישראל ביתנו"; נמצאה לו לליברמן קפנדריה ליעד הזה וכאיש מעשה בעל תרבות רוסית המושפעת מהתנהלותה המגונה של המנהיגות הרוסית הנוכחית והברוטלית, הוא גילה כי גם בו עצמו קיימת מידת כוחניות הזרה לשחקנים הפוליטיים בארץ ויפה לרכרוכים המפונקים האלה, שכנראה בסתר-לב כך הם מפרשים חשיבותה של עוצמה גסה. אפשר להצביע על ח"כים רבים וגם שרים שהונפו לרגע לעבר הכיסאות המרוממים. אולם שיקוליו הוכיחו שוב ושוב את כישוריו להפריד בחדות בין עיקר לטפל. תכונה חשובה אך מסוכנת כאשר הצבעים המאפיינים אותה כמו שאולים מצבעי רודנים פוטיניסטים. הוא תמיד מסתכן בהטלת בומרנג. אך החטאה אחת והתוצאה עלולה להשתנות גם מבחינתו האישית. כבר מצעדיו הראשונים הוכיח ליברמן בערמומיותו ובאיתנות רוחו כי הוא מזלזל בפוליטיקאי הישראלי הממוצע. במהירות הבזק זיהה את תשוקותיהם הקטנות של העסקנים המשעממים שמצא אותם כדמויות שבכפותיו החזקות ניתן להופכם לחומר ביד היוצר. הוא החל דרכו כאיש הברזל מהיותו עוזרו של נתניהו הרופס הרואה עצמו כשלוחו ההיסטורי של היושב במרומים, ותרם לו הרבה מחוסנו ויציבותו כדי להנהיג את העם המוזר הזה, השסוע וקרוע כמטלית ישנה, או בנוסח קם איש על אחיו. מאז אותם ימים ראשונים חייבים היינו למצוא תשובה לחידת ליברמן. מסיבות הכרחיות ונכונות. ליברמן שמר יותר מדי קלפים קרוב ללבו. לא ייתכן כי נמשיך להיות סומים לגבי טיבם של נבחרי ציבור. לא ייתכן שכסילותנו היא כשמן בעצמותיהם של אנשים שלא ידענו בואם ואולי לא נדע צאתם, כמו במקרה של הכנסת הנוכחית המשלימה ימיה. אך לא כשמדובר באנשים בצמרת הנהגת המדינה. ליברמן הצניע היטב את כוונותיו לגבי קידום האינטרסים האישיים שלו שמיום ליום גדל נפחם. אין רע בכך. אבל מה הוא עשה בעצם למען בוחריו מקרב בני העלייה הרוסית? האם הקל מעליהם את לבטי קליטתם בארץ? האם צמצם ולו כחוט השערה את עניבת החנק שעל צוואר כולנו כשעיקר אמצעי הקיום שלנו זורמים לכתות חרדיות ולכתות מתנחלים מוכי רוח משיחית? בנקודה זו יש למצוא השקה ברורה של אינטרסים בין ותיקים לעולים זה מקרוב באו. אך ליברמן גם תחת כנפי נתניהו קשר קשרים דווקא עם הימין הקיצוני ולא פסח על האורתודוכסיה האמונית המסכנת אותנו. ההבטחות לבוחריו דיברו על מחר בהיר אך במציאות המתעתעת ההישגים היו דלים והסיבות התבררו עם הזמן; רק לא להסתכסך לא עם שס ולא עם יהדות התורה. משום כך ליברמן נזהר למשל מלהתעמת בחריפות עם בן-טיפוחיו של הישיש בירושלים, אלי ישי. אם היו עימותים כאלה הם נבעו מהעמדת-פנים וקריצות שהוחלפו בין השניים. טקטיקה זו נבעה אך מתוך שיקולי המחר. כבר אז הכין לעצמו ליברמן תשובות לגבי טיבם ואופיים של שותפיו העתידים לממשלה שתקום בראשותו, בבחינת אין חדש תחת השמש, פרט לעובדה שייפול דבר בישראל כשהוא ישב על כיסאו של דוד בן-גוריון. תאמינו או לא... עלינו לזכור שטרם הקמת המפלגה הימנית הזאת נעלם ליברמן מאופק חיינו לשנים מועטות כדי לעשות לביתו, מושג חדש ואפל במילון הערכים החברתיים שלנו. ועוד איך עשה לביתו. תוך שנים אלו התגלו גאוניותו הפיננסית ותעוזתו שאינה יודעת גבולות, ותמורת העמדת קשריו, ידעו הרב ועצותיו בנושאי ישראל לאישים ממדינות האימפריה הסטאליניסטית לשעבר, הועברו לחשבונותיו מיליונים רבים. האם אלה הוזרמו לערוציו בידי כוכבים מהזירה הפוליטית הרוסית ואולי מזירת המיליארדרים החדשים, הטייקונים שביניהם יהודים שאין לי מושג מהו טיבם, פרט לעובדה שהם תמיד גילו משום-מה עניין מיוחד בישראל, במוצריה ובנעשה בתוכה, ובעיקר בהתקרבות לליברמן. אלה נזקקו ל"פותח דלתות" במדינה התוססת שלנו ומצאו כנראה בליברמן מכשיר נפלא ליעדם. ליברמן הבין עד כמה חלושי-אופי "גיבורינו הלאומיים" בבואם במגע עם טייקונים ופתח בפניהם דלתות לשלטון, או לאותם מוסדות שהוא ונתניהו אוהבים לכנות, "משילות". ראו למשל את פרשת גאידמק. הארץ מלאה במסיבותיו ובסמוכים לשולחנותיו. אפילו נתניהו ורעייתו התייצבו בפתח אחת ממסיבותיו בבית מלון תל אביבי נודע והתנהגו כדרכם של שועי הארץ, הממלאים כרסם בערב אחד לשבוע ימים.

בעוד קיימת זכותו של ליברמן כאיש פרטי להתרועע עם כל מי שירצה; אך זכות זו מתגמדת מול זכות הציבור לדעת למשל עם מי הוא נפגש במסעותיו הרבים שהם בעיקר לארצות הגוש המזרחי. זכותנו לקוות גם שאיש ברמתו הציבורית אינו יכול להרשות לעצמו להיפגש עם אנשים שנויים במחלוקת, ולא רק שם במרחקים, אלא גם כאן. שכן חברויות כאלה עלולות לעורר פליאה מוצדקת על ליברמן, גם אם היא תתברר כמוטעית. בסופו של דבר מדובר באיש שרק הידע שלו על סתרי הליכות הממשלה וסודותיה נחשב לאוצר עצום, כזה שניתן לדמותו לנתח בשר טרי שריחו נפוץ כהרף-עין, וכל בעל מלתעות שועט להשיגו. זה עתה שמעתי פרקליטה מתראיינת בערוץ 2 ומעריכה את משקלו של התיק ה"קטנצ'יק" שמונח לפתחו של ליברמן. היא כמעט נתפשה בעיניי המתרחבות כבדרנית כשהמעיטה יותר ויותר מחשיבות המעשים המיוחסים לו, עד ששאלתי את עצמי אם באמת אנחנו זקוקים לאותו תיק. ייתכן שתועלתו היחידה שקיומו הוא שהניע את ליברמן לפרוש לאתנחתה קצרצרה ולסלק מדרכו אבן מטרידה, כדבריו. אכן, לא התיק הזה בלבד הוא שמטריד. מדאיג לאין שיעור הוא "התיק הגדול" שלא ירפה מליברמן, לא יניח לו, ובצדק. אנחנו הם אלה שבפעם זו איננו רשאים להתחמק מהמצופה מאתנו, להרים את הכפפה שהשליך היועץ המשפטי לעברנו ולשאול שוב ושוב את שאלת השאלות: מי אתה ליברמן? אני מודע לתולדות כנסת ישראל מימיה הראשונים כ"הכנסת", זו שהייתה המשך ישיר להנהגת הישוב בשנות המנדט הבריטי. באותם ימים הכרנו היטב את נבחרינו, כנסת אחרי כנסת. אך בהדרגה השתנה האקלים העברי בישראל ושוב התגברה אווירת הפחד המאפיינת את הגטו הענק, אותה מעודדים כיום ראש הממשלה חסר המנוחה נתניהו הרואה בכל צל אויב שהוא המשך לשואה הנוראה, ושר החוץ איווט ליברמן גם הוא. השינויים החלו למעשה זמן קצר לאחר שגח"ל הפך בשנת 1973 ל"הליכוד", שעתיד היה לשנות מהלכי היסטוריה ואף את דמויות רבים מחברי הכנסת. למעשה הלך וגבר מאז זרם האלמונים שעברם אינו ידוע לנו הבוחרים, ואלה למרבה הפלא זכו במושב מכובד בכנסת ובתנאים מפליגים עד שחיתות ציבורית מגונה. אילו התוודעו למצב זה חברי הכנסות הראשונות היו מתפלצים. לצערי אנחנו יותר ויותר רחוקים מלהכיר את נציגינו. במקרים רבים מדי אין לנו מושג אמיתי מי הם. לא פעם מתעוררות שאלות מהיכן צמחו לנו דרדרים ארסיים שכאלה - ועדיין לא נמצא מענה ראוי. איך קורה מצב אבסורדי - כה מדאיג - שהכנסת מאוכלסת במחוקקים שכאלה שאין לנו מושג מה הם עושים שם? כשליש מחברי הכנסת הנוכחית העומדת להשלים ימיה בעוד זמן קצר לא יחזרו לכנסת הבאה. מרביתם אינם מוכרים לנו. אבל גם מרביתם של אלה העומדים לאכלס במקומם את הכנסת הבאה, אינם ידועים כלל לציבור הרחב. חלקם עברם לוט בערפל סמיך. נוצר מצב שאין לסובלו. בטחוננו נעשה פרוץ לכל הרוחות. מי הם לעזאזל הנבחרים האלמונים האלה, וכמה מהם ישרתו באמת ובתמים את האינטרסים של מדינת ישראל? או שמא את עצמם בלבד, או את פטרונם האמיתי. מכרסמים בי חשדות ביחס לטיב קשרים סמויים מעינינו. מה לא יעשה כיום נבחר ציבור למען ביתו? הלוואי שאתבדה ואודה כי דמיוני כיוצרם של כמה וכמה מותחנים - מהתל בי, אבל גם מגרה. דמיוני יונק במידה רבה גם מהמצב בו אי-מתן תשובות מספקות לשאלות חוקרי משטרת ישראל על איך וכיצד עשה ליברמן את הונו בזריזות כה-מופלאה, מצב כזה יכול בהחלט לספק עלילה למותחן. ליברמן הוא הדוגמה הקיצונית אולי של המרומם דלים ובועטם תחילה כלפי מעלה ובבוא עת רומס אותם מבלי להניד עפעף, מתכחש לכל אותם שאיבדו אצלו את חינם כמו אנסטסיה מיכאלי, המפשלת הכמעט סדרתית שביישה לא פעם את בית המחוקקים שלנו. ליברמן מנהיג קשוח שעל-פיו יפול דבר, והוא השולט כעריץ באנשיו, ממש בנוסח הרוסי המרתיע. על כך יעיד אחד מעוזריו, גם הוא בעל תיק מעיק משל עצמו מאז ימיו בוושינגטון, סגנו דני אילון.

מה שעושה את אביגדור ליברמן לדמות אפלה יותר דווקא לאחר נעילת תיקו הגדול, הוא היותו חכם, תכסיסן מעולה ויודע למצוא דרכו בלבירינת [מבוך] הפוליטי ללא עזרת חוט אריאדני. ליברמן הוא גם בין היתר נשרד כחיית רחוב. ייתכן שהבוטות המיוחסת לו מושפעת לפחות במשהו מהיותו בעל שליטה מוגבלת בלשון העברית. עם אחד כמותו אפילו זאב אלקין הימני הקיצוני הערמומי, מאלה שדוחפים בכל-כוח את מפלגתם לימין הקיצוני הנגוע בפשיזם, לא יתעמת איתו כפי שעשה בהצלחה לא פעם מול ראש הממשלה שלעתים מעורר רושם שהוא עשוי מפלסטלינה. ליברמן ינסה אולי להתנער מהצל הכבד של הפרשה שנחקרה שנים כה-ארוכות במשיכת כתף, ואולי בתוספת מילים אחדות המבטאות התכחשותו לכל הפרשה המסועפת הזאת שהיא בנוסח תם ולא נשלם. היא תמשיך להעיב עליו עד שאולי תיחסם דרכו לשוב. כל עוד אנחנו האזרחים הלא נחשבים לא נקבל תשובות ברורות מליברמן על השאלות הנוקבות שהפרקליטות לא הצליחה לבססן, צריך יהיה הציבור למנוע את שובו לכנסת בכל דרך חוקית; איש שהוכתר על-ידי היועץ המשפטים באמירות ברורות שקשרו לראשו חשרת עבים קודרים, אל לו להתייחס אלינו כאל עדר כבשים של קדישמן. הוא ימצא בנו אזרחים העומדים על זכותם הבסיסית ביותר לדעת בידי מי הם באים להפקיד את כל היקר להם, ממשפחותיהם ועד למדינתם האחת והיחידה. רבים ומתרבים אלה שמוטרדים מטיבה המפוקפק של המדינה כיום, שאווירתה וניחוחה כמו גטו מזרח-אירופאי עם ריח של מנגל צפון-אפריקני. נתניהו וליברמן תרמו תרומה ענקית בדרכם להפחיד בהנאה חולנית כמעט את תושבי הארץ שרבים מהם התנסו כאן לא פעם במלחמות. ובנוסף על כך הם מזכירים את אפס סובלנותם לדמוקרטיה "מוגזמת", בעוד הם מדברים בגרון נטוי על ממשל חזק. לכל השדים והרוחות, על מה בדיוק הם מדברים? על ממשל עריצות נוסח רוסיה "החדשה"? או שמא בכל זאת הם ימצאו משהו חיובי בדמוקרטיה המערבית. אך מסתבר כי נתניהו הוא דמוקרט קטן מששיערנו בכסילותנו. קחו את מה שהתברר כפאשלה היסטורית במערכת יחסיו עם הבית הלבן בשנים האחרונות. דווקא הוא שגדל שם הפתיע אותנו בעיוורונו המפחיד שהוכיח כי מעולם לא הבין את ארצות הברית. נתניהו, כך הסתבר בתקופת ממשלתו הנוכחית, מעודו לא היה קוסם, גם לא שוליית הקוסם. הצורך של נתניהו להיאחז בליברמן גבר משהתרופפה אחיזתו באהוד ברק. חיבוקו את ליברמן כאח אהוב מסביר גם את חיזוריו הנלהבים אחרי פוטין. מכאן ומכאן מסתבר כי נתניהו התרשם עמוקות מעמיתו בעל-הבית של "ישראל ביתנו", ואולי בהשפעתו הגביר את לחציו להציק לכלי תקשורת שונים בהם כל ביקורת קוממה אותו ואת רעייתו הצופה הליכותיו מביתה בעזרת נתן הצלם והשליח שלה. מכאן גם גברה "שליחותו האלוהית" עד שהקצין כיוון ימינה, לעבר נקודה מסוכנת. ראו להיכן גררו שניים אלה את הליכוד: בניהם של מנהיגי המחתרות ממש גורשו במיאוס. גיבורי ממשלתו החדשה של נתניהו יהיו זאב אלקין, יריב לוין ומשה פייגלין. כולנו נתייסר ונגנח נואשות בימים המבישים שעוד יבואו. אולם הגיעה השעה לפחות לצעוק. אני מקווה כי ליברמן יבין שכללי המשחק השתנו. אנחנו נתבע ממנו תשובות ברורות. אנחנו לא הפרקליטות ואיננו חייבים לתפישה משפטית צרה, כזו העלולה להירקם כעת ביחס ל"תיק הקטנצ'יק". במדינה דמוקרטית קיימת זכות להביע דעה. על זכות זו יעמדו רבים וטובים. ליברמן צריך להתוודע לתגובה נוקבת של המצביעים שינסו בצדק למנוע שובו. יהיה עליו להבהיר לנו מיהו. אנחנו דורשים לדעת כיצד הרוויח את המיליונים, אותם הסתיר בבנקים זרים בקפריסין ואולי גם במקומות אחרים. קרוב לוודאי שמרבית הכספים האלה זרמו אליו לא מהמערב אלא מהמזרח. עליו להצהיר בפנינו על כל פרוטה. ממי קיבל אותה ובעבור מה. מי שמצפה בגבהות-לב שחיינו יופקדו בידיו - שיבוא נקי לפנינו. המסקנה הזאת אמורה לגבי כל נבחרי הציבור. אסור לוותר על הדרישה הבסיסית הזאת אם ברצוננו להגן על חיי הרוח והדמוקרטיה אצלנו. אם לא כי אז יתברר כי החשרה הקודרת שפרש היועץ המשפטי מעל ראשו של ליברמן עלולה להיהפך לסופה הרסנית. אנחנו רוצים לדעת מהו הכובע המתאים לו, זה של אביגדור או של איווט.