אִיזֶבֶל הגיעה לכהן כמלכה על עם ישראל, בהיותה בת אתבעל מלך צידון שנישאה למלך אחאב, כחלק מברית הידידות שנכרתה בין מלכות צור וישראל. איזבל הייתה אמם של אחזיה ויהורם מלכי ישראל ושל עתליה אשת יהורם מלך יהודה.
איזבל התגלתה כמלכה דומיננטית, שהסיתה את בעלה המלך ואת ישראל ויהודה לעבוד עבודה זרה. עבודה זרה, שמעיקרה הינה פולחן של תאוות מין ואלימות. היא פיתתה את עם ישראל להתמסר לתרבות חטאים. כך השתלטה על הרחוב הישראלי כולו והפכה עצמה לשליטת על.
איזבל רדפה את מנהיגות התורה והנבואה ואף הרגה את נבות ואת נביאי ה'. מולה התייצב אליהו הנביא.
אליהו הנביא הוא שהביא לחיסולה של איזבל. החיסול בוצע על-ידי המלך יהוא, אותו משח אלישע הנביא, ממשיכו של אליהו, למלך במקום אחאב, על-פי רצון ה'. במרד של יהוא, במהלכו השמיד את כל בית עמרי, הוא הרג את איזבל על-ידי השלכתה מהחלון. הכלבים עטו על בשרה וליקקו את דמה, כפי שניבא אליהו לאחאב.
דברי איזבל למלך יהוא לפני מיתתה (מלכים ב', ט', 31) מביעים התרסה חצופה, צינית וסרקסטית, המאפיינת את אישיותה ואת הדומות והדומים לה, עד ימינו אנו. ניתן לזהות בקלות את איזבל של ימינו.
יהוא ציווה לקבור את איזבל באופן מכובד: "קברוה כי בת מלך היא!" (מלכים ב' ט'). כאשר באו לקברה מצאו רק את גולגולתה, את כפות ידיה וכפות רגליה, והמדרש מספר שאלה נותרו משום שעל-אף כל מעשיה הרעים היא גם עשתה מעשים טובים - בעת שתהלוכתה עברה בעיר, אם ראתה חתונה נהגה לעצור את מרכבתה ולרקוד ולשיר בחתונה וכך קיימה מצוות "לשמח חתן וכלה", ובשל כך הכלבים לא אכלו את ראשה, ידיה ורגליה.
הפזמונאי וחבר הכנסת לשעבר עקיבא נוף, תיאר בפזמון שכתב והלחין את רגעיה האחרונים, כשהיא מתיפייפת, וממתינה בחלון ארמונה לבוא יהוא להורגה. השיר, בביצועו של עקיבא נוף עצמו, הגיע לראש מצעד הפזמונים, ובעקבות כך צולם כקליפ לטלוויזיה הישראלית, כשבדמות איזבל הופיעה
פנינה רוזנבלום, הצועדת ברחובות העיר העתיקה של ירושלים.
איזבל היא למעשה הפוליטיקאית המפורסמת ביותר לשמצה בתולדות עם ישראל. היא גבירה אגואיסטית ואגוצנטרית המתאפיינת בהפרעת אישיות נרקיסיסטית. נשים (ואנשים) הסובלות מהפרעת אישיות נרקיסיסטית הינן בעלי הערכה עצמית גבוהה ושאפתנות חסרת גבולות. הן מרגישות כאישיות חשובה וראויה להערצה, ולרוב מפריזות בתיאור הישגיהן ומאמינות כי הן מיוחדות במינן. ביחס לזולת, הן מאופיינות בזלזול באחרים ובהישגיהם, באנוכיות, בחוסר אמפתיה לזולת, ביהירות, בשתלטנות, ובניצול הזולת לצורך קידום שאיפות אישיות.
יצר ההישגיות של הלוקות בהפרעה זו מפותח במידה כזו, שהן אינן מהססות לפגוע בסובבים אותן על-מנת להאדיר את שמן או להדגיש את ערכן בעיני עצמן ובעיני אחרים.
לצערנו הגדול, בימינו אנו, ניתן לזהות בפוליטיקה הישראלית יותר מאיזבל אחת, ואף ניתן להכריז על מגיפה של הפרעת האישיות הנרקיסיסטית בפוליטיקה הישראלית, שפוגעת בגברים ונשים כאחד.
אסור לנו להעצים ולהאדיר את התופעה הזו. חובה עלינו להרחיק מהנהגתנו הציבורית חולי וחולות נפש, ובעלי/ות אישיות פסיכופטית. הדרך הקלה ביותר לזיהוי הרעה החולה הזאת, היא כל קמפיין הפוסל בראש ובראשונה את הזולת, ועוסק בהפצת שנאה וליבוי אש המחלוקת בתוכנו, תוך האדרה עצמית כאילו הראש/ה הינם השלמות והמצוינות שאין בלתה. זו התגלמות מודרנית של המלכה הגבירה איזבל.