בראש מעלתם היו ידועים אבותינו, נביאנו וחכמינו כישרים. זו הייתה מידתם הבין-אישית המובהקת - סמל ובסיס לכל פעולותיהם. אחרי אלפיים שנות גלות, בסייעתא דשמיא אדיר חזרנו למולדתנו, והנה משום מה המידה הבסיסית והנחוצה ביותר לניהול מדינה - יושר - מתמסמסת, ובמיוחד בקרב אלו שאמורים להיות מנהיגי העם.
הראיה שהגיעו מים עד נפש היה נאומו של
יעקב אחימאיר כנציגם של זוכי פרס ישראל לשנת תשע"ב. שם הוא הזהיר והתריע על התוצאות החמורות שינחתו על הדמוקרטיה הישראלית עקב "המסורת" הפסולה שהתפתחה בשנים האחרונות בקרב פוליטיקאים שבמשאי הבחירות שלהם מבטיחים לעם לנהוג במדיניות מסוימת, אך לאחר היבחרם עושים את ההפך.
הנוהל הזה - לשקר לבוחרים בעזות מצח - כדי לזכות בתמיכתם, ולאחר מכן להפר את "החוזה" עמם, הינו נוהל מגונה שפוגע בהערכת העם לפוליטיקה ולפוליטיקאים, בביטחון העם בדמוקרטיה כצורת השלטון הרצוי, ומנמיך את אחוזי השתתפותם של אזרחים רבים בבחירות -- שהן הבסיס לכל דמוקרטיה בריאה.
מסורת של שקרים
למה בדיוק התכוון מר אחימאיר? לעניות דעתי, להרבה פרשיות, אך אחת הראשונות הזכורות לשמצה בהקשר זה קרתה כאשר
יצחק שמיר, כיו"ד הליכוד, חתם על הסכם קואליציוני עם יובל נאמן, יו"ר התחיה. אחרי הבחירות כאשר קבל נאמן ששמיר הפר את אותו הסכם, ושאל אותו מה עליו לעשות עם אותו הסכם, הציע לו שמיר למסגר אותו ולתלות אותו על הקיר.
בבחירות 1992 הבטיח
יצחק רבין לא לרדת מרמת הגולן ("מי שירד מרמת הגולן יפקיר, יפקיר את בטחון המדינה"), ולא לנהל משא-ומתן עם אש"ף שהוגדר אז כארגון טרור, ע"פ חוק. אך לאחר הבחירות החל מר רבין לבדוק דרכים שונות לרדת מרמת הגולן, וכמובן אישר את הסכמי אוסלו עם אותו ארגון טרור, שהבטיח מספר חודשים לפני כן לא לקיים עמו שום משא-ומתן.
דוגמה קשה ביותר להונאת העם קרתה כאשר
אריאל שרון ב-2003 ליגלג על קריאתו של יריבו
עמרם מצנע לצאת מגוש קטיף, והכריז: "דין נצרים כדין תל אביב". רבבות רבות של אזרחים שמעו את הצהרתו זו והצביעו עבור הליכוד, ולמעשה עבורו כראש ה
ממשלה. לא עברו שנתיים, שרון הסתבך בפרשות של שחיתות והחליט - כדי לזכות בתמיכתם של התקשורת והפרקליטות שדעותיהן הפוליטיות לא היו עד כה דומות לדעותיו - לממש את חלומם הרטוב ע"י גירוש כל היהודים מגוש קטיף - כ-10,000 אזרחי ישראל שקנו ביושר וע"פ דין את בתיהם באותו חבל ארץ. שרון, בעזות מצח, לא הסתפק בהתעלמות מאותו שקר נורא שהעלה אותו לשלטון ("דין נצרים כדין תל אביב"), אלא לאחר שהבטיח לקיים משאל מחייב בקרב מצביעי הליכוד בנושא הגירוש, והפסיד באותו משאל, הוא שיקר שוב לעם והתעלם מהבטחותיו לבוחריו לציית לתוצאות המשאל.
מסורת השקרים לעם המשיכה גם בכהונתו השניה של ראש הממשלה הנוכחי, מר
בנימין נתניהו. הרי הוא התנגד לרעיון שתי המדינות לשני העמים במשא הבחירות שלו. עד היום מצע הליכוד שולל את הקמתה של מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון, אך כל זה לא הפריע לו להפר את "החוזה" עם בוחריו שסמכו על עמדותיו הפומביות ועל מצע מפלגתו. ללא היסוס ובעזות מצח קם נתניהו בנאומו באוניברסיטת בר-אילן ביוני 2009 והסכים להקמתה של מדינה פלשתינית ביו"ש! האם כך אנו מצפים לחזק את הדמוקרטיה? את אמון הציבור במנהיגיו? את תדמיתה של ישראל בעולם כדמוקרטיה, כאור לגויים?
ועוד, יש לשים לב שיש קורולציה מדהימה בין הירידה ברמת המוסר של פוליטיקאים לבוחריהם, לבין ירידה ברמת היושר של פוליטיקאים בהתנהלות מעשיהם האישיים. לבושתנו ראש הממשלה, שר האוצר, נשיא המדינה, ולא מעט שרים הורשעו בשוחד, בהפרת אמונים, במעשים מגונים אחרים, ואפילו באונס. אי-אפשר להתעלם מן הקורלציה הנוראה הזו בין נפילה מוסרית פוליטית ונפילה מוסרית אישית.
אז מה לעשות?
אני מציע חוק חדש לישראל - חוק היושר בפוליטיקה.
ולהלן עיקריו:
כאשר ראש ממשלה סוטה בצורה מהותית מהבטחותיו לבוחריו, ומקיים מדיניות מדינית שונה מזו שהכריז עליה, או שונה ממצע מפלגתו, הדבר יגרום לשלוש אפשרויות. (אגב, "סטייה מהותית" תוגדר כשינו מדיניות כלפי חבל ארץ שבו מתגוררים אזרחי המדינה או שינוי במעמדם הרשמי של ארגונים או רשויות זרות). אחת: חבר כנסת כלשהו רשאי לפנות לנשיא המדינה שיבדוק את נושא השקר הפוליטי. אם הנשיא משוכנע שאכן בוצע שקר בנושא מהותי, הנשיא יכריז על בחירות מיוחדות לרשות הממשלה בלבד, תוך תשעים יום מהחלטתו זו. אם הנשיא מחליט שההפרה אינה מהותית, ראשי אותו חבר כנסת או אחד מעמיתיו לפנות ליו"ר הכנסת עם אותה פנייה. אם גם הוא מסרב להכריז על בחירות מיוחדות לראשית הממשלה, הכדור עובר לעם.
באפשרות השלישית אם עשרה אחוזים לפחות מהמצביעים בבחירות האחרונות רושמים את שמם בעצומה הקוראת לבחירות מיוחדות ומפנים אותה לבית משפט העליון להכרעתו בנידון, הוא יהיה רשאי להחליט אם הפרת ה"חוזה" בין העם לראש הממשלה הייתה מהותית דיה כדי שאותו בית משפט יכפה על בחירות מיוחדות לראשות הממשלה תוך תשעים יום.
מהן היתרונות והמגרעות של אותו חוק? הוא יגרום לפוליטיקאים להיזהר בדבריהם, לתת יותר כבוד לעם, ולהתנהג בשקיפות יתרה מול העם. הוא גם ירים את קרנה של ישראל כדמוקרטיה אמיתית שאינה סובלת שקרים במערכת הפוליטית. יש אלה שיתריעו שחוק זה יגרום לאי-יציבות פוליטית מפני החשש לבחירות לעיתים קרובות מדי, או להקפאתן של יוזמות מדיניות. התשובה לכך הינה שדווקא האיום שירחף מעל ראש ממשלה שיחפוץ ללכת בדרך ההפוכה ממה שהוא הצהיר במשא הבחירות, יוביל ליציבות פוליטית מוגברת.
אותו חוק יגרום לכך שמי שיחפוץ להוביל את העם בדרכים חדשות, שיהיה לו היושר לשכנע את העם בדרכו זו לפני בחירתו ולא אחרי בחירתו. התירוץ השרוניסטי "מה שרואים מכאן לא רואים משם" הינו אנטי דמוקרטי בעליל, וחושף שחיתות מוסרית שהחברה אינה סובלת.
חשוב מכל, החוק יוסיף להגברת הקשר בין הנבחרים והבוחרים. זו הדרך האמיתית, המוסרית והראוייה לעם הנבחר הזה - השואף להקים פה מדינה אידיאלית, מדינה השואפת להשיג את חזונו של הנביא - להיות "אור לגויים". אם החוק הזה לא יעבור, על-פי תוצאות ההצבעה בכנסת, ידע כל העם את זהותם של נציגיו שהצביעו נגדו, ויסיק את המסקנות המתבקשות.