קשה ביותר לבנות מנהיגות ויותר קשה להצליח לרומם מפלגה פוליטית כושלת. למרבית הפליאה,
שלי יחימוביץ' כמעט ועשתה זאת. היא הבינה מלכתחילה את מגבלותיה שלה, כחסרת ניסיון פוליטי מוכח. היא הפנימה גם את ניסיונה הקטן מבחינת הבנת נושאי כלכלה, מדיניות וביטחון ולכן חיפשה סיוע בנושאים אלו מאנשי המרכז הפוליטי שנטשו את ה"עבודה" ואף הצליחה להחזיר חלק מהם לשורותיה, ויצרה ברית עם ההסתדרות של עיני .
לכן, בתחילה יחימוביץ' הבהירה לכל שאין לה אמביציה להיות ראש-
ממשלה. היא הסבירה שנושאי חברה וכלכלה יהיו בראש מעיינה (כי גם אינה מבינה גדולה בנושאי חוץ וביטחון והשלום רחוק מאד..) ובעיקר, מתוך הבנה של הסכנות להרקב באופוזיציה (כמו שקרה לקדימה). בפרגמאטיות חושפנית היא דברה על כך שהיא לא פוסלת כל קואליציה שהיא... ואז, כשהיא התחילה "להמריא", היא התחילה לעשות שגיאות שהן בסיס לאפשרות למפלתה הקרובה.
הכשלים התחילו מייד עם התפזר האבק מעל הפריימריז ב"עבודה". אז התבררה מהות החדירה של ה"שמאל" להנהגת מפלגתה. שלי יחימוביץ' נטרלה מראש גופים מרכזיים ושפויים כמו הקיבוצים, המושבים והעליה הרוסית , לטובת שמאלנים כיוסי יונה, סתיו שפיר,
מיקי רוזנטל, מנכ"ל
שלום עכשיו וגם סרבנית גיוס ואשת שמאל מובהקת כמו מירב מיכאלי ש"זכתה" במקום גבוה ברשימה (ובו-זמנית מודח למעשה סמל עיירות הפיתוח -
עמיר פרץ...)
המשמעות המעשית שבדבר היא שבהרכב כזה ה"עבודה" לעולם לא תוכל לשבת בממשלת קואליציה עם נתניהו וליברמן, (כאמור, למרות ההצהרה הבומבסטית שלה, שאינה פוסלת ישיבה בכל קואליציה שהיא). יחימוביץ' מצאה עצמה פה במילכוד ואף שזמן מה חששה לסתור את עצמה,נכנעה לבסוף, ונאלצה לחזור בה מהצהרתה המקורית , אלא שזו קרה דווקא בלחץ הקמפיין של מר"צ .
"העבודה" אכלה אותה
מר"צ יצאה לאחרונה בסיסמת בחירות כנה ואמיתית מבחינתה שהבהירה לציבור ש: מר"צ לבטח לא תחבור לביבי. בסיסמה זו הם הזכירו לכל שונאי נתניהו ואנשי השמאל שחזרו למפלגת העבודה, את דבריה של שלי יחימוביץ' על ישיבה בכל קואליציה שהיא, ולכן על האפשרות שימצאו עצמם בקלחת אחת עם הימין השנוא עליהם. ואמנם תוך שבוע הפסידה "העבודה" בסקרים 4 מנדטים, חלקם לטובת מר"צ, ואז שלי עם מטה הבחירות שלה נכנסו לפאניקה שהביאה להכרזה המיוחדת הנ"ל.
אם ציינתי בתחילה כמה קשה לרכוש מנהיגות ולשקם מפלגה, ניתן לראות עכשיו גם באיזה קלות ניתן להרוס הישגים בנושא,בייחוד כש"השתן עולה לראש"?... פתאום היא מכריזה על רצונה להיות ראש ממשלה, ללא כל ניסיון ניהולי, פוליטי, כלכלי או ביטחוני -מה שמעלה גיחוך בציבור. פתאום היא מדברת על שיחות שלום אבל תומכת בהתנחלויות (מה שמבריח ממפלגתה את הערבים תומכי ה"עבודה") ובסבירות גבוהה ניתן להניח שהכרזתה האחרונה על לכתה להנהגת האופוזיציה לא תסייע לה בבחירות וגם לא תחזיר אליה את אלו שערקו למר"צ.
מאידך, דבר אחד כבר ברור, מפלגת העבודה הולכת לשבת על קרח (באופוזיציה..) 5 שנים, ללא כל השפעה על התהליכים במדינה בתקופה כל כך קריטית . גם אנשי הוועדים הגדולים, המחפשים כוח פוליטי והשפעה בכל שלטון שהוא, ייעשו ודאי את שיקוליהם. ובנוסף יש לצפות שבמיוחד אנשי הגוש היותר מרכזי ב"עבודה", בהם גם ותיקים שנדחקו גם הם אל מחוץ לרשימה, ישאלו את עצמם האם הם לא זורקים את קולם לריק ויעבירו קולם לאופציות אחרות במרכז ..הוי. כמה קל להרוס... כמה חבל שה"עבודה" ופלגנויות "המרכז" מאבדות את הכוח להשפיע על הקואליציה הבאה, וכך ויתרו על האופציה לרסן סוף, סוף את הסחטנות החרדית הפוגעת בנו כלכלית וחברתית.