מאז ביטול "חוק טל" המצב החוקי במדינה מחייב את כל מי שהגיע לגיל לשירות חובה בצבא. גיוס חרדים או דתיים אדוקים לצבא יוצר אתגרים וקשיים. מצד אחד, על-מנת לענות על צרכים שמבחינתם הם בסיסיים, הצבא צריך לנקוט פעולות ולהעמיד אמצעים מיוחדים. מצד שני, שילובם בצבא גורם לא אחת לפגיעה באחרים ובשירות נשים בפרט. לכאורה הרצון המיידי של הפשרנים הוא למצוא דרכים אחרות בהם יוכלו החרדים לשרת אם זה בשרות לאומי או פטור כזה או אחר. לטובת הרעיון לשירות אחר מחוץ למסגרת הצבאית מגייסים גם טענות על פיהם הצבא אינו זקוק לחרדים או שאינו מעוניין בהם בשורותיו.
אם הצבא היה יכול, הוא כנראה באמת היה מגייס רק את אלה בעלי היכולות הגבוהות, גם מבחינה פיזית וגם מבחינת השכלה. הצבא גם היה מעדיף שירות ארוך ככל שניתן על-מנת לקצר באופן יחסי את זמני ההכשרה. חוק הביטחון שמגדיר גיוס חובה מקשה על הצבא ומאלץ אותו להתמודד עם כ-ו-ל-ם. כמעט כולם. ערבים אינם כלולים מטעם אחד, בנות דתיות פטורות מטעם אחר. בימינו, בחלקים רבים של העם רגש הלאומיות הולך ופוחת, ההזדהות והכבוד לשירות הצבאי פוחתים בהתאמה. על אחת כמה וכמה כלפי שירות המילואים. בעקבות כרסום בחשיבות השירות הצבאי בציבור וחוסר רצון להתמודד עם הקשיים צצים רעיונות על צבא סלקטיבי, מקצועי, חסכוני קטן וחכם.
אין ספק שלמודל "צבא העם" שלנו יש חסרונות אבל גם יש לו מספר יתרונות בולטים. הבולט שבהם הוא "שוויון ערך האדם", או אי-הבדלה בין דם של עשיר לדם של עני, בין דם של מי שיש לו תעודת בגרות לבין זה שלא סיים תיכון. כולם נדרשים להילחם ביחד כתף לכתף ולעמוד במשימות ביחד. עיקרון אחר שמיושם הוא השוויון בציוד האישי העומד לרשות החייל, אם זה המדים, הנשק, האפוד, כלי הרכב וכל אמצעי אחר. גם כאן נמחקים ההבדלים ולא ניתן לדעת על-פי מראה חייל או הציוד העומד לרשותו מאיין בא. בנוסף לאלה הצבא מהווה הזדמנות לקידום דרך קורסי הפיקוד או ההכשרות המקצועיות למי שרוצה בכך ושואף קדימה. למרות שפה ושם קיימות גם "פרוטקציות" כאלה ואחרות הצבא לא נכנע להם וברוב המקרים מי ש"משקיע" יכול לטפס ולהתקדם בלי קשר למוצאו. שוויון ההזדמנות מוקרנת גם כלפי האזרחים לאחר שחרורם מהצבא. הסיכוי שלהם להשתלב בחברה, לרכוש השכלה, למצוא עבודה עולה מאד.
עקרונות אלו, של שוויון ערך האדם ושוויון הזדמנות הם גם שהופכים את הצבא למגובש וחזק יותר מצבאות אחרים. הם שמסייעים ללכידות יחידתית, רעות, אחווה, תכונות שעומדות לזכותנו במצבי קיצון ובמיוחד במשימות קשות וכואבות.
ולכן, אסור לנו לוותר על עקרונות אלה ולא להיכנע לקשיים שנוצרים כאשר מנסים להכיל לתוך הצבא את גווני האוכלוסיה השונים. על אחת כמה וכמה, מי שחרת על דגלו את ה"סוציאל-דמוקרטיה" חייב לדבוק בעיקרון "צבא העם" ולא לחפש פשרות אשר יקלו על הצבא ועל החרדים בטווח הקצר, אבל יפגעו בחוסנו של הצבא ובחרדים עצמם בטווח הארוך. חבל שבמאבק למען "שוויון בנטל" וגיוס החרדים, קולה של מפלגת העבודה כמעט לא נשמע. ואם כבר נשמע, מכוון מיד לפשרה ש"תסדיר" את המשך הניתוק והבידול של החברה החרדית באופן כזה או אחר.
אני לא נגד פשרות, אבל פשרה צריכה להיעשות בשוליים ולא בעקרונות הליבה. אם מפלגת העבודה רוצה להיות אלטרנטיבה שלטונית עליה לומר דברים ברורים שאיתם אנשים יכולים להזדהות. נושא הביטחון, השירות הצבאי וסוציאל-דמוקרטיה היו תמיד אבני יסוד במפלגה. חבל שכיום התערפלו ערכים אלה והמפלגה בוחרת שלא להבליטם, לא להדגישם ולא לנקוט עמדה ברורה ביחס אליהם.