אני לא יוצא מעמדה פוליטית אלא מהמציאות הקשה והמתמשכת, ממצבנו המדיני ומיחסי הגומלין בינינו ובין הערבים.
בשנה האחרונה, עברתי אישית איזו התפכחות ומצאתי לנכון לשתף אתכם בדעתי. אני אדם שוחר שלום מטבעי והאמנתי תמיד ביצירת השלום כדרך להשגת ביטחון מרבי למושבי המדינה לשגשוג ולפריחה.
כולם מדברים על השלום ואיך יעשו מאמץ להשיגו, עם הטחות שונות ומשונות, אך אט אט, אני מגיע למסקנה שלא ניתן להגיע להסכם שלום עם הערבים, גם אם יגידו שרוצים בכך.
הם פשוט לא רוצים וגם לא יכולים עקב חילוקי הדעות ביניהם, העדר מנהיגות והמגמה של הסביבה הערבית האיסלאמית במזרח התיכון ובעולם כולו בכיוון של השנאה התהומית המתמשכת למדינת ישראל וקיומה.
הסיבות לכך השקעתי זמן רב. למדתי זאת גם מההיסטריה של הסכסוכים בינינו, מהרצאות ומקריאת ספרים ביוגרפים של מנהיגים בעבר שהיו בלב ליבה של העשייה והחתירה לניסיון להסכם שלום. זאת החל מהמרד הערבי בשנים 36-39, מלחמות ישראל והערבים, דרך הסכמי קימפ דיויד, הסכמי אוסלו, הכרזות מפת הדרכים אנפוליס ועד ללמשא-ומתן של אולמרט ו
ציפי לבני, שנתנו להם הכול אך הם רצו ו/או לא יכלו להסכים.
אך גם אם הערבים היו רוצים בשלום ולהגיע להסכם, בלי זכות השיבה וירושלים, הם לא יכולים בגלל העולם הערבי סביבנו. בנוסף לכך לא ניתן להגיע לשלום גם אם היו רוצים בלי הסכמה לאומית מצדינו, שגם היא בלתי אפשרית בתנאים הפוליטיים בארצנו.
אני לא רואה כל סיכוי שממשלה כל שהיא, בין אם ימנית ובין אם שמאלית, תוכל לפנות ישובים, ומעל 100.000
מתנחלים, בלי פילוג בעם, מלחמת אחים, שפיכות דמים ומאות מיליארדי דולרים, שאינם בנמצא.
מה עושים? א. אנחנו צריכים להישאר חזקים, עם צבא חזק ותפיסת ביטחון בלתי מתפשרת, ולא לדבר על קיצוץ בתקציב הביטחון, מעבר בשוליים ובשומן. ואם צריך להנהיג מלווה חובה על כל העם יש לעשות זאת.
ב. בתנאים אלה להחזיק מעמד תוך התעצמות, שגשוג ופריחה.
ג. גם אם נכונו לנו מהלומות ומלחמות בינינו ובינם מעת לעת, עם כל הצער על האובדן והשכול, אין ברירה. נראה שהגורל קבע כך.
ד. יש לעשות כל מאמץ להשאיר תמיד את ארה"ב לצדינו, כי אין לכך תחליף לשמירה על ביטחוננו.
ה. בכל זאת תקווה שהזמן יעשה את שלו והמציאות תשתנה. ועד אז, זו כנראה תהיה מנת חלקינו.
הייתי מעז ומבקש מכל ממשלה בישראל, שתקום בשנים הקרובות, שכדי שנחזיק מעמד מה שיותר זמן דרוש שתקפיד על:
א. לא להעז לספח שטחים, כי זאת העולם לא יספוג, ומהחשש שנגיע לערכאות בבתי הדין הבינלאומיים ונהיה מצורעים בעולם וסופינו יהיה כדוגמת דרום אפריקה.
ב. להפסיק לחלוטין לבנות בשטחים למעט לצרכי גידול טבעי ולהקפיא את כל התוכניות כולל E1.
ג. לתת לפלשתינים לנשום ולכלכל את עצמם על בסיס ההבנות עד כה.
ד. לשמור מכול משמר על המקומות הקדושים לאיסלאם (האגן הקדוש) מפגיעה של הקיצוניים הימניים, שלא לעורר עלינו מסעות ג'יהאד איסלמי ואת הזעם העולמי במטרה להשמידנו.
לסיכום - כך ורק כך ייתכן שנחזיק מעמד זמן רב. הבעיה, סביר להניח, תעבור גם לנכדנו, ואולי ליותר מכך.