מערכת הבחירות מתקרבת לסיומה וכמו כל מערכת בחירות, גם מערכת זו אופיינה בגימיקים, ספינים, הבטחות שווא, השמצות, חצאי אמיתות, חצאי שקרים, והטעיות גמורות. דווקא לאחר שהקשבנו לכל אלה (שטות, למה עשינו את זה?) אנחנו הרבה יותר מבולבלים מכפי שהיינו לפני שהיא התחילה. אז איך בכל זאת נדע במי לבחור?
הדרך הפשוטה והמידית ביותר היא לנסות להיזכר במה שידעתם והחלטתם לפני שלושה חודשים. לפני כל הבוקה והמבולקה. מי שהייתה לו דעה מגובשת לפני שמערכת הבחירות החלה יעשה לעצמו טובה וישחזר אותה. לפני שלושה חודשים הדעה שלכם הייתה מבוססת על עובדות שעברו הרבה פחות מניפולציות.
לא שבתקופה רגילה אין שקרים ומניפולציות בתקשורת, אבל הם הרבה יותר שקופים וממד הזמן מאפשר לבדוק אותם. בנוסף, לפני שלושה חודשים משרדי הפרסום והספינולוגים לא היו עדיין מעורבים בתהליך. כך שלפני שלושה חודשים העמדה שלכם הייתה מבוססת בעיקר על עובדות.
פשוט התעלמו מכל מה ששמעתם וראיתם בשלושת החודשים האחרונים, והופ - יש לכם החלטה טובה במי לבחור. חסכתם לכם את קריאת שאר המאמר.
עבור מי שלא הייתה לו עמדה כזו לפני כן, או שהספינים הצליחו להשכיח אותה ממנו. אנסה להבהיר את התמונה. נתחיל בנושא המדיני, שרובנו רואים בו את הנושא החשוב ביותר. אחרי הכול זה סלע קיומנו.
הנושא המדיני
בניגוד לדעה הרווחת, אין בישראל מרכז. את הבוחרים ניתן לחלק לשני סוגים, ושני סוגים בלבד.
הסוג האחד מאמין שהערבים רובם ככולם הם אנשים טובים שרק רוצים לחיות אתנו בשלום, ורק צריך להיות נחמדים איתם ולתת להם כל מה שהם רוצים והכל יסתדר מעצמו על הצד הטוב ביותר. על הסוג הזה נמנים כמובן גם הערבים עצמם, בין אם הם כאלה או לא. לשם פשטות לסוג הזה קוראים - שמאל.
הסוג השני מבין שרוב הערבים (או חלק מספיק גדול מהם) שונאים אותנו שנאה תהומית בלתי ניתנת לגישור והם מתחבלים תחבולות איך לחסל את קיומנו בדרך כזו או אחרת. לשנאה סיבות רבות, דתיות, לאומניות או פשוט אנטישמיות לשמה. לא ניכנס להן כרגע. לסוג בעלי הדעה הזו נקרא בפשטות - ימין.
מי שנמנה על הסוג הראשון, השמאל, יכול לבחור בין שלל מפלגות השמאל בישראל. עבודה, מרצ, התנועה, בל"ד, יש עתיד, חד"ש, אלאמל לתג`ייר, ארץ חדשה, דע"מ, עם. אין לי שום כוונה להיכנס לדקויות ההבדלים ביניהם.
למי שנמנה עם הסוג השני, הימין, יש בעצם רק שתי אפשרויות. הליכוד או עוצמה לישראל. רבים מכם בוודאי קופצים ושואלים, אז מה עם הבית היהודי? כאן עלי להזכיר לכם את הכלל הראשון שכתבי לעיל - מה ידעתם על הבית היהודי לפני עונת הספינים? ידעתם שהבית היהודי היא מפלגה דתית סקטוריאלית, והיא תלך ל
ממשלה עם כל מי שייבחר להרכיב אותה. זה מה שהיה לפני תעמולת הבחירות, וזה מה שיחזור להיות אחריה. לא מאמינים? הנה מה שאמר מר בנט בעצמו:
[קישור].
זה המצב גם עם שאר המפלגות הדתיות. מי שבוחר יהדות התורה, ש"ס, כוח להשפיע, עם שלם או הבית היהודי, מצהיר בעצם שאין לו דעה בנושא המדיני, והוא משאיר לשאר המצביעים בבחירות להכריע בעבורו.
נכון שהמפלגות הדתיות מזהות את עצמן עם הימין, הן משום שהן צופות שהוא ממילא יזכה, ובעיקר משום שהן יודעות שרוב הציבור הדתי ימני עובדה, אפילו בתוך הליכוד ישראל ביתנו יש כמות לא מבוטלת של מועמדים דתיים לכנסת. כמה חברי כנסת דתיים יש בעבודה? במרצ?
הזדהות זו לא תחייב אותם אפילו שנייה אחת, אם בבחירות בדרך כלשהי השמאל ישיג גוש חוסם. כבר היו דברים מעולם. בסופו של דבר לכל מפלגה דתית יש את זרם הישיבות שלה, וצריך לשבת בקואליציה כדי לדאוג לו לתקציבים.
זו בדיוק הסיבה שבעטיה עיתונות השמאל ובראשה
ידיעות אחרונות שרה שיר הלל ל
נפתלי בנט, בתקווה שיעביר מנדטים מהליכוד למפלגה שתוכל בבוא היום להצטרף לגוש חוסם.
מצביעי הימין
כעת נותר למיין את מצביעי הימין לשני תת-סוגים.
סוג אחד מאמין שאפשר לסמוך על הקב"ה לבדו, ואין צורך לא בסיוע צבאי מארה"ב, לא ביחסים דיפלומטיים עם אירופה, לא צריך יחסים מסחריים עם סין ושאר מדינות אסיה, ובכלל הם צריכים אותנו יותר משאנחנו צריכים אותם. לבעלי דעה זו אין שום בעיה להצביע לעוצמה לישראל, ואני לא בטוחה שאפילו כל נציגי עוצמה לישראל מספיק ימניים בשבילם.
הסוג השני מבין שניהול מדינה הוא עסק מסובך. ראש הממשלה נתון בלחצים אדירים, ועליו לנהל מערכות יחסים דיפלומטיים וכלכליים מורכבות עם מדינות רבות, שהאינטרסים של כמעט כולם נוגדים את אלה של ישראל. כתוצאה מכך יש מגבלות על מה ניתן לומר ומה ניתן לעשות. יש צורך ביכולת תמרון, בתחבולות, בכושר הסברה וביכולות דיפלומטיות עילאיות. ובעיקר יש צורך בשיקול דעת, בסבלנות ובקור רוח. כל זאת כמובן, בלי וויתורים בלתי-הפיכים על אינטרסים חיוניים, ותוך כדי דבקות במטרות לטווח רחוק.
אל המערכת החיצונית הזו יש להוסיף כמובן גם מערכת של אילוצים פנימיים, קואליציוניים, חוקיים, והצורך לשמור על אחדות העם ככל הניתן. בדרך כלל תוך חריקת שיניים, ולפעמים תוך פגיעה במחנה שלך עצמך. מי שחושב שהחיים שם בפסגה פשוטים וניתן פשוט לצוות ורצונך ייעשה, חי באשליות.
הסוג השני, שלפעמים טועים להתייחס אליו כאל "מרכז" הוא הסוג שמתאים לו להצביע בעד הליכוד ישראל ביתנו.
אני מודעת לחששות. כבר היו ראשי ממשלה מהליכוד שהלחץ הכריע אותם והם התהפכו ונהיו אנשי שמאל. בלי להיכנס להבדלים האישיים המהותיים בינם לבין
בנימין נתניהו, והבדלים אלה קיימים, כדאי לזכור כי בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה שכיהן בתפקידו יותר מכל ראש ממשלה אחר מלבד
דוד בן-גוריון. כל מה שאפשר היה לגלות עליו קרוב לוודאי שכבר גילינו. מה שראינו לגביו עד עכשיו, זה מה שנקבל.
הנושא הכלכלי
קשה יותר לחלק את המצביעים בישראל לפי הדעות הכלכליות שלהם. במיוחד לאור העובדה שהכלכלה היא לא מדע מדויק, וגם את המעט שניתן לדעת לגביה בוודאות, לא טורחים ללמד את תלמידי ישראל באף אחת משתים עשרה שנות הלימוד חובה שלהם.
בנוסף, על-פי השגרה הנהוגה באמצעי התקשורת בימינו, ההתייחסות לנושאים כלכליים נגועה בשטחיות ובפופוליזם. הציבור כמעט ואינו מקבל נתונים ברורים אלא רק אוסף של סיסמאות והתחכמויות.
לבורות הכללית ולפופוליזם הוסיפו גם את העובדה שכמעט לא ניתן לנתק בין העמדות המדיניות לעמדות הכלכליות.
לכן, כל חלוקה לשמאל וימין, או לסוציאליזם מול קפיטליזם או ליברליזם וכך הלאה יכולה להיות רלוונטית אולי לסטודנטים ופרופסורים לכלכלה ולמנהל. היא לא תתרום לדיון שלנו כאן.
כדי להתייחס לנושא הכלכלי אני מציעה לבוחר להתייחס לשני היבטים, ולשניהם כאמור להתייחס רק על-פי הידע שנצבר עד לפני שלושה חודשים. תעשו מאמץ לזכור, ותורידו את מינון הציניות.
ההיבט הראשון הוא היבט המאמצים. עד כמה הממשלה ושריה הרלוונטיים בחתך מפלגתי השקיעו מאמצים כדי לקדם נושאים של כלכלה, תחבורה, תקשורת, חינוך, סביבה וכך הלאה. למשל, איזה מבין ראשי הממשלה שאתם זוכרים השקיע את כל זמנו רק במשא-ומתן ל"שלום" (שכידוע פירותיו היו, נו טוב...), ואיזה עסק גם בנושאים האחרים בעצימות לא פחותה?
ההיבט השני הוא היבט התוצאות. וכאן יש לנקוט זהירות, כי כולנו מטבענו קוטרים לא קטנים. לכן, ההשוואה לא צריכה להיות ביחס לאוטופיה שיש לנו לגבי מה שצריך להיות, אלא ביחס לאלטרנטיבה המעשית. אני יודעת שזו משימה לא קלה, משום שלא ניתן לחזור אחורה ולנסות לעבור את אותה תקופה עם מדיניות אחרת. ההשוואה היחידה, שהיא כמובן לא מושלמת, היא למצב במדינות אחרות בעולם בארבע השנים האחרונות. כן, זה נדוש, אבל זו המציאות.
גם כאן כדאי לזכור את האילוצים. מדינה לא יכולה לחלק צ'ופרים לכל האזרחים כל הזמן, בלי שיהיה לכך כיסוי בתוצר האמתי של המדינה. אפשר לעשות זאת באופן זמני, ולצבור חובות, אבל בסופו של דבר יהיה צורך לשלם את החובות הללו, כפי שמגלים היום על בשרם היוונים, הספרדים ואפילו הצרפתים והשבדים.
קל מאוד לפזר הבטחות לפני הבחירות, ועוד יותר קל לזרוק סיסמאות כמו "חברה צודקת, כלכלה הוגנת, ומדינה טובה". לעשות את זה צריך הרבה ידע, הרבה ניסיון, ואת זה לא לומדים מכתיבה בעיתון. הנה עוד סיבה למה צריך לאטום את האוזניים בתקופת הבחירות.
אפילו שמאלנים
למי שהגיע עד לפסקה הזו ועדיין לא ברור לו, אני ממליצה בחום להצביע ליכוד. אלא אם כן כמובן אתם שמאלנים מובהקים. אבל גם אז כדאי לזכור שאם חשוב לכם שהממשלה תהיה יציבה, ולא נלך לבחירות נוספות בעוד שנה, או אם אתם רוצים להפחית את יכולת הלחץ של המפלגות הסקטוריאליות, ולתת לראש הממשלה אפשרות לנהל את המדינה עם פחות אילוצים קואליציוניים, קחו כדור נגד בחילה, שתו כוס מים, תנשמו עמוק ותצביע "מחל".
שיהיו לכולנו בחירות מוצלחות עם תוצאות טובות ובעקבותיהן, לא פחות חשוב - לפחות ארבע שנים טובות ומוצלחות עד הבחירות הבאות.
