כל מי שעוסק בתכנון של מרחבים פתוחים, חללים ציבוריים או פרטיים פתוחים, כיכרות, גינות ופארקים, טיילות וכדומה יודע שקודם כל, הרבה לפני כל שיקול של נוף ונוי חייבים לדאוג לביטחון ולבטיחות.
אדריכלות נוף עוסקת בצורות שונות ומגוונות של שטחים פתוחים ובדרכים שונות של תכנון היחס שבין המבנים לקרקע ולנוף ובין האדם לטבע, אבל תמיד הדגש הוא שהכל כפוף לכך שלא לגרום נזק ולפגוע באף אחד ובשום דרך.
עצים לא רק משמשים ליופי, לנוי ולגן. הם נדבך חשוב מאוד בעולם שבו אנחנו חיים. חלקם מספקים לנו פירות למאכל, חמצן, צל, וחומר גלם לתעשיות הריהוט והנייר.
ואולם לעיתים בשל מחלות, הזדקנות וריקבון העצים מסיימים את דרכם ונופלים. מאחר שקריסה זו כרוכה בסכנה קשה לסובבים וכדי לדאוג לבקרה על פעולות כריתת עצים בישראל, שנדרשת על-מנת להסיר את אותם עצים מסוכנים שמועדים לקריסה נקבע חוק ישן כבר בתקופת השלטון הבריטי בארץ ישראל.
עצים יכולים להיראות תמימים למדי והופכים את הנוף שלנו לירוק וליפה יותר. אולם עצים כאמור, יכולים להיות גם מסוכנים מאוד - עצים השוקלים משקל רב של מאות קלוגרמים ועד למספר טונות קורסים, אם הרשות המקומית התרשלה בתפקידה לפקח על בריאותם וחוסנם ולא כרתה אותם מבעוד מועד בשלב של תחילת ריקבון, מחלה וכיו"ב.
המדובר בענפים עבים במיוחד, שעלולים לקרוס מרוב הכובד שלהם ולעיתים אף העץ כולו נוטה ליפול בגלל הכובד שלו, איתני הטבע או כל סיבה אחרת. וכשמדובר בעצים הנמצאים בסביבת בני אדם (כמו גנים ציבוריים, שמורות טבע בהן נוהגים לבלות מטיילים וכו') או בקרבת רכוש (מכוניות, מבנים וכו'), הסכנה גדלה שבעתיים, שכן הם עלולים לגרום לנזקים כבדים לרכוש ואף לנפגעים בגוף ובנפש.
כדי למנוע סכנות אלו מבעוד מועד ולפני שיתרחש אסון נדרש לפעול באחריות רבה ובמסגרתה נדרשות עבודות גיזום עצים וכריתת עצים וזאת בעיקר לקראת בוא החורף, ובמיוחד לפני שמגיעה סערה גדולה. בשעת סערה, הסכנה לנפילת ענפים מעצים או לקריסת עצים שלמים היא גדולה ומכופלת. אין צורך בסופת טורנדו או הוריקן כדי לגרום לנפילת עץ על רכבים חונים או כדי שענפי העץ ישברו.
מדובר בארועים שמתרחשים כל חורף ובכל מקום בארץ לאחר כל סערה ולמרות הכל העירייות והרשויות המקומיות מתרשלות, מזלזלות ולא דואגות לכרות את העצים החולים והרקובים ומקרי האסון רק מצטברים, העצים ממשיכים לקרוס ושרשרת הנפגעים גדלה והולכת.
האזרחים נפגעים ונגרם נזק לרכוש
כך קרה בתחומי עיריית כפר סבא ב-13.04.11
נזק לרכוש נגרם לרכב כתוצאה מנפילת עץ על הרכב בעת נסיעה ברח' הרצל בכ"ס.
מתוך פסק הדין: "ביום 10.2.09 בשעות הצהריים המוקדמות נהגה התובעת 1 (להלן- התובעת) ברכב מאזדה 323 שנת ייצור 94' (להלן: הרכב). במהלך נסיעתה ברחוב הנ"ל, נפל לפתע עץ פיקוס גבוה על הרכב. לדברי התובעת , הרכב נעצר מעוצמת הנפילה והיא נותרה לכודה בתוכו עד להגעת כוחות חילוץ והצלה".
ומוסיף בית המשפט וקובע: "מיותר לציין כי הותרת עצים כאמור בתחום שיפוטה של הנתבעת מחד ואי נקיטת פעולות מתאימות מנגד משכללת צפיות לגרימת נזק. מדובר בנזק שיכול לגרום אף לנטילת חיי אדם".
ובמקרה אחר בחדרה:
"ביום 2.12.2009 חנה רכבו של התובע ברח' טיומקין בחדרה, ליד "גן יהושע", ואחד מעצי הגן קרס לפתע, פגע ברכבו וגרם לו נזק רכוש".
במקרה זה קבע בית המשפט כי "חובת העירייה ברורה מאליה, שכן העירייה היא לא רק בעלת העץ שהיה נטוע על המדרכה שלידה חנה רכבו של התובע, אלא יש לה חובה מכוח פקודת העיריות לנקוט באמצעים להסרת כל מטרד או למניעתו (סעיף 242 לפקודת העיריות - נוסח חדש)".).
למרות כל אלה ממשיכות הרשויות המקומיות לנטוע ולשתול עצים מסוגים לא עמידים בקרבת שבילי הליכה, מעברים וכבישים. בעיקר נכון הדבר בפארקים עירוניים ובשמורות. אין כל התיחסות לנושא הבטיחות וביטחון והיופי ומראית העין הן חזות הכל.
זו רשלנות פושעת והרת אסון, אין כל שלט אזהרה בנושא בשום פארק, אין הסברה ואין מודעות לנושא בציבור. בפועל בשטח, העצים ממשיכים ליפול על מכוניות ועוברי אורך תמימים ולגבות קורבנות. החורף בעיצומו והאסון הבא בפתח.
בשבוע האחרון בשל הסופה נפלו ברחבי הארץ עשרות עצים, חלקם על שבילים בהם נוהגים ללכת עוברים ושבים. מדובר בסכנת נפשות אשר אין לה כל התייחסות רצינית מצד הרשויות המקומיות האחראיות לנזק ולקורבנות הבאים.