הביטוי: "יושב על חבית אבק שריפה" נועד להמחיש מצב של סכנה ברורה ומיידית כזו שיכולה לקרות בכל רגע ללא התרעה, ושהשלכותיה יהיו קשות ומרות. כל מי שעושה טיול קצר בכל עיר בארץ לא יכול שלא לראות בצידי הבניינים, צמוד לקירות ובתוך כל מיני פינות זנוחות, בלוני גז מציצים, מופקרים לשמש הלוהטת, לפגעי מזג האוויר ולחסדי כל מי שרוצה לגשת אליהם. הם לא חסומים ומוגנים מגישה של מחבלים ועבריינים, אין עליהם כל פיקוח או עיניים בוחנות, אין אחזקה שוטפת ושמים לב אליהם רק כשיש אזו שהיא תקלה - כמו דליפה, רייח חריף שנפלט וכיו"ב.
גז הבישול התמים הוא חומר מסוכן.
אמנם גז הבישול הוא מוצר רב תועלת שקשה לתאר את חיינו בלעדיו - אך נושא גם פוטנציאל סיכון רב:
גז הבישול הוא חומר מחניק, דליק ונפיץ המסוגל לגרום לנזקים חמורים לסביבה ואף לאסון המוני. לפיכך נדרשת שמירה על נהלי בטיחות קפדניים בכל הרמות ובכל התחומים הקשורים לטיפול בגז.
בעצם גז בישול הוא דלק אשר מתלקח בקלות. אולם כאשר תכונה מועילה בד"כ זו יוצאת משליטה, טמון בה כוח הרס עצום: עוצמת הפיצוץ של קילוגרם גז בישול שקולה לפיצוץ 2.5 ק"ג חומר נפץ!!.
הגז דליק, אך חסר ריח, ולכן בטרם השיווק לצרכנים מוסיפים לו ריכוז נמוך של אתיל מרקפטאן - חומר בעל ריח חזק ואופייני, המאפשר לבני אדם לזהות דליפות ונזילות במערכת האחסנה וההולכה שלו.
הגז כבד מן האוויר, ולכן בנזילה ממכליו הוא זורם צמוד לרצפה ונוטה להתרכז במקומות נמוכים כגון מרתפים. ובכך לגרום בהם לסכנת הצתה וחנק כתוצאה של חוסר חמצן כאמור, המדובר בגז רעיל חסר ריח וצבע, שיכול לגרום אף למוות.
על-פי חוק משק הגז, חייב ספק הגז לבצע בדיקת תקינות למתקן הגז לפני חיבורו, וכן לבצע בדיקה תקופתית אחת ל-5 שנים לפחות, או אחת לתקופה קצרה יותר בהתאם להוראות שנקבעו על-ידי השר או בתקן ת"י 158. הספק חייב להפסיק את אספקת הגז לצרכן שלא יאפשר את ביצוע הבדיקה תקופה זו היא ארוכה מדי, לא רצינית ובעייתית - הנושא צריך להיות בפיקוח שוטף ובכל זמן כדי למנוע אסון.
בין השאר נקבע בחוק כי נדרש להתקין את מיכלי הגז ואביזריהם במקום נגיש ופתוח,כדי שהגז יוכל להתנקז בעת דליפה ושרצוי שקרקעית המיכל לא תימצא מתחת למפלס הקרקע שמסביב. וכן שיש להתקין את המיכלים ואביזריהם לפחות 1.2 מטר מפתחי הבית שמפלסם גבוה מקרקעית המיכלים, ולפחות 3 מטר מפתחי הבית (כולל חלונות וכניסות למרתפים ומקלטים), המצויים מתחת או במקביל למפלס קרקעית המיכלים.
אומנם עולה שבתקן ישנם הנחיות די קפדניות לגבי התקנה אולם אין על יישומם בשטח כל פיקוח. בכלל למעט כמה סעיפים כלליים אין התייחסות לאחזקה ובדיקה שוטפת ועל כן בשטח המצב מופקר ולאחר שימוש ועמידה חשופה לפגעי מזג האוויר, צמחיה גדלה, ופגעים של עשרות שנים, הצינורות חלודים, התושבות מתפוררות והמצב מבחינה בטיחותית פשוט בשל לפיצוץ.
לא מדובר בסכנה תאורטית, אלא במקרים המתרחשים בארץ מדי תקופה:
בשנת 2005 עצרה המשטרה את אלירן ממן, בן 22, ועוד צעיר בן 17, שניהם פעילי ימין קיצוני החשודים שתכננולבצעאת "ניסיון המגה פיגוע היהודי הראשון" לאחר שהציתו צוברי גז שהכילו 6,000 ליטר גז בישול בעיר רחובות. חוקרי מכבי אש העריכו כי פיצוץ היה גורם לקריסת אחד הבניינים על יושביו.
בחודש יולי 2011 , בשני פיצוצים שהיו בנתניה ושהמקור שלהם היה דליפת גז, נהרגו 4 אנשים ונפצעו בס"כ 61 תושבים תמימים. העירייות והרשויות המקומיות לא מבצעות שום פעילות פיקוח בתחום והן מפקירות מליוני אזרחים בארץ למחדל שהפועל הנובע ממנו הוא סכנת מוות לאזרחים, קריסת בניינים, הרס וחורבן.
מערך כיבוי האש פועל רק בעת אסון ולאחר קריאה והוא אדיש לכל מחדל בתחום הזה ומתנהל בעצימת עיניים והתעלמות. הממשלה לא פועלת להסברה וטומנת את ראשה בחול - הרי תמיד אפשר לשכור סופרטאנקר אם הדברים יוצאים משליטה ולטעון שניהלו את הטיפול באסון בגבורה ולשכוח שזה נכון אך רק לאחר מעשה.
כל אלה מעלים ומסתכמים לכדי מסקנה עגומה שבינתיים החיים ימשיכו בשלווה על גבי חבית אבק השריפה ובהמתנה לפיצוץ הבא.