מספר שנים קודם לבחירות האחרונות שהיתי בירושלים לצורך סיור כנסיות ונצרות. יש הרבה כאלו בירושלים. מכל הסגנונות והמינים. הרתיעה אותי במיוחד אחת מהן. מבלי להזכיר את שמה ואת המסדר המפעם בה, ייאמר כי מדובר בכנסייה מיוחדת במיוחד. כנסייה-בית כנסת, כזו המשלבת בתוכה אלמנטים של בית תפילה יהודי כמו בית תפילה נוצרי. מדובר בנוצרים משיחיים, או בנוצרים יהודים, הרואים בישו כמושיע. חלקם משתייכים לקבוצה "יהודים למען ישו", חלקם לקבוצות דומות. העיקרון ברור: ישו הוא האמת לדידם.
כאמור, זו הכנסייה היחידה שחשתי בה שלא בנוח. מכל האיקונינים והתקרות המקומרות, רק כאן הרגשתי לא מוסרי, כעושה דבר-מה אסור. כאן הרגשתי כעושה עבודה זרה. הכיצד? ההסבר מונח בתחושה שהיטבתי להבינה כבר אז. כבכל הכנסיות האחרות טיילתי כצופה חובב היסטוריה ותרבות. הרגשתי שבאתי ללמוד, להיפתח לתרבות אחרת. נו, פלורליזם. באחרונה, חשתי שמדובר בעבודה זרה. דווקא בגלל שמדובר בכנסייה בעלת אלמנטים יהודיים, דווקא בגלל המאמץ להתחבב על היהודים, דווקא לאור הסיפור האישי של המדריך במקום והדמיון שלו ושל דבריו ליהדות ולמסורת היהודית, דווקא מתוך "כיבוד" היהדות הרגשתי את אלמנט המיסיונריות בעניין. הרגשתי בגניבת לבבות. הרגשתי סכנה לעם ולזהות היהודית.
יאיר מבין
יאיר לפיד הוא יהודי. מי שקרא בכתבותיו בסופי שבוע מבין שהוא יהודי אשר חשובה לו הזהות היהודית, וגם זו של ילדיו. מי שקרא בספרו אשר כתב מתוך גרונו של אביו, מבין איזה סיבוב עשתה משפחתו באירופה לפני שהתנחלה בארץ ישראל. יאיר מבין מאוד.
יומיים לפני הבחירות כאמור, אני יושב כהרגלי לסעוד בקפיטריה הרגילה באוניברסיטת תל אביב. בשולחן לצידי ישובים שי פירון ורות קלדרון. אני מודה שמוזר לראות מספר 2 אנונימי ברשימת "יש עתיד" כאשר אלו שאחריו ברשימה "מוכרים" בראשי ערים ובעלי עשייה ציבורית.
הדברים ששמעתי מעל צלחת הספגטי, עוררו בי את אותה תחושה מלפני מספר שנים בכנסייה בירושלים. הגברת ביקשה, שלא לומר משכה את הבחור, לעניין הגדרת הדת בתעודת הזהות ובכלל ברשויות המדינה. הגברת ביקשה והציעה, באופן לא ספונטני, כי יירשמו שלושה סוגי יהודים ברשויות: יהודים רפורמים, יהודים קונסרבטיבים ויהודים אורתודוקסים. עוד ציינה כי היא בקשר עם גורמים שונים, כדי שהדבר ייעשה בהסכמה, אך צפויים קשיים עם האורתודוקסים. האחרון נלהב מההצעה, והשיב שאפילו יאיר בקטע.
אינטליגנט והדיוט
ראשית, אני מקווה שיאיר בקטע אחר.
שנית, אני מקווה ששני הכוכבים ברשימת "יש עתיד" יבינו, ויבינו מהר, שלפי גישתם, אין עתיד! אין עתיד לעם היהודי, לזהות היהודית והציונית. כל פעם מחדש אני נדהם לשמע אנשים אינטליגנטים המדברים שטויות שאחרון הליצנים לא היה אומרן. דומני כי ההסבר לכך נעוץ בפילוח הדקויות שהאינטליגנטים רואים, אל מול דלות הצבעים אשר רואה ההדיוט, ולפיכך דלות הדעות שלפניו. כך להדיוט הברירות הינן מועטות, ולרוב יבחר בעמדה אחת או אחרת, ובתנאי שהיא תהיה ברורה, קודם כל לו.
האינטליגנט מבין דעות מורכבות יותר ומכאן הוא מרשה לעצמו ליצור שעטנז של דעות איתן יכול להתמודד. הדבר מביא מחד-גיסא להשקפות הטרוגניות יותר בדעותיו, לסייגים אינסוף ולניואנסים וחידודים על כל צעד ושעל. מאידך-גיסא, הדבר מביא לאי-יציבות בדעות, אפשר גם וגם, אפשר ביום א' כך וביום ב' ההפך, ביום ג' אפשר שום דבר, ביום ד' אפשר גם וגם. אפשר סלט. לא רק סלט של ירקות, אלא גם סלט מטאפורי של דעות. אפילו באותו אדם, אפשר סלט, העיקר שלא תהיה עמדה, העיקר שדבר לא יהיה ברור, העיקר שהמשפט יהיה מנוסח בשלושה חלקים אבל חשוב שלא יגיד כלום.
סכנה מבית
ביני לבין עצמי מקוננת בראשי שאלה: האם שני הליצנים האינטליגנטים חשבו איך תיראה כתובה בדור הבא. ואיך תיראה תעודה בדור הבא. מה יהא כאשר רפורמי יבקש להתחתן עם קונסרבטיבי, איך ייקרא הרך הנולד? מה יכתבו אצלו בתעודה? האם הוא יוכל להתחתן עם אישה בעלת הגדרת זהות אחרת?
נראה, כי את שיטת הסלט או הגם וגם טוב להשאיר לירקות. לא כל מה שעובד על ירקות עובד על בני אדם.
אם ישנה סכנה לזהות היהודית ולעם היושב בארץ ישראל, היא קודם כל מבית, עוד קודם למסוכנות של הערבים של 67' או 48' או סתם מוסלמים שאוהבים לצעוק כשמניחים לפיהם חמישים מיקרופונים יחד.
הסכנה היא מאנשים שהם מתוך, מבית, אולם רוצים לקרוץ לאחרים, לגלות טפח. הניסיון מלמד שרוצים גם וגם, אי-אפשר, ולכן אין עתיד.
