הרצון לפרסם את המאמר הזה נבע עקב תחושה מוזרה שאפפה אותי לאחר מספר מפגשים, תצפיות וראיונות שערכתי עם מספר אנשים. הסיפור הראשון נגע לסוגיה מגדרית: נפגשתי עם פעילה פמיניסטית שטענה בשיחה בארבע עיניים כי היא מעדיפה לעבוד עם גברים מאשר עם נשים, שאין אחווה בין נשים, שהן פחות יעילות בעבודה ועוד שלל אמירות שניתן לתייגן כ"לא פמיניסטיות" בלשון המעטה.
המקרה השני שבלט אצלי, נבע בעקבות צפייה בארגון שמאל ישראלי שחרת על דגלו התנגדות לבנייה בשטחים שמעבר לקו הירוק אך במובנים רבים דווקא קריאת התיגר של אותו ארגון, עוררה בקרב
מתנחלים רבים, בוודאי בקרב מובילי דעה בהתנחלויות, רצון עז להעמיק ולהרחיב את ההתנחלויות, כמעט במובן ה"דווקאי" של המילה.
המקרה השלישי, בלט דווקא אצל ארגון ימין שבחר להילחם נגד מה שהוא הגדיר "מסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל", אך מאז שהחל את פעילותו גברו קולות הגינוי נגד מדיניות ישראל, דווקא בסוגיות בהן אותו ארגון נגע. זאת בבחינת "להעיר את המתים".
לאחר תצפיות, מפגשים וראיונות נוספים הגעתי לכדי תובנה כי כמעט בכל גוף, ארגון, תפיסת עולם, אולי אפילו בכל פרט ופרט ישנו יסוד פרדוקסלי הסותר את אותו גוף עצמו. לא מדובר בתפיסת קונפליקט המתנגדת לגורם חיצוני, אלא יסוד פרדוקסלי בתוך אותו גוף עצמו. בחרתי לנסח אותו כ"פרדוקס בסיס הארגון" כיוון שהוא בלט בעיקר בקרב הארגונים אותם בחנתי ויתרה מכך, הוא הקל עליי לפענח ולהבין בצורה טובה יותר את אופן פעילותם ופעולתם.
מהו אותו "פרדוקס בסיסי הארגון"?
זהו מצב בו בבסיסו של ארגון חפץ-חיים מצויה סתירה פנימית מובנית אל מול מטרות הארגון. זוהי סתירה שלעיתים רבות אינה מודעת ואינה מכוונת אך אין זה מבטל את קיומה. לדוגמה, אותו ארגון שמאל ישראלי שביקש להתנגד לבנייה בשטחים, הרי לצורך הויכוח אילו הופסקה הבנייה בשטחים היה על הארגון לסיים את תפקידו, כנ"ל לגביי אותו ארגון ימין: במידה וחדל "מסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל", על אותו ארגון היה לסיים את תפקידו ולהתפרק. אך לא כך, ארגונים וגופים חפצי חיים בכלל, הם, ובכן, חפצי חיים וככאלה הם נאחזים בסיבת הקמתם לצורך המשך פעילותם.
יתרה מכך, גופים רבים נדרשים או חשים צורך להעצים את סוגיות הבסיס של ארגונם על-מנת להבהיר את חשיבות הסוגיות הללו (זהו טיעון כמעט מעגלי – הסיבות לקיום הארגון חשובות מספיק על-מנת שהארגון יקום ועל-מנת להמשיך את קיומו צריך להבהיר את חשיבות הסיבות לכך) בקרב הציבור הרחב ולעיתים רבות לעצמם ולארגונים נוספים.
בנוסף לכך, במציאות שבה ישנה תחרות בלתי פוסקת על תשומת ליבו של הציבור, הרי שממילא ישנה חשיבות בהבלטת מסרים מסויימים על פני מסרים אחרים, וכך נדרשים הארגונים להעצים את הסוגיה או הסוגיות שבהן הם עוסקים. כך, אנו נמצאים עם אלמנט חשוב, העצמת הסוגיה, שמבהיר את הפרדוקס שבבסיס הארגון.
על הארגון לייחד את תשומת ליבו לסוגייה ייחודית ומובחנת וכך הוא מציב אותה מעל לסוגיות אחרות, מעצים את חשיבותה (הן ברמה הפנים ארגונית והן ברמה החיצונית הקרובה והרחבה) ומשכך, הוא עלול להוביל למצב בו, עצם העלאת הנושא לדרגה "חשובה יותר", עלולה לייצר ריאקציה קיצונית יותר מן העבר השני ולפגוע בדרישות הארגון.
חשוב מכך, העצמת הסוגיה עלולה להבליט את הסתירה בבסיסו של הארגון כך שללא הסוגיה עצמה, לא היה טעם בהקמת הארגון מלכתחילה. למשל, אנו עלולים להגיע למצב שבו ארגון שמאל המתנגד להקמת התנחלויות "מצדיק" את קיומו על-ידי העובדה שהתנחליות חדשות הולכות ומוקמות, ושארגון ימין "מצדיק" את קיומו על-ידי התעצמות "מסע הדה-לגיטימציה" שהוא עצמו ביקש למנוע.
הדוגמה הפמיניסטית שהצגתי בראשית מאמר זה היא הבעייתית יותר אך הצגתי אותה על-מנת להבהיר נקודה פרטנית (ואם כבר פמיניזם הרי שהאישי הוא הפוליטי) הבאה להציג, מלבד צביעות אנושית בסיסית, מצב שבו דווקא מי שאמונים על טיפול בסוגיות מסויימות הם אלו שמחזיקים בדעות ההפוכות לכך. יתרה מכך, הדוגמה הזו מבהירה כי דווקא אדם הפועל למען מטרה מסויימת עלול לחוש כי פתרון אותה הבעיה עלול להותיר אותו במובנים מסויימים, חסר מעשה.
משמרים את המצב הקיים
חשוב להדגיש כי לא כל הארגונים עלולים לסבול ממצב פרדוקסלי זה אך נדמה שזוהי סוגיה שחשוב להעלות, מדוע? כיוון שארגונים הבאים לשנות מצב קיים עלולים להוביל למצב של שימור המצב הקיים או החרפה שלו לכיוון השני. אין באמירה זו כוונה להרפות את ידם של ארגונים העושים מלאכה חשובה, אלא להאיר בפניהם נקודה זו על-מנת שישתדלו להביט על עשייתם במבט על, מדי פעם בפעם ומתוך הקשר. הארגונים צריכים להכיר את המצב שבו הם מצויים לעיתים: מצב תמידי של אי השלמת משימות ויחד עם זאת, התמקדות במטרה ובסיבה ש"לשמה התכנסנו".
פרדוקס בסיס הארגון דומה לדעתי לניצרה התחובה ברימון. זוהי ניצרה מטאפורית שמבטאת פרדוקס ברור: היא זו ששומרת על שלמות הארגון מצד אחד, ומאידך, היא זו שעלולה להשמידו במידה ותשוחרר.
