|
|
|
תאריך:
|
06/02/2013
|
|
|
עודכן:
|
06/02/2013
|
|
|
1 |
|
| |
אי רצון לשנות מצב הרשעות השוא
בשנת 1993 לפני 20 שנה בנסיון לא מוצלח לשנות את קבילותה של הודאת הנאשם מחוץ לכותלי בית המשפט, הוקמה על ידי שר המשפטים של אז דוד ליבאי (העבודה), ועדה בראשות השופט גולדברג. נסיון זה לא צלח היות והועדה היתה מורכבת משופטים. היו בדעת מיעוט המלצות להפעיל פיקוח יתר על החוקרים באמצעים טכנולוגיים ואחרים אלא שנמצאו תירוצים כדי לא לישם דבר. נקבע ש – "אין אפשרות מעשית לתעד את מהלך החקירה" - עובדה שכיום לגבי פשעים חמורים אך רק לגביהם החקירות מתועדות. במציאות המשטרה מרמה כדי להשיג בכל מחיר הודאה (להוציא מקושרים ומיוחסים - מקרה אולמרט) בחקירתה את כל סוגי העברות לכאורה כולל תעבורה. אי לכך אפשרי ונדרש לתעד בצילום את כל החקירות. נראה שהעומדים בראש הועדה חששו מפני דרישה דומה לתעד את מהלך הדיונים. למצער הקלטה קולית בלבד למרות שיש גם מה לראות, את שפת הגוף שלהם את עיוות בפניהם וההבעות העוינות במטרה להפחיד ולהרתיע.
התירוץ הבא הוא ההצבוע ביותר – "הדרישה לצלם איננה מערערת על עצם הלגיטימיות שבהתמקדות החקירה בהשגת הודאה מנאשם, אלא להיפך: מחזקת את מעמד ההודאה בעצם ההשקעה הנדרשת" ראשית כל מעמד ההודאה בחקירה חזק מאוד כפי שנקבע בחוק לפי סעיף 10א' לפקודת הראיות אותו קידמו לא אחרים מאשר שופטים! והיא אף נחשבת בעיני המערכת המשפטית, עד לא מזמן באי ידיעת הציבור ל"מלכת ההוכחות". לכן למעשה ידי בית המשפט וכפי המשקל הקובע ששופטים נותנים לה, אין דבר שיכול להוסיף ולחזקה יותר לרבות תעוד מהלך החקירות. ההשפעה היחידה שיכולה להיות לתעוד החקירות היא הפוכה, להראות עד כמה אמצעים פסולים ולא חוקיים ננקטים במהלך החקירות.. מכיון שההשפעה יכולה להיות רק בכיון זה, הרי שברור שמזה החשש אותו רוצים להסתיר בתרוץ הפוך. גם כאשר מגלית עברינות החוקרים שופטים מתעלמים מכך. כמו כן התיחסות הועדה במקרה הטוב היתה, כאילו רק מדי פעם ישנם חוקרים סורחים אשר מוציאים הודאת שוא ואינם מנסים לברר את שקרה. המציאות הינה קשה בהרבה, המפכ"ל החדש של המשטרה - יוחנן דנינו אינו 'מנקה את האורוות' כפי שהבטיח משום שאינו יכול. החוקרים המוציאים הודאות שוא אינם סורחים מהוראות המשטרה! אלא עושים בדיוק את המוטל לפי הנחיות הממונים עליהם! כך יודע כל עורך דין פלילי. זוהי שיטת עבודתה של המשטרה המלמדת "חוקריה" לעשות כך. האמצעים הלכו ו"השתפרו" מאז שלמשטרה אור ירוק מטעם החוק המקנה לרישום של המשטרתי אודות אמרתו של נחקר, מעמד של הוכחה. השופטים חברי הועדה דאגו לקבע את המשך פשיעת הרשויות כמו של המשטרה ושל בית המשפט בחסות החוק האוסר צילום והקלטה. לאחר תוכניות תחקיר בטלויזיה לא נותר למשטרה אלא באי רצון להודות בזאת. מכאן שרק בניה מחודשת של מערך חקירות עדיף לא במסגרת המשטרתית תוכל להועיל, בתנאי שתהיה המערכת המשטית אחרת שלא תעודד חוקרים לבדות הודאות שוא של נחקרים וגם לא ממתעלם מאי סדרים בחקירות. |
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
פרפר |
|
|
|
2 |
|
| |
שופטים הם אלו שקדמו את חקיקת סעיף 10 לפקודת הראיות. השופט חשין: השתמש באמרה " אין אדם משים עצמו רשע"...אשר משמעותה: מנוגד לטבע האדם לגרום להרשעת עצמו על ידי הודאה ויש לחשוד באמיתותה. חשין הפך על פיה את משמעות האמרה וטען: "אין אדם מודה כי עבר עבירה פלונית אלא אם עבר אותה עבירה. ""חוכמת-הלב"" לימדה אותנו, שאין אדם עושה עצמו רשע במקום שהוא צדיק. בייחוד אמורים הדברים בחמורות שבעבירות, באותן עבירות השולחות אדם לשנים ארוכות אל בית האסורים. אין זו הנחה משפטית. אין זו חזקה חלוטה, הנחה של שכל-ישר היא, הנחה המייסדת עצמה על טבע האדם" ובהמשך לפי חשין: אם יש הודאה ניתן להגיד שהוא עבר את העברה. כלומר שופטים כמו של בית המשפט העליון בנוסף לפשע ההרשעה על סמך הודאה, הם מוסיפים גם חטא בהשתמשם בלשון חז"ל המבטאת את כחמת הלב שנפקדת מהשופטים. בעזות המצח האופינית הם קובעים את שלהם על טבע האדם, ומצטטים במהופך את מי שיכלו ללמוד מהם מופת לצדק. אם לא די בכך, הם אינם טורחים להשכיל עצמם אודות הנעשה בחקירות אלא אף מתכחשים לעדויות שמביאים בפניהם, ולמרות זאת הם סומכים ידם על התוצאה.
השופטת דורית בייניש ב- 2006 בבית המשפט העליון: "על אף שהועם זוהרה של ההודאה כ'מלכת הראיות', והופנה זרקור לחשש מאפשרות הרשעת אדם חף מפשע, עדיין יש לה להודאה מקום של כבוד בסולם הראיות הקיימות במשפט פלילי, והיא בבחינת כלי ראייתי חשוב ומקובל באותם מקרים בהם שוכנע ביהמ"ש כי מדובר בהודאת אמת, יש לשלול את הגישה לפיה, כנקודת המוצא, בכל הודאה קיים במובנה 'פגם מולד' בדבר היותה של ההודיה הודית שווא וראיה חשודה על פניה, כאשר מלכתחילה טבוע בה חותם של אי רציונליות." עבור כל החפים המורשעים אין כלל "זוהר" באסון גורלם. וכיצד בית המשפט משוכנע כי מדובר בהודאת אמת הרי אם הנאשם שולל אותה, בית המשפט "משכנע" את הסנגור לחזור בו מהכחשת ההודאה. אם אינו מאמין לעדותו בבית המשפט מדוע מאמין הוא ל"עדותו" כפי שנרשמה לא על ידו אלא על ידי החוקר? מתעלמת לחלוטין מההונאה השקרים התחבולות לחץ ואיומים של המשטרה. ומאין לה הידע הרב על העובר על נחקר? יותר מכל מנין "התובנה" שהודאת הנאשם אינה בעצם הויתה חשודה? אמירתה מעידה על חוסר רצון לבחון את יושרם של בעלי השררה בתוכם גם שופטים. בדמוקרטיה יש משקל שווה לאזרח כמו לרשויות. אמנם נוהגת היא לנופף במונח דמוקרטיה כאשר לדעתה זה מתאים להשקפותיה המדיניות , אך כפי שמתגלה אינה בקיאה או אינה רוצה להכיר בעקרונותיה.
לדברי חברי הועדה כפי שכתבו: "... לדעת הועדה יש לעגן את הדרישה לתוספת ראייתית, בלי להגדיר את משקלה ודרגתה. עניין זה יהא מסור לבית המשפט על פי נסיבותיו של כל מקרה, לדעת הועדה משתלבת הצעה זו עם "דיני הראיות המודרניים שממעיטים בכבילת שיקול הדעת השיפוטי בכללים טכניים, והם מושתתים על עקרון ההערכה החופשית". זוהי לדבריהם "הנטייה המודרנית" בדיני הראיות... מפורמליזם ומנוקשות לגמישות ולשיקול דעת, מ'גילוי' חוק ל'יצירת משפט". קביעה זו מבטלת כל סימוכין אוביקטיביים ומקנה לשופטים את הסמכות לקבוע כרצונם. את תוצאת רצונם גם אין ערכאת ערעור מבטלת גם אם בהתעמקות ורצון לגלוי נתן למצא ראיות אוביקטיביות סותרות. "יצירת משפט" מנותקת מכל כללים אוביקטיביים כך נוצר המונח "אמת משפטית" – שאינה בהכרח אמת העומדת בפני עצמה. בפועל "עקרון ההערכה החופשית רק הזניק את שעור ההרשעות לממדים בלתי מתקבלים על הדעת ומשקפת את העובדה ששופטים מעדיפים הרשעה על פני כל אפשרות אחרת ושלום האדם והחברה אינו מעניין אותם. אכן האינקויזציה ינה "מוד |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
פרפר |
|
|
|
3 |
|
| |
בשנת 1993 לפני 20 שנה בנסיון לא מוצלח לשנות את קבילותה של הודאת הנאשם מחוץ לכותלי בית המשפט, הוקמה על ידי שר המשפטים של אז דוד ליבאי (העבודה), ועדה בראשות השופט גולדברג. נסיון זה לא צלח היות והועדה היתה מורכבת משופטים. היו בדעת מיעוט המלצות להפעיל פיקוח יתר על החוקרים באמצעים טכנולוגיים ואחרים אלא שנמצאו תירוצים כדי לא לישם דבר. נקבע ש – "אין אפשרות מעשית לתעד את מהלך החקירה" - עובדה שכיום לגבי פשעים חמורים אך רק לגביהם החקירות מתועדות. במציאות המשטרה מרמה כדי להשיג בכל מחיר הודאה (להוציא מקושרים ומיוחסים - מקרה אולמרט) בחקירתה את כל סוגי העברות לכאורה כולל תעבורה. אי לכך אפשרי ונדרש לתעד בצילום את כל החקירות. נראה שהעומדים בראש הועדה חששו מפני דרישה דומה לתעד את מהלך הדיונים. למצער הקלטה קולית בלבד למרות שיש גם מה לראות, את שפת הגוף שלהם את עיוות בפניהם וההבעות העוינות במטרה להפחיד ולהרתיע.
התירוץ הבא הוא ההצבוע ביותר – "הדרישה לצלם איננה מערערת על עצם הלגיטימיות שבהתמקדות החקירה בהשגת הודאה מנאשם, אלא להיפך: מחזקת את מעמד ההודאה בעצם ההשקעה הנדרשת" ראשית כל מעמד ההודאה בחקירה חזק מאוד כפי שנקבע בחוק לפי סעיף 10א' לפקודת הראיות אותו קידמו לא אחרים מאשר שופטים! והיא אף נחשבת בעיני המערכת המשפטית, עד לא מזמן באי ידיעת הציבור ל"מלכת ההוכחות". לכן למעשה ידי בית המשפט וכפי המשקל הקובע ששופטים נותנים לה, אין דבר שיכול להוסיף ולחזקה יותר לרבות תעוד מהלך החקירות. ההשפעה היחידה שיכולה להיות לתעוד החקירות היא הפוכה, להראות עד כמה אמצעים פסולים ולא חוקיים ננקטים במהלך החקירות.. מכיון שההשפעה יכולה להיות רק בכיון זה, הרי שברור שמזה החשש אותו רוצים להסתיר בתרוץ הפוך. גם כאשר מגלית עברינות החוקרים שופטים מתעלמים מכך. כמו כן התיחסות הועדה במקרה הטוב היתה, כאילו רק מדי פעם ישנם חוקרים סורחים אשר מוציאים הודאת שוא ואינם מנסים לברר את שקרה. המציאות הינה קשה בהרבה, המפכ"ל החדש של המשטרה - יוחנן דנינו אינו 'מנקה את האורוות' כפי שהבטיח משום שאינו יכול. החוקרים המוציאים הודאות שוא אינם סורחים מהוראות המשטרה! אלא עושים בדיוק את המוטל לפי הנחיות הממונים עליהם! כך יודע כל עורך דין פלילי. זוהי שיטת עבודתה של המשטרה המלמדת "חוקריה" לעשות כך. האמצעים הלכו ו"השתפרו" מאז שלמשטרה אור ירוק מטעם החוק המקנה לרישום של המשטרתי אודות אמרתו של נחקר, מעמד של הוכחה. השופטים חברי הועדה דאגו לקבע את המשך פשיעת הרשויות כמו של המשטרה ושל בית המשפט בחסות החוק האוסר צילום והקלטה. לאחר תוכניות תחקיר בטלויזיה לא נותר למשטרה אלא באי רצון להודות בזאת. מכאן שרק בניה מחודשת של מערך חקירות עדיף לא במסגרת המשטרתית תוכל להועיל, בתנאי שתהיה המערכת המשטית אחרת שלא תעודד חוקרים לבדות הודאות שוא של נחקרים וגם לא ממתעלם מאי סדרים בחקירות. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
חוטר |
|
|
|
4 |
|
| |
לפי החוק העברי יש להטיל אחריות על מעשה שנעשה בזדון ולא רק ברשלנות אך שר משפטים פנחס רוזן לא חשב שהטלת אחריות היא דרך נכונה וטען שאינו מעלה כלל על הדעת שדבר כזה יקרה. אם כך לא העלה כלל על הדעת שיקרה מה שקורה כדבר שבשגרה. יחד עם זאת טען "אבל לקבוע בחוק שהמדינה אחראית לנזיקין הנגרמים על ידי שופטים, בעוד שהשופטים חסינים - זוהי לדעתו דרך מאד בלתי אחראית. מכיון שאותו לחץ מוסרי יורגש על ידי השופטים, והם כבר לא ירגישו את עצמם כל כך חפשיים בגישתם אל משפט". נוסח פקודת הנזיקין האזרחיים, 1944 מאפשר הגשת תביעה נגד המדינה בשל עוולה שביצע שופט, אך אינה מחייבת את בתי המשפט. בועדת חוק ומשפט הוחלט שלא להכריע בשאלה. מכאן שזהו תפקידו של בית המשפט הפרשן המוסמך של החוק. בכנסת קבעו שהראוי להעניק לשופטים חסינות אישית מפני תביעות בנזיקין. הכנסת העדיפה את רצון השופטים לחסינות על פני טובת בעלי הדין הניזוקים. מאותם שיקולים חששו מהטלת אחריות על המדינה. אולם השאירו פתח לעשיית צדק לניזוק ומניעת עוול למי שנפגע מעוולה של שופט, לא רק למען הניזוק, אלא למען המערכת אשר יוגבר בה אמון הציבור. האמצעי של האזרח לתבוע את המדינה הוא עתירה לבג"ץ. אלא שבג"ץ הוא בית משפט ושופטיו הם אותם שופטים של בית המשפט העליון. אלו כלל אינם מעוניינים להודות בעולות בית המשפט, מפני שמטבע בריאתה עושה כל מערכת סגורה ככול שביכולתה לחפות על מחדלי חבריה. זה סוד הישרדותה של כל גילדה לאורך ההסטוריה. הרי הם אלו שניסו באמצעות תחיקה בכנסת גם לבטל את אחריות המדינה על שופטיה, ומובן שלא יתנדבו לאשרה. די לראות מה קורה כאשר מוגשות עתירות לבג"ץ שלא בעניין שפיטה, העתירות ברובן נדחות והעותר מחוייב בקנס כבד.
המסקנה המתבקשת מכל אלו היא שבניגוד לכללי הדמוקרטיה המודרניצת שמסדה הוא המוסר האנושי שמקורו במורשת ישראל, שופטי מדינת ישראל אינם ככל האדם. הם לעולם אינם נתונים להשחתת מידות וכל פיקוח חוקי עליהם ואכיפתו מזיק לשמירת המידות שלהם. פרופ' טדסקי: "במקום הנטיה לריבוי החסינים, שאיפת המשפטנים צריכה להיות ביטול החסינות בכל מידת האפשר. החסינות אינה תופעה נעימה משום כפירתה בשוויון, פגיעתה בניזוק; ויש לברך על כל צמצום שיתחולל בה". על פי, הענותו של שר המשפטים פנחס רוזן והענות הכנסת לדרישת השופטים, עקרון אי התלות השיפוטית קיבל מימד חדש על פיו שופטים פיתחו אי תלות שיפוטית בחוק, באתיקה השיפוטית ובכללי הצדק הטבעי. הם אינם חוששים ממרות הדין שהרי מי שאינו כפוף למרות כלשהי אין עליו כל מרות בודאי לא מרות הדין. זו משפיעה על פעולותיו לטוב או לרע. נוצר מצב מגוחך וחסר הגיון על פיו השופטים את אחרים, פטורים בעצמם מקיום חוקים וכללים. השופטת דפנה אבניאלי בעבודת המחקר לתואר דוקטור הסתייגה מהחסינות המוחלטת שהוענקה לשופטים. טוב שהסתייגות זו באה משופטת מכהנת כך זוכה להתיחסות מה שהשכל הישר של כל אזרח אומר. נראה כי החסינויות הקיימות היום, רובן ככולן מיושנות, מיותרות ומזיקות והינן תוצר של הימנעות מעמידה בדרישות מקצועיות ומהתקדמות והתייעלות ראויה למען האזרחים. ספק אם קיים נימוק ראוי ואמיתי המצדיק את קיומן של אותן חסינויות כלפי תאגידים ופקידי ממשל בהשוואה למקבליהם בשוק האזרחי. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
חוטר |
|
|
|
5 |
|
| |
|
|
|
|
חיים שאולזון
אוסר על חסידיו ללכת עם נשותיהם ברחוב בנימוק שזו פירצה בצניעות, ודורש מהם לדבר בבית אך ורק אידיש ולא עברית
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אברהם אלטלף
גורם משמעותי שיש להתחשב בו בקביעת גובה סכום המזונות המשולם על-ידי האב, הוא ההכנסה החודשית של ההורים והצורך שלהם לכלכל גם את עצמם לאחר הגירושין. עם זאת חשוב להדגיש כי צרכי הילדים ורמת החיים שלהם גוברים על ההתחשבות בשכרם החודשי של ההורים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרב אליהו קאופמן
בנט ולפיד חושבים שזו הדרך הנכונה לקבל את החלק הטוב של ה"עוגה הקואליציונית" מבלי להיות מקוטלגים מדינית. אבל יום אחרי ה"כופתאות" הם ייאלצו לומר את האמת ומה באמת הם חושבים על שטחים, התנחלויות ומלחמה, וביום שאח"כ כולם שוב ילכו לבחירות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רו"ח נדב הכהן
אחיתופל מקייוואלי, יועץ בחירות מדופלם, מציע ערכת היבחרות וערכת תיפקוד למי שמבקש להיות ראש ממשלת ישראל. נחשו איזו מהן חשובה יותר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אילן אשל
רשתות השיווק נוטלות לכיסן אחוזי רווח עצומים על הפירות כדי לממן מבצעים נקודתיים  עבור החקלאים מבצע אגרסיבי פירושו סיום העונה בהפסד
|
|
|