הבית היהודי - דבר אלינו אמת

בליכוד מחפשים את הסיבה, מדוע הגיעו עד סף איבוד השלטון ובניגוד לאמרה שהכישלון הוא יתום, זה - אבות רבים לו, והאב הקדמון הוא אובדן האמינות. ראש הממשלה פיזר כל כך הרבה הבטחות סותרות לכל צד ולא קיים, עד שאוהבים ואויבים כאחד נואשו מלפענח את החידה 'מי אתה, מר נתניהו'. קחו למשל את 'נאום בר-אילן', המנוגד לחלוטין לעצם המהות של מפלגתו. כיצד השלימו שם עם ההכרזה החד-צדדית הזו שלא הוגשה לאישורו תחילה של שום מוסד - מפלגתי או ממלכתי? פשוט מאוד: לא האמינו לו! אמרו - 'זה תרגיל' ולא שאלו את עצמם, האם ניתן לשלוט, האם ניתן לנהל מדינה לאורך זמן, ע"י תרגילים? התוצאה ההרסנית נתגלתה כבר במערכת הבחירות, שבה לא היו מסוגלים לנסח מצע, מפני שכל מסר שביקשו להכניס סתר מסר הפוך שניתן או נרמז בעבר. בכל תעמולת הבחירות שלהם לא היה להם מה לומר, חוץ מן הצורך הסתמי ב"מנהיג חזק". מכל עבר ארבו לנתניהו המוקשים של מה שהבטיח מתי שהוא בעבר או של מה שתכנן לעשות בעתיד, שוב בדרכי עקלתון ובכפל לשון. הליכוד, שאוהב לראות את עצמו כ"מפלגת שלטון", שכח ש"מפלגת השלטון" שקדמה לו, מפא"י, נפלה תחת כובד שקריה. סימנה היה "אמ"ת" והעם, ששלל ממנה את אמונו, קרא: "דברו אלינו אמת!" אומנם פוליטיקאים נהנים מסלחנות מסוימת, מתירים להם מרווח לתמרונים, אולם כל זה רק בשוליים. פוליטיקאי שיתכחש ללוז, לגרעין, לאמת הפנימית של מפלגתו, עלול לגלות שיש אמת בביטוי האנגלי שהוצא מן האופנה בעידן הספינים: "Honesty is the best policy" ('יושר - הפוליטיקה הטובה ביותר'). לו בדקו באמת ובתמים, מה גרם לליכוד להפסיד את רוב המנדטים ולאן הלכו, היו מגיעים עד מהרה לנוסחת "שתי המדינות" של נתניהו. מפני שקפיצת הראש מארץ ישראל לפלשתין הרסה את הקוד הגנטי של 'המחנה הלאומי', ירתה חץ הישר ללב המורשת של ז'בוטינסקי, אצ'ל ו'חרות'. פוליטיקאי כנתניהו היה צריך לדעת שיידרש לשלם על כך מחיר. ואולי ידע, ולכן בניסיון להקדים רפואה למכה מיהר לצרף לרשימתו את מפלגתו של ליברמן? בדיון טלוויזיוני על הרכבת הממשלה התייחס אחד הפרשנים להתעקשותו של לפיד על עיקרי תוכניתו בפליאה גדולה: לא ייאמן, האיש לא זז מן ההבטחות שנתן ערב הבחירות! מתי נשמע דבר כזה? הפרשן טועה. ספינת הדגל במצעו של לפיד היא הדרישה "לשוויון בנטל". ימחלו לו על סטיות קלות לצורכי המו"מ, אבל חלילה לו להתפשר על העקרונות. הוא ייענש מהר יותר מן הליכוד. תנועה וותיקה ומושרשת אינה נופלת מיד. לעומת זאת למפלגה חדשה, שכל כולה בנויה על יושרת מייסדיה, לא יוענק צ'אנס נוסף. 'הבית היהודי' זכה לעלייה מטאורית בעיקר הודות למנדטים שברחו מן הליכוד אחרי "נאום בר-אילן" וההקפאה. בפני נפתלי בנט עומד כעת אתגר שכל מנהיג מן הימין התנסה בו, לשכנע ממסד חשדן שלא נורא, הוא איננו "קיצוני". כך, לפי 'מקור ראשון', "הבית היהודי מתכוון לגלות גמישות ולהעניק לנתניהו מרחב תמרון". ניחא. אולם אם יתגמש בנושאי ליבה, אם למשל יצטרף לממשלה שבקווי היסוד שלה "שתי מדינות", על כך לא ימחלו לו. הוא חייב לשאול את עצמו - הבוחרים החדשים, מה חיפשו אצלו: הקלה ביוקר המחייה? שוויון בנטל? האם לכך חסרו להם אכסניות אוטנטיות יותר? על כורחו יאמר, שהם חיפשו אצלו מפלט מן המדינה הפלשתינית, ועל כן - זו תהיה אבן הבוחן לעתיד מפלגתו.