במדורת השבט שמוצתת מדי יום בשמונה בערב בשלושת הערוצים הגדולים (חשובים? מרכזיים?) אין אש. יש בה שאריות של עשן קר, אודים עשנים, מפוחמים, של חדשות היום. אף שמהדורת החדשות של ערוץ שתיים נפתחת במוזיקה רועמת, דרמטית, שכמוה כצעקה לקשב ולריכוז (מקבילתה בערוץ 10 מעט פחות בומבסטית) היא אינה מבשרת שום חדש. חמורת סבר כתמיד קוראת
יונית לוי את הידיעה הפותחת. סביר להניח כי חלק הארי של הצופים, ודאי מי מהם שהיו מחוברים במשך היום לאמצעי התקשורת, שמעו על אודותיה, יודעים במי ובמה מדובר. שום דבר חדש.
מוזר ומפליא שהתפישה הרווחת לפיה ציבור הצופים מתוודע לראשונה אל החדשות בשעה שהן משודרות, היא המונחת בבסיס המתכונת הקבועה של הגשתן, שאינה משתנה, אף שחלק הארי של הצופים בה צורכים מידע בכלל וחדשות בפרט במשך כל היום.
חדשות חדשות לצרכני החדשות מהדורות החדשות לעוסות חומר לעוס. הן אינן מחדשות דבר. הן חוזרות פעם נוספת על הידוע משכבר. נראה כי הצריכה המוגברת של הצופים את חדשות היום באמצעי התקשורת השונים בכלל ובאתרי האינטרנט החדשותיים בפרט מצדיקה ואף מחייבת בחינת שינוי מתכונתן של מהדורות החדשות והתאמתן להרגלי הצריכה החדשים של צרכני החדשות - רובנו ככולנו.
אפשר, לדוגמה, לזמן לאולפן פרשנים מקצועיים ודמויות מעניינות, לרבות מי מהן שהיו קשורות לחדשות היום ועמדו במרכזן; אפשר להסתפק בדיווח מבזקי, קצרצר, ולפנות את הזמן לדיון בסוגייה מרכזית על סדר היום באמצעות פאנל מומחים. אבל במחשבה שנייה - יש מקום וטעם לשקול לא רק שינוי מתכונת החדשות ואופן הגשתן אלא ביטולן כ"המהדורה המרכזית", אלא בימים שבהם מוצדקת "פריצה לשידור" של אירועים המתרחשים בשעה שבה אמורה להיות מוגשת מהדורת החדשות המרכזית של הערב.
הלחם הטרי של חדשות היום מוגש בערב כשהוא קשה ויבש. אין בו טעם. הוא לעוס. הכל משתנה בחיינו, לרבות האמצעים שבהם אנחנו צורכים חדשות. הגיע זמן לשנות גם את האופן שבו מגישים אותן.