תקוף את העיתונות

מייסד השיטה הוא סגן ראש מועצת השומרון, יוסי דגן, שמסביר את התפישה בשורה אחת: "עידן המתנחל הפראייר נגמר. עברנו מהגנה להתקפה ואנחנו לא לוקחים שבויים". מצד אחד הוקם בשומרון מערך הסברה שמזמין עיתונאים ומערכות תקשורת לסיורים בשטח ("האויב הכי גדול של ההתיישבות הוא הבורות"), ומצד שני הוקם מערך של עורכי דין שעסוקים בתביעות נגד עיתונאים, מערכות תקשורת וארגונים כמו שלום עכשיו. בפעם האחרונה שבה נפגש 'שלום עכשיו' ויוסי דגן בבית המשפט נקבע ששלום עכשיו תשלם פיצוי בסך 23 אלף שקלים ותפרסם התנצלות בשני עיתונים, לאחר שהתנועה טענה שהיישוב רבבה יושב ברובו על אדמה פלשתינית. עו"ד דורון ניר-צבי, שחקן מרכזי באסטרטגיית תביעות הדיבה, ייצג את 'הקרן לגאולת הקרקע', הבעלים החוקיים של השטח, ותבע את שלום עכשיו. בסיבוב נוסף מול שלום עכשיו נאלצה תנועת השמאל לפרסם הבהרה באתר הבית שלה במשך 90 יום, לאחר שאופנהיימר אמר כי ועד מתיישבי השומרון עמד מאחורי חיילי גולני שבטקס סיום מסלול הציגו חולצות עם הכיתוב: "גולני נלחם באויבים ולא מגרש יהודים". ועד מתיישבי השומרון הגיש תביעה, ושלום עכשיו פרסמה הבהרה ("בפונט 14", מדגיש עו"ד ניר-צבי) שלא היה שום קשר בין ועד מתיישבי השומרון לחיילים מגולני. במקרה אחר, נאלץ שדר גלי צה"ל רזי ברקאי להתנצל בשידור חי. ברקאי ראיין את הרב הראשי יונה מצגר על-רקע פרשת שרפת המסגד בכפר יאסוף לפני כשלוש שנים. ברקאי אמר שהיישוב תפוח הוא "התנחלות פרועה" וכי "המפגעים" יוצאים ממנו "באופן קבוע". בין השאר שאל את הרב מצגר האם לא ראוי להסיר את ההתנחלות כמו שמסירים יבלת. מתיישבי תפוח איימו בתביעה וברקאי חזר בו בשידור. כיפופו של השדרן הוותיק נתפס כהישג, וההתנצלות של ברקאי שנמשכה מספר שניות פורסמה מהר מאוד כהודעה לעיתונות בכל אתרי החדשות והברנז'ה. לאחרונה נאלץ ראש עיריית חיפה להתנצל בפני תושבי איתמר על דברים שאמר בכנס אילת לעיתונות, כשקרא לימין לעשות חשבון נפש ותחקיר עמוק "איך הימין מוליד עשבים שוטים כמו יגאל עמיר, כמו תושבי איתמר". יוסי דגן, שישב גם הוא בפאנל, הודיע בו במקום שהתביעה בדרך. למחרת בבוקר שלח עו"ד דורון ניר-צבי מכתב הדורש מיהר להתנצל פומבית, אחרת הם ייפגשו בבית המשפט. יהב התנצל וסגר את הסיפור מהר. "99 אחוז מההתנגשויות הללו נגמרות בדרך כלל או בהתנצלות כלפי המתנחלים או בפשרה כשהצד השני, זה שלא אמר אמת, נאלץ להוציא מכיסו כסף ולתקן את המעוות", קובע יוסי דגן. בימים אלה שוקד דגן יחד עם עו"ד נדב העצני על תביעה נגד יריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו. אופנהיימר כתב בדף הפייסבוק שלו שגרשון מסיקה, ראש המועצה האזורית שומרון, היה אורח הכבוד של מפלגת הימין הקיצונית האוסטרית מבית היוצר של יורג היידר, ושהוא משתף פעולה העם הגרועים שבאנטישמים. עו"ד העצני שלח בתגובה מכתב תביעה לאופנהיימר בטענה שמסיקה לא הוזמן על-ידי מפלגות ימין אנטישמיות אלא על-ידי פיורלו פרוברה, סגן נשיא הוועדה לענייני חוץ בפרלמנט האירופי. סכום התביעה- חצי מיליון ש"ח. "אפשר לבקר אותנו הכי חריף שאפשר", אומר יוסי דגן, "אבל הגיע הזמן לשים סוף לשקרים. המתנחלים הם המגזר היחיד שאפשר לדרוך עליו וכולם עוברים לסדר היום. ההתמודדות הכי טובה מול התקשורת היא היכולת לעמוד על שלך, לא לוותר. כשמכים אותך בעזות מצח באמצעות שקר אפשר גם להכות בחזרה, לאיים וגם לתבוע כשצריך".

עו"ד דורון ניר-צבי התחיל את מלחמתו בעיתונאים עוד בהיותו מתמחה, לפני 17 שנים. זה היה בימים לאחר אירועי הטבח במערת המכפלה. ועדת שמגר זימנה תושבים מחברון ומקריית-ארבע למסור עדות. בין המוזמנים היה אילן תור, תושב קריית ארבע וחמיו של ניר-צבי. עיתונאי ידיעות אחרונות נחום ברנע, שסיקר את הדיונים, כתב את הדברים הבאים: "אתמול הגיעו להעיד בפני ועדת החקירה החלכאים והנדכאים, תחתית החבית של קריית-ארבע". מדובר היה באנשי מניין הוותיקין של קריית-ארבע, ביניהם אילן תור. שמו אומנם לא הוזכר בכתבה, אבל תמונתו פורק את הנשק בכניסה לבניין התנוססה על דף העיתון. "תבעתי את ברנע ואת ידיעות אחרונות כסטאז'ר", מספר ניר-צבי. "הגיעה סוללה של עורכי דין מהצד השני. אני הבאתי את משה שמיר שיעיד על חמי והוא אמר שמדובר באחד מאנשי המעלה הכי גדולים שהוא מכיר. הוצאתי מהם 10,000 ש"ח" העיתונאי השני שנקרא לבית המשפט על-ידי ניר-צבי היה אמנון אברמוביץ', שבטורו ב'מעריב' כינה את אנשי חברון "משוגעים" וגם קבע שאילן תור הואשם ברצח אישה פלשתינית. הוא רק שכח לציין שתור זוכָּה לחלוטין. ניר-צבי הוציא ממנו סכום של 12 אלף ש"ח. "חמי אמר לי בהתחלה: עזוב אותך, אני עלוב נפש ודוד המלך אמר שהוא תולעת ולא איש אז מי אני", מספר ניר-צבי, ומגביר את טון הדיבור: "אמרתי לו: אם אתה תולעת אז העיתונאים האלה הם אפילו לא הגללים של התולעת. אתה לא מוותר על שמך הטוב". בשנים האחרונות עוסק ניר-צבי לא מעט בתביעות מסוג זה. לאחרונה, למשל, הגיש תביעה נגד אתר וואלה על סך 300 אלף שקלים, לאחר שפרסמו תמונות קטינים שנחשדו בזריקת בקבוק תבערה על מונית ערבית. על-פי חוק הפרטיות, אסור לפרסם תמונות קטינים ללא טשטוש פניהם. עורך הדין של ועד מתיישבי השומרון לא חושש לומר שמבחינתו ניצחון הוא קודם כול הוצאת כסף מהעיתונאים. טעיתם - תשלמו. שיקרתם - תשלמו כפול. "אני חושב שכסף זו ההתנצלות הטובה ביותר", מהרהר בקול ניר-צבי. "כמובן שהבהרות והתנצלויות הן דבר חשוב, אבל ההבהרה הטובה ביותר של עיתונאי שכשל בדבר אמת היא כשהוא נאלץ להוציא כסף מכיסו ולשלם על טעויותיו". באחד המקרים נפגש ניר-צבי עם "עיוות עיתונאי", כלשונו, הנוגע לביתו הוא. קרני אלדד כתבה בעבר עבור 'הארץ' רשימות הסוקרות מקומות בילוי ביהודה ושומרון. אחת הרשימות עסקה בצימר שהוקם בחוות יאיר, המאחז שבו מתגורר ניר-צבי. אלדד התעוררה בבוקר וכשפתחה את 'הארץ' גילתה שהעורך הוסיף שורות שלא יצאו מתחת ידה. למשל, "מחלון הצימר אפשר לראות את הכפר הפלשתיני הסמוך". "אין שום כפר פלשתיני סמוך", אומר ניר-צבי. "זו המצאה של אותו עורך שהכניס את האג'נדה שלו לכתבה של אלדד. התקשרתי לבני מוזר, היועץ המשפטי של הארץ, ועדכנתי אותו שיש הרבה לכלוך בעיתון שלו וגם איימתי בתביעה. הם רצו לדאוג שאף אחד לא יגיע לצימר בחוות יאיר". לדבריו, העיתונאים "הבעייתיים ביותר" הם סופרי הארץ גדעון לוי, עקיבא אלדר ועמירה הס. הוא מכנה אותם "משמיצים זהירים". "הבעיה עם זוללי מתנחלים מקצועיים היא שקשה לתבוע אותם. הם כותבים באופן ערטילאי ולא מציינים כתובת ברורה, מה שיאפשר לתבוע אותם", אמר ניר-צבי, אבל לא מתייאש: "אנחנו מחכים להם בסיבוב, וכמו חיילים טובים בגולני מוכנים לשכב במארב כמה זמן שנצטרך". מעקיבא אלדר הצליחו לסחוט התנצלות, מגדעון לוי עדיין לא. ומה חושבים העיתונאים עצמם? גדעון לוי לא מתרגש ומבטל בהינף יד את האסטרטגיה החדשה של ארגוני המתנחלים. "הם רחוקים מלשנות את השיח בתקשורת", אומר לוי, "שלא יספרו סיפורים. הם מנסים להפחיד את כולם. הם ניסו לתבוע אותי ולא יצא מזה שום דבר. עיתונאי מקצועי לא צריך לפחד מהם. ממני הם לא הצליחו ולא יצליחו להוציא כלום". לעומת לוי שלא מתרגש, עקיבא אלדר מודה שמדובר במלחמת התשה יעילה. "אני יכול לומר שהם סימנו אותי. הם חרוצים והם עושים את העבודה שלהם בצורה מאוד יעילה ושיטתית", אומר אלדר. "גם אם הם לא זוכים זו מלחמת התשה. זו הטרדה מתמשכת, וגם כשאין להם קייס הם יודעים איך לבזבז לך את הזמן עם תביעות ועתירות והסברים ארוכים. יש כאן בהחלט הרתעה כלפי אלו העוסקים במתנחלים, אפילו בתת ההכרה. אחרי שהם הצליחו להטריד מישהו הוא חושב שאולי מוטב לו למצוא תחום אחר לעסוק בו". יריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו, טוען שמדובר ב"חבורה של אנשים משועממים" שמנהלים מלחמת התשה תוך שימוש בכספי ציבור. "הם לא ראויים להתייחסות", אומר אופנהיימר, "זו מלחמת התשה מיותרת ומטופשת. יש כאן ראש מועצה ועוד כל מיני אנשים שמשתמשים בכספי ציבור על-מנת להשתעשע בשטויות שלהם. חבל על הכסף של עורכי הדין שהציבור נאלץ לממן מכיסו". יוסי דגן שומע את הקולות והוא דווקא די מרוצה. לדבריו, סיקור ההתיישבות מאז שמונפת חרב האיום בתביעות הוגן הרבה יותר. "גם כשעיתונאי מנצח בתביעה, הוא עדיין נאלץ לשכור עו"ד, להגיע לבית משפט, להתרוצץ, לבדוק את עצמו. בפעם הבאה שהוא יכתוב על המתנחלים הוא יחשוב פעמיים על מה שהוא כותב ויבדוק את עצמו היטב בגוגל. "מה שאנחנו רואים היום זה לא מה שהיה לפני עשר שנים. הכתבים היום יחסית הוגנים יותר ממה שהיו בעבר. אנחנו בסך הכול מבקשים שאנשים ידברו אמת ולא ישקרו".

מלבד החשש מתביעות, עיתונאים שמסקרים את יהודה ושומרון מבינים שההגינות משתלמת ומאפשרת יחס טוב ממושאי הסיקור. באחד המקרים עיתונאי שהיה רכז פעילות בשלום עכשיו בעברו היה אמור להתמנות לכתב שטחים בערוץ טלוויזיה. הכתב לא הצליח להתגבר על מעטה החשדנות, ובעקבות לחץ של המתנחלים הוא נאלץ להחליף תחום סיקור. במקרה אחר צוות צילום של ערוץ 1 צילם את הרב אליעזר מלמד באופן לא מכובד, לטענת המתיישבים. כתוצאה מכך צוות הצילום לא יכול היה להיכנס ליישוב הר-ברכה בזמן שפרשת הישיבה ואהוד ברק היו בשיא הכותרות. גם על כתב ערוץ 10 אור הלר, שלטענת המתנחלים התבטא לא פעם באופן לא מאוזן, נאסר להיכנס ליישובי השומרון. כשהגיע לאיתמר סילקו אותו מתיישבים מהיישוב בשידור חי. כמו-כן, תמונות של ראש הממשלה מבקר בבית משפחת פוגל באיתמר הועברו לכל הערוצים וכלי התקשורת מלבד ערוץ 10. יוסי דגן לא מאשר את הדברים אך גם לא מכחיש. אם עיתונאי "עובר את הגבול" הוא יכול להסתכן בהחרמה מצד המתיישבים ובדרך כלל זה יפעל לרעתו, מה שמוביל כמעט תמיד לישיבה משותפת בין מנהלים בערוצי הטלוויזיה או במערכות עיתונים ובין המתנחלים על-מנת להגיע להבנות. רק לאחרונה נאלץ ראש עיריית חיפה להתנצל בפני תושבי איתמר על דברים שאמר בכנס אילת לעיתונות, כשקרא לימין לעשות חשבון נפש ותחקיר עמוק "איך הימין מוליד עשבים שוטים כמו יגאל עמיר, כמו תושבי איתמר". יוסי דגן, שישב גם הוא בפאנל, הודיע בו במקום שהתביעה בדרך. למחרת בבוקר שלח עו"ד דורון ניר-צבי מכתב הדורש מיהב להתנצל פומבית, אחרת הם ייפגשו בבית המשפט. יהב התנצל וסגר את הסיפור מהר. "99 אחוז מההתנגשויות הללו נגמרות בדרך כלל או בהתנצלות כלפי המתנחלים או בפשרה כשהצד השני, זה שלא אמר אמת, נאלץ להוציא מכיסו כסף ולתקן את המעוות", קובע יוסי דגן. "התוצאות מדברות בעד עצמן, יש פחות הסתה נגד המתנחלים בכלי התקשורת, כבר אין השמצות ארסיות כמו שהיו פעם, כשכל עיתונאי היה יכול לדרוך על מאות אלפי אזרחים בלי לחשוב פעמיים. היום הם חושבים פעמיים, ומי שלא - כנראה יפגוש אותנו בבית המשפט".