צרפת התערבה במאלי על-מנת להגן על האינטרסים החיוניים שלה. במשך שנים מנסה אל-קאעידה להשתלט על מדינות חבל הסאהל אשר מאלי היא היעד המרכזי שלו. ללא ההתערבותה הצבאית של צרפת, הייתה מאלי הופכת למדינה האיסלאמית הראשונה בחבל, ובעקבותיה - ניז'ר שעליה נסמכת צרפת לאספקת אורניום. אך בהגנתה על האינטרסים שלה, פתחה צרפת לישראל הזדמנות דיפלומטית.
נשיאה הזמני של מאלי, דיוקונדה טראורה, תקף במילים חריפות את החברות הערביות של הארגון לאחדות אפריקה ביום הנעילה של ועידת הפסגה שנערכה באדיס אבבה ב-27 בינואר האחרון. בהתייחסו למדינות ערב כמו מצרים ותוניסיה, שגינו את ההתקפות של חיל האוויר הצרפתי על האיסלאמיסטים, תהה טראורה על סירובם לגנות את מעשיהם המפלצתיים של האיסלאמיסטים נגד תושביה של מאלי, בעודם מזדרזים לבטא את זעמם על התערבותה של צרפת.
מנהיגיה הפוליטיים של מאלי וקובעי דעת הקהל שלה מביעים גלויות את תחושת נבגדותם על-ידי מדינות ערב, במיוחד אלו הנשלטות על-ידי משטרים איסלאמיסטיים. אחרי שניתקו את קשריהן עם ישראל בלחץ הערבים, מצפות מדינות אפריקה כי אותן מדינות ערביות יבואו לעזרתן במלחמתן נגד האיסלאמיסטים. במקום זאת, מגנות מדינות ערב דווקא את צרפת ולא את האיסלאמיסטים. מאמר שפורסם לאחרונה ביומון "לה מטן" של מאלי הִפנה את ביקורתו במיוחד כלפי הפלשתינים ושגרירם במאלי אבו רבאח.
בנוסף על היותו שגריר אש"ף, משמש רבאח כראש הפרוטוקול הדיפלומטי של מאלי. הוא נמצא בכל מקום בתקשורת של מאלי, והצליח להציב את "העניין הפלשתיני" בראש סדר היום הלאומי של מאלי, ובכלל זה אף להביא לקריאת כיכר בבמקו, עיר הבירה, ע"ש "הקדוש הפלשתיני"
מוחמד א-דורה. ולמרות זאת לא מצא אבו רבאח לנכון לומר אפילו מילה נגד האיסלאמיסטים. "לה מטן" הצליף לא רק באבו רבאח, אלא אף טען כי האיסלאמיסטים נתמכים על-ידי מדינות ערביות ומוסלמיות. היות שאחֶיה המוסלמים רימו אותה, קובע "לה מטן", על מאלי לשנות את מדיניות החוץ שלה.
מוכנים לחלוק אויבים אבל לא נפט
תחושת הנבגדות של מאלי מזכירה את אכזבתה של אפריקה מן העולם הערבי והמוסלמי בשנות ה-70' של המאה שעברה, כאשר לוב וערב הסעודית ניסו להשתמש בתמריצים כספיים על-מנת לעודד את מדינות אפריקה לנתק את קשריהן עם ישראל. אחרי מלחמת יום כיפור, איימה הליגה בהטלת אמברגו נפט על אפריקה. כתוצאה מכך כל מדינות אפריקה - למעט לסוטו, מלאווי, מאוריציוס וסוואזילנד - ניתקו את קשריהן עם ישראל. אך עד מהרה הן נוכחו לדעת כי צעד זה לא הניב יתרונות, וכי הליגה הערבית הייתה מוכנה לחלוק את אויביה אבל לא את הנפט שלה. יותר ויותר מנהיגים אפריקניים ומעצבי דעת קהל האשימו בגלוי את הערבים בגזענות והזכירו להם את עברם כסוחרי עבדים באפריקה. הם גם הודאגו ממדיניות ההתפשטות והחתרנות של מועמר קדאפי.
בשנות ה-80' של המאה העשרים עשתה ישראל, תחת הנהגתם של שר הביטחון
אריאל שרון ומנכ"ל משרד החוץ דייב קמחי, מאמצי התקרבות למדינות אפריקה, ואכן מרבית המדינות באפריקה חידשו את יחסיהן הדיפלומטיים על ישראל במהלך שנות ה-80' וה-90'. אך כמה מדינות באפריקה שינו כיוון בעשור שלאחר מכן. ניז'ר ניתקה את יחסיה עם ישראל ב-2000 עם פרוץ האינתיפדה השנייה, ומאוריטניה - ב-2009 אחרי מבצע "
עופרת יצוקה" בעזה. שתי המדינות הן מוסלמיות ושתיהן נמצאות תחת השפעתה של אירן.
ב-2008 הכריז נשיא אירן מחמוד
אחמדינג'אד כי ארצו מתכוונת לפתח קשרים עם אפריקה. שנה מאוחר יותר הוא ביקר בלוויית דיפלומטים וגנרלים אירניים במדינות רבות באפריקה וחתם על הסכמים מסחריים, דיפלומטיים והגנתיים עמן. ישראל איבדה פרויקט לטיהור מי שפכים בסנגל אחרי שאירן הבטיחה לבצע אותה עבודה בעלות נמוכה יותר. השפעתה של אירן באפריקה נסמכת גם על התפוצה הלבנונית העשירה ורבת ההשפעה במדינות כמו קונגו, גיניאה וסנגל שאנשיה תורמים כספים לחיזבאללה.
אך עם נצחונם של האיסלאמיסטים בבחירות במצרים ובתוניסיה, ועם כמעט-השתלטות של אל-קאעידה על מאלי, יותר ויותר מדינות באפריקה מתחילות לחשוש מאירן ומבעלות בריתה האיסלאמיסטיות. אתיופיה, שנאלצה להתעמת עם מיליציות איסלאמיסטיות הנתמכות על-ידי מורדים מסומליה השכנה, הפכה לאחת מידידותיה הקרובות של ישראל באפריקה, כמו גם לקוחה מרכזית של ציוד הגנה. קניה, שגם היא מתמודדת עם טרור איסלאמי מצד שכנתה בסומליה, מעוניינת בחיזוק קשריה הצבאיים עם ישראל. דווח כי אפילו ניגריה השקיעה במהלך השנים האחרונות 500 מיליון דולר ברכישת ציוד צבאי מישראל. זעמה של מלי על ארצות ערב, ובמיוחד על מצרים, הוא חלק מחשש אפריקני כולל יותר מן ההשפעה האיסלאמית ומהתערבות אירנית ביבשת.
למרות שמעורבותה הצבאית של צרפת במאלי נועדה רק לקידום האינטרסים של צרפת, היא פותחת צוהר של הזדמנויות שעל ישראל לנצל על-מנת לשפר את יחסיה עם אפריקה ועם צרפת עצמה. המהלומות הצבאיות שמנחיתה צרפת על האיסלאמיסטים במאלי עומדות בסתירה מוחלטת לתמיכתה של צרפת במורדים המוסלמים בחוף השנהב במהלך מלחמת האזרחים במדינה שנמשכה מ-2002 עד 2011. שם, הנשיא הנוצרי לורנט גבגבו החל לערער על השליטה החזקה שיש לצרפת על כלכלתה של מדינתו. מדיניותו המתריסה יצרה ברית אינטרסים בין צרפת ובין מורדיה המוסלמים של חוף השנהב בהנהגתו של אלסנה ואטארה. וכך, תמכה צרפת במורדים המוסלמים מצפונה של חוף השנהב נגד גבגבו והדרום הנוצרי. הנשיא המתבצר של חוף השנהב, ידיד קרוב של ישראל, ביקש וקיבל את עזרתה בציוד, וצרפת וישראל מצאו את עצמן בחוף השנהב משני צידי המתרס. באפריל 2011 הורה נשיא צרפת דאז ניקולה סרקוזי לקומנדו הצרפתי להוציא את גבגבו מן הבונקר שבו התבצר ובכך לאפשר לואטארה לתפוס את הנשיאות.
בעוד שצרפת וישראל התנגשו בחוף השנהב, מדיניותו של הנשיא הצרפתי הנוכחי פרנסואה הולנד במאלי יצרה שיתוף אינטרסים חדש, היות שצרפת נלחמת עתה נגד הכוחות העויינים לישראל. כך, המשבר במאלי מספק לישראל הזדמנות לשפר את יחסיה עם צרפת ועם המושבות הצרפתיות לשעבר באפריקה.על שר החוץ הבא של ישראל לתפוס את הזדמנות זו בשתי ידיים.
