נאומה הראשון של הח"כית רות קלדרון החזיר אותי אחורה - מעבר לעשרים ושלוש שנה. בימים ההם הייתי כבר לאחר שני תארים אקדמאיים בהיסטוריה של עם ישראל. ציוני - במיוחד בתואר הראשון, היו מצוינים ואני חשתי ביטחון מלא לכתוב בעיתונות ובעיתוני הפרטי דאז ככל העולה על רוחי בנוגע להיסטריה היהודית, ובמיוחד לתקופת המקרא. חשבתי שאני מכיר ויודע הכל וכי מי כמותנו - אלה שלמדו ב"היכלי השן" האוניברסיטאיים היסטוריה יהודית, יכולים לתת מוסר ולייעץ לכל אחד - כולל לדתיים ולחרדים, כיצד להתנהג כיהודי ומהם תכני היהדות. כך חשבתי עד שנחתתי בלונדון האפרורית - בישיבה תורתית, ונוכחתי לדעת כי בזבזתי שנים יקרות בלימוד "יהדות" שאיננה אלא לימודי "אשר בדו מליבם" מפי ומספרי "היסטוריונים" ו"ארכיאולוגים" בגרוש.
המשבר הראשון שלי היה כאשר נער חרדי בן 12 מלונדון היפנה אותי ל"מדרשי החכמים" שלא היו נהירים לי מימי ה"אקדמאיים". שם צללתי לסדרה היסטוריוגרפית יהודית אמיתית ששמה "מעם לועז". שם גיליתי את "מדרשי התורה" - עוד היסטוריוגרפיה שמי שלא לומד תורה אינו יודע עליהם. ושם למדתי שבאוניברסיטאות הישראלית - כולל "בר-אילן", מלמדים "יהדות" בנוסח הקפיטליסטי שבו לומדים גם את קרל מרכס: "למה מרכס טעה"? לימים, כשהגעתי לרומניה ולימדתי שיעורי תורה צעירים יהודים חילוניים מרומניה לצד ישראלים חילוניים שם הבנתי מהי תוצאת "למודי היהדות" בישראל. הצעירים היהודים מרומניה - שאומנם ידיעתם ביהדות שאפה לאפס, היו הרבה יותר פתוחים ומיד קלטו לליבם את מה שלימדתי אותם. הם נהנו מכל דקה של היופי התורתי אבל הבעיה התחילה עם הישראלים, ובמיוחד עם הסטודנטים מישראל.
חוץ מסטודנטים ישראלים מיוצאי בוכרה - שהיהדות בביתם ובסביבתם לא קמלה בישראל, הרי שלשאר הסטודנטים הישראלים היו שאלות ותהיות מעולם הדמיון. הם לא היו אשמים וכשהתפכחו מכך הם הבינו מדוע חיו כל השנים בבורות ובשנאה לכל דבר יהודי. המורים שלהם לימדו אותם בשיעורי התנ"ך הזיות ודמיונות והפכו דמויות הוד לרשים, רוב מוריהם לתנ"ך ו"יהדות" לא הבינו במקצוע דבר וחומר הלימוד עצמו (ספרים ומקורות) היה מאיתם והלאה. הכוס הרוחנית של הצעירים היהודים הרומנים הייתה אומנם ריקה אך נקייה וספגה לתוכה את המים החיים ששפכנו אליה אבל אצל הישראלים אומנם הכוס הייתה מלאה אך במי שופכין שלא היו אלא שטויות ללא עובדות אמפיריות והיינו צריכים לשפוך אותם ולנקות היטב את הכוס עם סבון וליזול כדי למלאה שוב אך במים חיים.
גב' קלדרון - תוצר היהודי הכופר החדש
גב' קלדרון עמדה על הבמה ושפכה את כל מה שקראה בספרי החילוניים או ה"דתיים" למחצה על היהדות ועוד בנימה שהיא ורק היא יודעת הכל ובכך תביא את הגאולה ליהדות ולעם ישראל דרך כהונתה בפרלמנט הישראלי. גב' קלדרון היא הנציגה של ה"עם החדש" - זה שחי בתוך "יהדות" דמיונית והבטוח שרק הוא יודע אותה. מ"יהדות" זו נגזרים כל החטאים של ה"ישראלי החדש" - גילויי העריות (על-פי לשון הקודש ולא על-פי ה"עברית"), תרבות ה"בשגם בשר הוא", הלאומנות , דרדור המוסר ועוד מיני זוועות שמדמייני ה"יהדות החדשה" העניקו להם דרור מגן הילדים ועד לתוארי ה"פרופסורה" האוניברסיטאית.
גב' קלדרון היא התוצר של היהודי הכופר החדש המאמין כי מקיים המצוות הוא הכופר והכל מתוך בורות וחינוך "יהודי" קלוקל שרק בישראל הוא הפך לדגל נגד התורה, התלמוד והחוכמה היהודית שניתנה לנו בסיני ומחזיקה מעמד אלפי שנים. גב' קלדרון שייכת ל"עם חדש" שמדבר אולי באותן מילים שהתורה מדברת אך בשפה שונה והפוכה.
גב' קלדרון וכמותה חוגגים את אותם חגים שלנו אך עם תוכן הפוך. אם הללו לא יחגגו את אותם החגים בדרכם הרי שלא יהיה להם הסבר מדוע הם חיים כאן על חשבון הערבים והחרדים. ראש השנה שלנו נופל בתאריך שלהם אבל כאשר אנו יושבים לשולחן ה"סימנים" הם מבלים אותו בפאבים השונים. מי שמהם עוד צם ביום הכיפורים עושה זאת מכפיה עצמית וללא מובן. כאשר אנחנו בונים סוכה הם יוצאים לחלל את החג בחורשה. בחנוכה הם חוגגים חג פונדמנטליסטי (מלחמה נגד אכילת טרף, לוחמה בספורט ובהסכלה) שלו הם מתנגדים כל השנה. את פורים - לדעתי, הם לא צריכים לחגוג כי בלאוו הכי הם חוגגים אותו כל השנה. ה"פסח" שלהם מתבטא באכילת פסטה באיטליה או בלימת בירה בגרמניה, ואילו חג השבועות הפך אצלם מחג מתן תורה לחג המים".
ביו התורה האמיתית לליצנות
כששמעתי את גב' קלדרון הבנתי הכל - מדוע בנושאי גרות, נשים, מהות החיים ועוד נושאים רבים יש כאן שני עולמות. אחד יהודי והשני היפוכה של יהדות בחותמת "יהדות". הבטתי סביב - מי מבין הח"כים החרדים (מה"דתיים לאומיים" אין לי ציפיות) יקום ויגן על האמוראים הקדושים שגב' קלדרון סיפרה עליהם בבורות אך בהרגשת גילוי אמריקה, אך איש מה"חניוקים" של "יהדות התורה" ומליצני שס לא קם למחות. היו"ר התורן - יצחק ועקנין משס (עוד "בובה" ארכאית ששורד בזכות הכלוניקיות שלו) עוד הוסיף לגב' הבורה הזו מחמאה כשזו פיתחה מעל בימת הפרלמנט תיאוריה של "מי אני ומה אני" ביהדות, על-פי הדמיון העשיר והמפותח שלה.
אנחנו כאן באמת בלוחמה אמיתית על הישרדות היהדות. ה"גיורים" של ליברמן פחות מפחידים אותי - הלה רוצה להפוך פראקטית את מצביעיו ליהודים דרך היהדות אך לא לשנות את תכנייה. קלדרון, לפיד,
יריב לוין ו
ירון לונדון רוצים מעבר לכך ב"גרות" הדמיונית שלהם - להכניס לעם ישראל טיפוסים שמעולם ולעולם לא יהפכו ליהודים אלא יהפכו - חס ושלום, את היהדות על פיה.
זו המלחמה האמיתית - בין היהדות לדמיון, ביו התורה האמיתית לליצנות ובין ישראל לעמים שבקרבנו החפצים לקבל חותמת "יהודית" בזכות המכות שהם מכים בפלשתינים. את הדגל הזה - של לחימה למען קודשי ישראל, לא ירימו גפני, מוזס, פרוש, דרעי וזאב. הללו עסוקים באיסוף כספים, קידום מקורבים, בבריחה מגיוסם המוצדק של צאצאיהם לצבא, בלאומנות ובחנופה לציונות הקיצונית ביותר ועוד מיני "
מטעמים" המונעים מהם להלחם נגד אלה שפשעו בקודשי ישראל והאומרים על ימין שמאל ועל שמאל ימין. מחיאות הכפיים שקיבלה הקלדרונית מעידים על בורות הח"כים החילונים ביהדות, על ניוונם של הח"כים הדתיים ועל אפסותם של הח"כים החרדים.
