ביום ראשון האחרון חשפו העיתונאים נעמה סיקולר, מיקי פלד, תומר אביטל ושאול אמסטרדמסקי בעיתון הכלכלי "כלכליסט" מבית
ידיעות אחרונות, את הפרוטוקולים של ועדת טרכטנברג, אשר הוקמה כזכור, על-מנת לתת מענה למצוקותיו של מעמד הביניים.
מקריאת 800 העמודים עולה איך המחאה החברתית אשר פרצה ביולי 2011 נפלה על הצמרת הכלכלית כ"רעם ביום בהיר". כלומר, הם לא ידעו איך "לאכול אותה" ואיך להתייחס אליה.
חברי הוועדה ידעו שישראל היא מדינה לא-שוויונית בשכר בין המנכ"ל לפועל הפשוט. בנוסף, דוחות של הביטוח הלאומי הראו כי מדיניות המיסים והקצבאות שהנהיג שר האוצר דאז
בנימין נתניהו אחראית לגידול באי-השוויון הכלכלי-חברתי.
ועדה בהולה מדי
החיסרון הבולט בדיוני הוועדה (כפי שמשתקף מקריאת הפרוטוקולים) הינו בכך שנעדר בסיס סטטיסטי מובהק שלא היה לו על מה להסתמך. כלומר, היות שהוועדה הוקמה על-ידי ראש-הממשלה נתניהו בבהילות, והיה עליה לעבוד במשך פרק זמן קצר, נמנע ממנה מלקרוא מסמכים, פרוטוקולים ודוחות בנוגע למצב הכלכלי של חמש השנים אשר קדמו להקמתה.
חברי הוועדה גם לא הספיקו לדון במצבו של מעמד הביניים אשר היווה בסיס למחאה, וכן במצבן של השכבות החלשות אשר גם סבלו ממדיניותו הקשוחה של האוצר. כך נוצר דיון עקר מתוכן שבו כל הדוברים הפריחו סיסמאות באוויר.
למרות כל הדברים שתיארתי עד כה, הצליח יו"ר הוועדה
מנואל טרכטנברג להפיק דוח אחראי ושקול אשר מתווה דרך פעולה לתיקון מצב אי-השוויון. כמה חבל שממשלת ישראל בחרה לשלוח את הפרוטוקולים לגנזך המדינה, במקום לעיין בהם ואולי אף ללמוד מהם משהו.
