אם סוף גנב לתלייה, מהו סופו של השקרן? במשחקי הכתר של ממלכת השקרים, מתחרים כעת כמה מבכירי העדר.
נתניהו מוצא לפתע שאינו לבד על המגרש. אומנם איש לא התחרה מולו על הכתר עצמו, אבל גם מי שלא התחרו מולו, רוצים לראותו נושא את הכתר כמו היה ישוע נושא הצלב, עוטה כתר של זרדים ומדמם, כל הדרך אל גורלו הידוע מראש.
את דרך הייסורים שלו הוא סלל במו ידיו. שנים של הונאות, שקרים, תככים ורמייה, היו למעשה מסע של הנחת אבנים משתלבות, כרוכות זו בזו, עשויות מלאכת מחשבת של ארכי-שקרן. אצל
הקוסם מארץ עוץ הוביל שביל האבנים הזהובות (מטפורה מומלצת למי שאינו מכיר), בעוד שאצל נתניהו, הקוסם הגדול, הוביל שביל-השקרים שלו, אל סופו הידוע מראש.
בהעדר מתמודדים מולו, נתניהו פוגש כעת את עצמו בקרב על כתר השקרן הגדול. מולו, יורשי העצר, עושים לו בית-ספר לפוליטיקה, "חדשה".
ציניות במקום ציונות חזק. ראש ממשלה חזק. חזק בביטחון. חזק בכלכלה. ישראל צריכה ראש ממשלה חזק בביטחון, כדי לשלוח מסר ברור לנסראללה ולאחמדינג'אד. כך טען במהלך הקמפיין, בתוקף רב, השקרן מרחוב בלפור. הציבור חשב אחרת. ישראל צריכה אותך חלש. הכי חלש, כי כאשר אתה מרגיש "חזק" אתה מסוכן לבטחון המדינה.
חזק בכלכלה. שר-על לענייני כלכלה. כמעט עשרים שנה מאז שידיו אוחזות בהגה הכלכלי של ישראל. ההפרטה אכלה כל חלקה טובה, והעבירה לידי טייקונים את אוצרות הטבע והאנרגיה. החברה הישראלית התפוררה ונחלשה. מעמד הביניים נשחק עד דק. המעמדות הנמוכים הפכו לעניים. 860,000 ילדים חיים מתחת לקו העוני, ועוד כמחצית המספר קשישים. אחוז ניכר מבין העובדים בישראל לא מצליח להתחיל את החודש. מרבית האוכלוסיה אינה מסוגלת לרכוש דירה. הבורות משגשגת. לימודי ליב"ה עברו לידיהם של עסקנים חרדים, במימון ממלכתי. כור ההיתוך משווע לצינון. נתניהו בנה כאן פוקושימה חברתית. את ילדי המומים נלווה בהמשך, בינתיים עוד לא הצלחנו להגיש סיוע ראשוני לנפגעים.
"מר חזק בכלכלה" יצר גירעון של כמעט 40 מיליארד שקל, ופניו המלגלגות על
שאול מופז במליאה, בסך-הכל חצי שנה לאחור, עדיין חרותות היטב בזיכרון הקולקטיבי. מילא שהמלך עירום. אבל הוא ממשיך לנסות לשכנע אותנו, גם עכשיו, שהוא לבוש במיטב מחלצותיו.
וכעת, עם בור של 40 מיליארד בתקציב, ערב ריסוק השירותים הציבוריים, שחיקת הקצבאות של הביטוח הלאומי, גל הפרטות חדש שיוציא מידינו את נמל אילת, ועוד כמה נכסים אסטרטגיים חשובים לכלכלה הישראלית, הטלת מיסים נוראיים על אוכלוסיית ישראל המדשדשת וכורעת תחת הנטל - את מי הוא רוצה למנות לתפקיד שר האוצר? את לפיד!
ציניות במקום ציונות. מתנת המלך נתניהו לנתיניו.
צאר החוץ, צא בחוץ וינשטיין אישר שזה תקין לשמור עבור ליברמן את תיק החוץ. מאחר שהוא אוטוריטה מוסרית, אפשר להירגע. הוא לא שם לב שמשק הבית שלו מתוחזק בניגוד לחוק והאשים את אביבה (רעייתו). הוא גורר אחריו שובל של רשלנויות שלא היו מביישות את קונילמל. הוא הכשיר יותר שרצים מכל יועץ משפטי אחר לפניו, כולל העלמת עין מופגנת מהליך המינוי של
מבקר המדינה. הוא עשה שימוש בתיק ליברמן וחברות הקש, ככרית למנוחת הצהריים שלו. אבל וינשטיין "אישר", אז זה בסדר. אם זה תלוי בוינשטיין, אז דוח
אדמונד לוי תקין, והוועדה המסדרת של ארנון סופר היא מלאכת מחשבת אקדמית. וינשטיין הוא אות קלון, לא תו תקן.
לזה ייקרא: "סולם גנבים". הרשלן עוזר לשקרן לשמור על האינטרסים של הגזען המסוכן.
לפיד מתעקש על תיק החוץ, ובצדק. הקומבינות של נתניהו וליברמן הן, ממש הן, בדיוק הסיבה בעטיה איבדו כמעט שליש מכוחם בבחירות הללו. אין שום סיבה שלפיד יכבד את מערכת ההסכמים שהבוחר הוקיע. אבל מעבר לשאלת תיק החוץ. לפיד מסרב לקחת על עצמו את תיק האוצר, שאותו הועיד לו נתניהו, כמעשה המרכבה הציני ביותר שנראה פה אי פעם (מלבד תיק הביטחון לפרץ).
מר "חזק בביטחון", הביא עלינו חרפה מעזה, ולראשונה, מאז ומעולם, ישראל עשתה הסכם עם ארגון טרור שהעולם המערבי אינו מכיר בו. מר "חזק בכלכלה", הביא עלינו את חרפת 40 המיליארד של הגירעון, וכעת, הוא מבקש להעביר את האחריות לכיסוי הגירעון לידי לפיד. עד לפני יומיים הוא זילזל בכישוריו וכינה אותו בחדרים סגורים "המגיש", וכעת הוא רוצה להגיש לו את הגירעון. הציניות של נתניהו עושה אותו לאויב הציונות הגדול.
שלא תקום ממשלה יש מנטרה מוזרה שחוזרת על עצמה כמעשה דקלום, כמו טייס אוטומטי המשייט להנאתו אל מגדלי התאומים. "מוכרחים להקים ממשלה". למה?! מי קבע שמוכרחים להקים ממשלה. כעורך-דין וכחוקר לשעבר, אני מחפש תמיד את האינטרס, את התמריץ ואת הממריץ. האינטרס היחיד להקמת ממשלה הוא של מי שסלל את דרך הייסורים של עצמו באמצעות השקרים, ההונאה והרמייה. אם 40 המיליארד נעלמו לו, הרי הוא בור-טיפש ורשלן. ואם ידע עליהם הרי הוא שקרן. אני מבקש לתת לו את הקרדיט שהוא אינו בור-טיפש, ומכאן שהוא שקרן.
אם לא תקום ממשלה, הוא ייעלם מחיינו ביחד עם צרכנית הסורבה וצרחנית משק-הבית. הצמד לפיד-בנט, הגוררים אותו על גחונו ברחבי הממלכה, כל הדרך על "ויה-דולורוזה" שהוא סלל במו ידיו, אינם טובים ממנו בהרבה. אך דיה לצרה בשעתה. קודם מסלקים את המוץ מן התבן, ואז אפשר להמשיך.